הצעירה בעולם: לקרן בת ה-4 יש סרטן בלבלב
עד לפני כמה שבועות היא הייתה כמו כולם. אבל כשגון עורה החל להצהיב, הרופאים נותרו המומים: קרן אובחנה כילדה הצעירה שלוקה בסרטן הלבלב. עכשיו היא מחלימה ואמה אומרת ל"24 שעות" של "ידיעות אחרונות": "רק שתחיה כמו כל ילדה"
במסדרון מחלקת הילדים בבית החולים הרמב"ם מטיילת ילדה קטנה עם עיניים כחולות גדולות, שקועות בים של צער. ידה האחת מונחת בבטחה בכף ידו של אבא, וידה השנייה אוחזת בבובה ורודה שעירה. מי שרואה אותה לא מעלה על דעתו שהילדה עומדת במרכזה של דרמה רפואית בינלאומית, שמאתגרת את קהילת רופאי הילדים העולמית - לראשונה בעולם התגלה סרטן לבלב אצל ילדה בת ארבע.
"זה נפל עלינו משום מקום, ככה פתאום, וכמעט מוטט אותנו," אומרת ולנטינה רבינוביץ,' אמה של הילדה, קרן. "אנחנו מגדלים ילדים, דואגים להם, נותנים להם מה שהם צריכים, ופתאום משהו רע אורב לך, מתמודד נגדך ומסכן את הילדה שלך. זה נורא, איום ונורא."
הכל התחיל לפני כשלושה שבועות, כשהוריה של קרן הבחינו שגון עורה מצהיב. "מיד לקחנו אותה לרופא הילדים, שעשה בדיקת דם ואז שלח אותנו בדחיפות להמשך בירור רפואי בבית החולים כרמל." כבר במיון ילדים עברה קרן סדרת בדיקות מקיפות, בהן גם הדמית אולטרסאונד שתוצאותיה היו תקינות. למרות זאת נקטו הרופאים משנה זהירות ואשפזו את הילדה להמשך בירור מצבה הבריאותי.
הדמיה נוספת שעברה למחרת הראתה גוש גדול בחלל הבטן, שאת סוגו לא ניתן היה לאבחן עדיין. תוך פחות משעה שכבה הילדה תחת מכשיר הסי-טי לבדיקת רנטגן, שתוצאותיה איששו את הגילוי: גוש בגודל 21 סנטימטרים התפתח בלבלב שלה. "מהרגע שבו נאמרה לראשונה המילה הכל כך מאיימת הזאת - גוש, הזיכרון שלי מקוטע," מספרת ולנטינה. "הבנתי שמדובר במשהו רע מאוד שמסכן את הילדה שלי, וששעון החול שלה הולך ומתרוקן במהירות."
עוד באותו יום הועברה קרן לאשפוז בבית החולים רמב"ם בחיפה, שם בוצעה ביופסיה, בדיקה שתזהה אם הגוש שפיר או ממאיר. כל אותה העת הפגינה הילדה מצב רוח מצוין. היא שיחקה, אכלה, חייכה, התרוצצה במחלקה - ורק עיניה המצהיבות העידו על מחלתה. אבל אז תוצאות הביופסיה העלו שהיא לקתה בסרטן לבלב נדיר, וכדי להציל את חייה צריך לנתח אותה בהקדם. "הכל רץ לנו מול העיניים כמו סרט מהיר," משחזרת האם. "לא מספיק שהתבשרנו שהילדה שלנו חולה בסרטן, אז גם אומרים לנו שהוא כל כך נדיר, שאין אף רופא בארץ או בחו"ל שיש לו ניסיון עם מקרים דומים."
דרמה בחדר ניתוח
גילוי סרטן הלבלב אצל ילדה כל כך צעירה סיקרן את הקהילה האונקולוגית, הישראלית והבינלאומית, ומוסיף להטריד את הרופאים".סרטן הלבלב, בצורותיו השונות, אופייני לבני 60 ומעלה," מסביר פרופ' דן אדרקה, אונקולוג בכיר, מומחה לסרטן קיבה ולבלב מהמרכז הרפואי שיבא. "הוא מתגלה בדרך כלל באיחור, כשהחולה מתלונן על כאבי בטן או גב, על צהבת ועל ירידה במשקל." לדבריו, שיעור ההחלמה מסרטן זה נמוך יחסית - רק 20 אחוזים מכלל המנותחים נותרים בחיים. "מה שמדהים ומפחיד כאחד, זה שבמקרה הזה הוא התפתח אצל ילדה שהיא תינוקת כמעט. כיוון שהמדע לא פיענח עדיין את הסיבות להיווצרות מרבית סוגי הסרטן, אנחנו גם לא נדע - לפחות בטווח הקרוב - מה גרם לגוף כל כך צעיר לחלות במחלה של קשישים."
"הילדה הגיעה אלינו אחרי שלקתה בצהבת ודרכי המרה שלה נסתמו בגלל גידול," אומר ד"ר ישי לכטר, מומחה ברפואת גסטרו ילדים ומנהל השירות לאולטרסאונד אנדוסקופי ברמב"ם. "היינו המומים מהממצא, ובעיקר חסרי אונים, כי בסיעור מוחות שערכנו בין טובי המומחים של בית החולים, לאיש מהמשתתפים לא הייתה ידיעה על מקרה דומה."
