עונש מינימום כבד לפגע וברח? הממשלה מתנגדת
הצעת חוק לקביעת עונשי מינימום כבדים למפקירים פצוע לאחר תאונה, כמו-גם מניעת אפשרות להסדרי טיעון, נדחו על-ידי ועדת השרים לענייני חקיקה. מגיש ההצעה, חבר הכנסת זאב בילסקי: "להשאיר את האנשים מתבוססים בדמם זה בלתי אפשרי"
הממשלה אינה מעוניינת לקבוע עונשי מינימום בתאונות "פגע וברח". ועדת השרים לענייני חקיקה דחתה היום (ב') הצעת חוק של ח"כ זאב בילסקי, לפיה ייקבעו עונשי מינימום למי שימצאו אשמים בגרימת תאונה והפקרת פצוע ("פגע וברח"). כיום קבועים בחוק עונשים מרביים בלבד: שבע או תשע שנות מאסר, בהתאם לנסיבות. ההצעה שנדחתה כללה גם סעיף, לפיו ייאסר על הפרקליטות להגיע להסדר טיעון עם מי שנאשם בפגיעה באדם והפקרתו.
- הפקרת פצוע בזירת תאונה - כמו ניסיון לרצח
לדברי בילסקי, היעדר עונש מינימום גורם לכך שנהגים שהיו מעורבים בתאונות פגע וברח, אינם נענשים בחומרה ראויה. בילסקי אף כותב בדברי ההסבר להצעת החוק כי "בשנים האחרונות נהגים רבים הצליחו לעורר את רחמי בית המשפט, ולזכות בעונשי מאסר הנמוכים משמעותית מהעונשים הקבועים בחוק". ראוי לציין כי הצעת החוק כבר נדחתה בעבר, והדיון היום נערך בעקבות ערר על החלטת הוועדה שהגיש שר התחבורה, ישראל כץ, שתומך בהחמרת הענישה.
אופניו של שניאור חשין, שנהרג בתאונת פגע וברח (צילום: עידו ארז)
בשבוע שעבר אישרה ועדת השרים הצעת חוק של ח"כ משה מטלון, לפיה יועלה העונש המרבי למי שיורשע בתאונת פגע וברח ל-20 שנה, ללא תלות בנסיבות המקרה. לאחר אישורה בוועדה, הועברה הצעתו של מטלון להצבעה במליאת הכנסת, ואושרה בקריאה טרומית ברוב של 40 קולות, וללא מתנגדים או נמנעים.
"הזוג שדרס רחץ את האוטו"
על-פי הצעתו של ח"כ בילסקי, לעונשים המרביים הקבועים כיום בחוק, יצטרפו עונשי מינימום: שנה או שלוש שנות מאסר, בהתאם לנסיבות המקרה. "ישנה היום מכת מדינה שקוראים לה תאונות פגע וברח", הסביר בילסקי בדיון בעניין הצעת החוק, שנערך לפני כחודש בוועדת הכנסת. "נחשפתי לעניין הזה כתוצאה מהמקרה המצער של הילד אמיר בלחסן בן ה-12, שנדרס והזוג שדרס אותו עזב אותו מדמם על הכביש, אף אחד לא יודע כמה זמן הוא שכב שם. יכול להיות שאם היו עוצרים את האוטו ורק מצלצלים למגן דוד אדום ומזעיקים עזרה, יכול להיות שהיום היה בסדר".
"עורך הדין שמייצג את הצד הפוגע תמיד יאמר שהוא קפא, קיבל הלם", המשיך בילסקי. "בדקתי את רוב המקרים האלה של האנשים שהסתלקו משם וראיתי שהם עבדו בצורה מאוד מסודרת... הזוג הזה שדרס את אמיר בלחסן רחץ את האוטו ונסע לראשון לציון. אני חושב שמהכנסת צריך לקרוא איזה קול, שאומר אנחנו לא מוכנים להסכים עם מכת המדינה... להשאיר את האנשים מתבוססים בדמם זה בלתי אפשרי".
על-פי סקירה שערך השנה מרכז המחקר של הכנסת, העונשים המושתים על המעורבים בתאונות פגע וברח נמוכים משמעותית מהעונשים הקבועים כיום בחוק. מהסקירה עולה כי "השופטים נוטים לגזור עונשי מאסר מופחתים בהרבה ממקסימום הענישה שמתיר החוק. התופעה בולטת לאור העובדה ששופטים רבים הביעו שוב ושוב את שאט נפשם מחומרת העבירה, וקראו לגזור עונשי מאסר ארוכים יותר".
שיקול הדעת השיפוטי
למרות התמיכה הציבורית הנרחבת בהחמרת עונשיהם של המעורבים בתאונות פגע וברח, קביעת עונשי מינימום מעוררת התנגדות בקרב רבים במערכת המשפט. הסיבה העיקרית לכך היא רצון להימנע מהגבלת שיקול הדעת הנתון כיום לשופטים. בסקירה שערך מרכז המחקר של הכנסת לפני כמה שנים, מוסבר כי "מרחב אפקטיבי של שיקול דעת שיפוטי משרת בראש ובראשונה את עקרון האינדיבידואליזציה של הענישה. הטענה בהקשר זה היא שיתרונו של השופט על המחוקק הוא יכולתו לראות, לשקול ולשקלל את מכלול השיקולים הרלוונטיים והנסיבות הקונקרטיות בכל מקרה ומקרה".
מנגד, יש מי שסבורים כי המצב כיום משאיר שיקול דעת נרחב מדי לשופטים. היועץ המשפטי לממשלה לשעבר מני מזוז, הסביר לפני כשנה בדיון שנערך בוועדת חוקה, חוק ומשפט כי "שיקול הדעת של שופט בישראל בקביעת העונש הוא רחב ביותר, כמעט ללא כל הנחיות מהמחוקק. הנורמה הנהוגה בחקיקה הישראלית היא נורמה של עונש מקסימום... עונש המקסימום לא מייצג את העונשים שמטילים בתי המשפט - הוא רחוק מאוד מהעונשים שמטילים בתי המשפט".
לדברי מזוז, "לשופט אין כלים מהמחוקק שמנחים אותו בקביעת העונש, והתוצאה היא בפועל שקיימים פערי ענישה מאוד משמעותיים בין בתי המשפט, בין שופטים שונים באותם בתי המשפט, בין ציבורים שונים. הדבר מוביל לפערים בענישה, חוסר אחידות, וכתוצאה מכך, גם לפגיעה באמון הציבור במערכת השפיטה".
לפנייה לכתב/ת 
