בנאי, שבן וקואמי למען נערים מחוסרי קורת גג

"גג וגם", קומפלקס המתפעל שלושה בתים ושני מרכזי יום לנוער במצבי סיכון ומשבר, יערוך ב-27.12 את מופע ההתרמה השנתי שלו, השישי במספר. המרכז כולל שלושה בתים לבני נוער מחוסרי קורת-גג: מקום אחר, בית דרור, ודירת המשך לבנות ושני מרכזי יום: מרכז הורים מתבגרים ומרכז למידה. בית דרור מספק בית חם לנערים ונערות שיצאו או הוצאו מביתם על רקע נטייתם המינית או שינוי בזהותם המגדרית, והוא חלק מרשת מענים רחבה וייחודית של עמותת שח"ל ובפיקוח של משרד הרווחה.

הערב יהיה פתוח לקהל הרחב וכל הכרטיסים שיימכרו בו, יועברו כתרומה לבתים אותם מפעיל הארגון. אהוד בנאי, שלומי שבן וקוואמי דה לה פוקס התנדבו להופיע במועדון הבארבי בת"א, שנתרם בהתנדבות גם הוא  לטובת הערב הזה.

"לפני כעשר שנים פנו אלי מעמותת על"ם שפועלת למען נערים ונערות במצבים של סיכון ומצוקה,שמסיבות שונות נפלטו מהבית אל הרחוב, וביקשו ממני לכתוב שיר כדי להגביר את המודעות לקיומם של בתים שקולטים מטפלים ומשקמים את הנערים והנערות האלה", מספר אהוד בנאי על החיבור שלו למקום. "הגעתי בין השאר לבית בשם 'מקום אחר', והתרשמתי עמוקות מהחום והאהבה שמעניק צוות העובדים לנוער הזה, שכל כך זקוק לזה. בעקבות הביקור הזה נכתב השיר "ילדי הלילה", בשיתוף עם נער ונערה שהכרתי במקום.

אהוד בנאי בשיר "ילדי הלילה" - יופיע בהתנדבות בערב ההתרמה

אגב, שניהם השתקמו במשך השנים והנערה, שהיא כיום כבר בחורה, הגיעה לפני שנתיים להופעה שלי בחיפה, והתרגשתי מאוד, וגם היא, כשהקדשתי לה מהבמה את השיר שכתבנו ביחד" מספר בנאי. "עכשיו, ארגון 'גג וגם' שמחזיק ומפעיל שלושה בתים כאלה זקוק לעזרה כלכלית כדי להעשיר את פעילותו, ואני אופיע שם, ביחד עם הנגנים נושי פז ואלעד כהן, ואשיר כמובן, בין השאר, את 'ילדי הלילה'. אני חושב שחשוב מאוד לתמוך בבתים האלה שעושים עבודת קודש נפלאה ומצילים נפשות".

זוהר, מתנדבת במסגרת שירות לאומי ב"בית דרור" המארגנת את האירוע יחד עם אלון ברמי מנהל הקומפלקס מוסיפה: "בית דרור שצבוע כתום מבחוץ, נראה לעוברי אורח כמו עוד בית רגיל בנווה צדק, אלא שהקירות הפנימיים למעשה ספוגים סיפורי חיים שונים, אמיצים, אחרים, מלאי חושך, שינוי, תקווה ואור"  היא מתארת. "הנערים הנקלטים לבית מקבלים אוכל, מקלחת חמה, מיטה לישון בה, אדם לדבר איתו. ולאט נכנסים לתהליכים עמוקים, טיפוליים התנהגותיים וחינוכיים כאחד".

"מתנדבים ותורמים רבים יש לבית הזה, ממבשלי ארוחות צהריים ועד למתנדבי ערב וחונכים אישיים. אנשי הצוות עובדים במסירות 24 שעות ביממה. כשנכנסתי לבית, נדהמתי מכמות האהבה והמסירות הבלתי נגמרת שמעניק הצוות לנערים. רק אחרי כמה זמן הצלחתי להבין איך העבודה הופכת למקום שכל נפשך בו", היא מסכמת.

"ערב ההתרמה מיועד לתת מודעות לבתים השונים, בכדי שכמה שיותר נערים ונערות שצריכים את קורת הגג הזאת, ידעו על קיומה בנוסף, אנחנו רוצים למקצע את הפעילות שלנו, להעשיר אותה, ולתת לנערים ולנערות מעבר למינימום ההכרחי לו הם זקוקים, בכדי לאפשר צמיחה, למידה והתבגרות ערכיים ומקצועיים לכל נער ונערה".

סיפורים של בני נוער מ"בית דרור" המשתקפים ב"תיאטרון אקו". כתבתה של שלומית שרביט

סיפורו של א' מדריך ב"גג וגם"

"עד היום אני זוכר את הסיגריה הראשונה שעישנתי. לקחתי את העשן לריאות והלכתי בזיגזג עד הבית בגלל הסחרחורת. ב-94' עליתי לארץ עם אחותי והתגוררנו אצל קרובי משפחה בחיפה. חלמתי שאפתח דף חדש בחיים ואהיה ילד טוב ובאמת כך זה היה בהתחלה - למדתי עברית די מהר והיו לי ציונים טובים בלימודים. אך כל זה לא היה שווה כלום כשהייתי חוזר הביתה ורואה את אמא עם פנסים בעיניים מהמכות שהיא חטפה מאבא, שהיה מעולף מרוב שיכרות.

