מלחמה בקירות הזכוכית
המיני סדרה הדוקומנטרית "יהודה יוצא למלחמה" עוקבת אחרי צעיר כריזמטי וחכם, שנאבק כדי להפוך לטייס. היוצרים אולי רצו לתעד חלום שמתגשם, אבל בדרך הצליחו להראות את העיוורון שבמערכת האטומה והחונקת
בימים שבהם מה שנקרא ההשתמטות מצה"ל פופולרית לפחות כמו דיבורים על מזג האוויר, "יהודה יוצא למלחמה", מיני סדרת דוקו שעלתה אתמול (ב') ב-yes, היתה משמח לא מעט סטטיסטיקאים צבאיים. הסיפור הוא כמעט סינדרלה מסוג זכר. בחור צעיר מחולון, גדל בסביבה לא מי יודע מה, בטח לא כזאת שתומכת בחלום של תיכוניסט להתחייל ולשרת את המדינה ומפקדיו, אבל החלום שלו, להגיע לקורס טיס ולהפוך לטייס, מושך אותו כל הדרך למעלה.
שש שנים עקבו רוויטל אורן ואודי קלינסקי אחרי יהודה יצחקוב. 400 קלטות נצברו מאז שהיה בן 15 עד גיל 20. מצד אחד, רוחב כזה של יריעה בהכרח מספק מבט-על על חתיכת חיים. מצד שני, אולי ריבוי החומרים הזה דווקא היה בעוכרי היוצרים. הצופים מקבלים טעימה קטנה מפה, טעימה בשם. מתוך ניסיון להעניק לכל החומרים ייצוג בסרט, הסיפור יוצא מעט מקוטע וקווי עלילה משניים ננטשים לפני שהגיעו לידי מיצוי.
יהודה יצחקוב. תובנות שמשאירות את חבריו באבק (צילום: יס דוקו)
גם הסיפור שאותו מלווה הסרט יכול היה בקלות ליפול למלכודת הבנאליות. המשפטים שנאמרים שם על ידי כל מי שמקיף את יהודה - המשפחה שלו, אמא שלו, מערכת החינוך - נשמעים לא פעם כאילו כתב אותם דיאלוגיסט טלנובלות כושל. אבל מול כל אלה היוצרים קיבלו במתנה את יהודה עצמו, בחור עם כריזמה שרירית שיכול להחזיק גם פריים במשקל כבד, נער רגיש וחכם, שיותר מפעם אחת מעלה תובנות שמשאירות באבק את כל חבריו לסרט.
הסרט, שמורכב משלושה פרקים, מוגדר כמסע התבגרות ישראלי, אבל יהודה, שהוא בן 15 כשהסרט נפתח, כבר הגיע לסרט כשהוא מבוגר. הוא הבכור מבין שלושה אחים. אמא שלו מובטלת קשת יום, אבא שלו לא היה נוכח בחיים שלו ומגיח לפעמים ספורות במהלך הסרט. המלחמה אליה יוצא יהודה היא בעיקר המלחמה בבית הגידול שלו, זה שעושה הכל כדי שיהודה יזנח את החלום שלו להפוך יום אחד לטייס, כי "להיות טייס זה דווקא סבבה וזה", וגם כי יש בזה מעמד, אמא שלו תהיה גאה בו ומדובר במקצוע שיש בו גם "כסף טוב".
עם אימו. בעיקר מרפה את ידיו (צילום: אלמנט)
הסיפור של יהודה הוא לא סיפור נדיר או אפילו יוצא דופן. גם האופן בו הוא מסופר נופל לא פעם לקלישאות על בית הרוס בפריפריה. אורן וקלינסקי אולי רצו לספר את סיפורו של נער מתבגר שיוצא להגשים את החלום שלו, אבל הסיפור שעולה מהסרט הוא אחר, והרבה פחות מחמיא לנו כחברה. נער עם פוטנציאל עצום, יכולות, אינטיליגנציה, רגישות, ורצון חזק להגשים את עצמו כנגד כל הסיכויים, מתמודד עם מערכת חינוך אטומה וצרת אופקים, שמתוך עיוורון מקובע מנסה לדחוס את יצחקוב למיטת הסדום החינוכית שלה. אליה מתווסף זוג הורים שעשו כמיטב יכולתם, אבל בנוכחות שלהם וגם באין נוכחות שלהם, הם מצליחים בעיקר לרפות את ידיו של הבן שלהם.
מי שמציל את הסדרה הוא ללא ספק יצחקוב עצמו. האבחנות המרגשות והלא אוטומטיות שלו על החיים של עצמו - אמא שלי נתנה לי שני תפוחים מתוך עשרה, אבא שלי השפיע עלי גם בהעדר הנוכחות שלו, לא אכפת לי למות בצבא כי זה אומר שמתּי גיבור - הן רגעי השיא של הסדרה. הבגרות שהוא מגלה מרשימה ויחד עם זאת יש בה גם משהו עצוב, כמו שיש בכל ילד שהתבגר טרם זמנו. הפער בינו ובין הסביבה שלו, והעובדה שלמרות כל אלה יצחקוב נלחם בקירות הזכוכית שמפרידים בינו לבין החלומות שלו, הם אלה שבסופו של דבר הופכים את הסיפור שלו לכזה שנחרת בזיכרון.
לפנייה לכתב/ת 
יהודה ואימו. ילד שהתבגר טרם זמנו
צילום: אלמנט צילום
מומלצים