הרופאים חיפשו סיוע בספרות הרפואית הבינלאומית, ואף פנו למומחים מבית החולים האונקולוגי המוביל בעולם, "ממוריאל סלואן קטרינג" בניו יורק. "להפתעתנו לא מצאנו שום תיעוד של מקרה נוסף של התפתחות סרטן נדיר זה בילדה בת ארבע, שמשקלה 15 קילוגרמים בסך הכל," אומר ד"ר לכטר. "פה ושם מצאנו עדויות זניחות למחלה זו, אבל בילדים בני שמונה ובגילאי העשרה, וגם הם נדירים וספורים בעולם. לכן, כשאנחנו עם הפנים לקיר ואין מי שיעזור לנו מניסיונו ובמקביל הזמן אוזל, נאלצנו למצוא פתרונות."
וכך הובהלה קרן לחדר הניתוחים להסרת הגידול. "מהרגע שבו נסגרה אחריה הדלת הכפולה של חדר הניתוח וכאילו הפקדתי את הילדה שלי בידיים של הרופאים, נכנסתי לבלקאאוט." מספרת ולנטינה, ומוסיפה שהיא ובעלה, מרוטי עצבים, ישנו ארבע שעות וחצי בחדר ההמתנה. "חוץ מזה אני לא זוכרת כלום - אם אכלתי או שתיתי או הסתובבתי. הייתי ממש מאובנת מהסיוט הזה שנפל עלינו. היינו משותקים, וכל אחד מאיתנו היה שקוע במחשבות שלו. אפילו פחדנו להסתכל אחד על השני."
במקביל התחוללה בחדר הניתוח דרמה להצלת חייה של קרן הקטנה. יומיים בלבד אחרי שהגיעה התשובה החד משמעית שמדובר בסוג של סרטן יוצא דופן, כרתו הרופאים את הגידול ואת ראש הלבלב, כמו גם שלוש מתוך עשרים ושתיים הבלוטות שכבר היו נגועות במחלה.
"נחיה עם יד על הדופק"
הצוות הרפואי הרב תחומי, בראשות פרופ' יורם קלוגר, ראש המערך הכירורגי, שהשתתף בניתוח יצא ממנו עם צפי מבשר טובות. למרות שמדובר במקרה כל כך נדיר, ולא ברור אם הרופאים באמת הצליחו להדביר את הסרטן לגמרי, הם הודיעו למשפחה שסיכויי ההחלמה גבוהים. "אחרי זמן שאין לו ממד בכלל נפתחה הדלת ויצא אלינו הרופא," מספרת ולנטינה. "הוא אמר שהגידול נכרת במלואו וסביבו לא נראו רקמות חולות. ברור שרווח לנו, אבל מי באמת יודע מה קורה בעומק"?
אחרי שהתאוששה הועברה קרן חזרה למחלקה, כשחתך סביב בטנה והיא מחוברת לנקזים ולצנתרים שונים. לדברי האם, כל שמחת החיים של קרן נעלמה. "מילדה שמחה ומשחקת היא הפכה לכאובה, חשדנית, מסוגרת. בשנייה היא איבדה את הילדות שלה ואת תחושת הביטחון כשזרים, רופאים ואחיות, דוקרים אותה, מכאיבים ומציקים לה."
ההורים לא הסבירו לילדה על הניתוח. "כמעט לא דיברנו על זה ובטח שלא השתמשנו במילה המפחידה ניתוח. קרן בסך הכל בת ארבע, אז אבא שלה ואני ישבנו איתה ואמרנו לה 'את זוכרת שבבדיקה ראו יש לך בבטן גוש שחור מפחיד? אז הוציאו אותו, ועוד מעט נלך הביתה ותלכי לגן וכבר לא יכאב לך."'
למרות התחזית האופטימית של הרופאים, ולנטינה לא נרגעה. "נחיה עם יד על הדופק ונהיה ערניים לכל סימן," היא אומרת. "אני מחזיקה את עצמי להיות חיובית ולא מעיזה אפילו להיכנס למחשבות מבהילות. לא אעמוד בזה, אני חייבת להיות חזקה בשביל קרן ובשביל שלושת האחים שלה שמחכים לנו בבית."
בינתיים קרן כבר הספיקה להשתחרר הביתה. הרופאים פנו לייעוץ נוסף עם מרכזים רפואיים מובילים בעולם, וממנו הוחלט שבשלב זה אין צורך בכימותרפיה ובטיפול קרינתי. "ההתאוששות שלה מדהימה," אומר ד"ר לכטר".היא מחלימה יפה ובעוד כשבוע אני מקווה שהיא תחזור לגן. אבל מכיוון שהופעת המחלה אצל ילדה כל כך קטנה היא ראשונית ולא מוכרת, עלינו לנהוג בזהירות המתבקשת ולהקפיד שחס וחלילה לא ישתבש שום דבר בדרך לריפוי המלא של הילדה."
בינתיים, בבית בקריות, מרעיפה עליה המשפחה אהבה ופינוק. בהדרגה חוזר אליה גם האמון בזרים. "מה שהכי חשוב לי," אומרת האם, "זה שהיא תשכח את התקופה הרעה הזו ותחיה את חייה בלי פחדים, כמו כל ילדה אחרת בגילה."
לפנייה לכתב/ת 