הסיטואציה הזו השפיעה עליי ומהר מאוד חזרתי להתחבר לילדים המופרעים שמבריזים משיעורים, מעשנים סיגריות ושותים וודקה. חשבתי שהרבה יותר כיף להסתבך בצרות מאשר לחרוש על שעורי בית כשאחרים עושים חיים (או כך היה נדמה לי).

תוך שנתיים כבר מצאתי את עצמי מורחק מהפנימייה ובגלל שפחדתי לספר להורים, המצאתי איזה שקר וברחתי מהבית. במשך חודשיים-שלושה הסתובבתי בין חברים, מכרים, זולות ובניינים נטושים כשאני מסטול מכל מה שיכול היה למסטל אותי ולהבריח את כל המחשבות הרעות.

כשלא היה לי מה לאכול הייתי מבקש כסף מאנשים ברחוב בטענה שאני צריך את זה לנסיעות. כמובן שהכל הלך על סמים. באיזשהו שלב נגמרו כל החברים וכל הזולות והחלטתי שאני חוזר הביתה. במקביל גם נתפסתי על גניבה ונאלצתי ללכת, בהוראת שופט, לפגישות עם קצינת מבחן. היום אני יכול להגיד שהיא זו שמשכה אותי למעלה. היא הצליחה לשבץ אותי בהוסטל לנערים בסיכון אחרי ששום מסגרת אחרת כבר לא הייתה מוכנה לקבל אותי כי הייתי מאוד קרוב לגיל 18.

הייתי בטוח ששם אני כבר אעמוד על הרגליים אבל המחלה הזו, ההתמכרות, הייתה

חזקה ממני. בפעם השלישית שנתפסתי על בדיקת שתן "מלוכלכת" הוחלט שאני נכנס לגמילה. מנהל ההוסטל בו שהיתי נדהם שכלל לא התנגדתי ללכת לגמילה, פשוט כי כבר הייתי עם הראש למטה, לא האמנתי בעצמי והייתי מוכן לעשות הכול בשביל לצאת כבר מהמעגל הזה.

היה לי מאוד קשה לגרום לעצמי להאמין שאני אוכל להחזיק בלי סמים שבוע, שלא לדבר על חודשים או שנים. לא אשכח איך כעסתי על אחד הנערים שהתבכיין על כך שהוא נקי רק שלושה חודשים בעוד שחברו היה נקי כבר שנה. הסתכלתי עליו וחשבתי שהוא טמבל- מבחינתי זה שהוא נקי כבר חודשים עושה אותו חצי אל, וככה הוא מזלזל בזה?!

משך הגמילה היה שנתיים וקצת וברגעים מסוימים כבר לא ראיתי את האור בקצה המנהרה. מה שהחזיק אותי היו החברים שרכשתי ובעיקר העובדה שהתחלתי להאמין בעצמי. הצבתי לעצמי מטרות והתחלתי להרגיש טוב עם החיים שלי. הייתי קם מוקדם בבוקר וכבר לא הייתה את המחשבה על איך ואיפה אני הולך להשיג את המנה אלא על מה אני אעשה היום שיקדם אותי בחיים. רציתי להתגייס לצבא אבל זה היה כבר מאוחר מדי; יכולתי רק לעשות טירונות ומילואים. רציתי לעשות משהו משמעותי יותר, לתרום, לכן הלכתי, במסגרת שירות לאומי, לעבוד עם ילדים אוטיסטים. העבודה איתם היתה קשה מאד.

אחרי השירות החלטתי להשלים בגרויות ועשיתי זאת במכללת וינגייט. לאחר מכן פגשתי את אלון ברמי באחד מכנסי הבוגרים במלכישוע (קהילה טיפולית לנפגעי סמים), והוא הציע לי לעבוד בתור מדריך חינוכי בהוסטל לנערים ונערות בסיכון. מאז עברו שנתיים שבהן עבדתי, ועודני עובד, ב"מקום אחר" ונראה לי שאמשיך לעבוד כאן עוד כמה שנים. אני תמיד אומר שאני לא יכול לשנות את העולם אלא להחזיר לו משהו שפעם קיבלתי. לא אוכל לשנות את העולם אבל את ההסתכלות עליו מתוך עיניים של ילד בן 13 אני יכול לנסות לשנות".

• מופע ההתרמה בהשתתפות אהוד בנאי, שלומי שבן וקוואמי והחלבות ייערך מחר , יום ב' ה-27.12 במועדון הבארבי, קיבוץ גלויות 52, ת"א. פתיחת דלתות ב-21:30. ההופעות יחלו ב-23:00. מחיר כרטיס: 80 שקלים. רכישת כרטיסים תתקיים בערב המופע בלבד.