קריאה לסדר: "המדינה אטומה לניצולי השואה"

לפני חודשים אחדים פניתי בשם ניצול שואה לרשות לזכויות ניצולי השואה, לאחר שהלה קיבל הודעה כי תביעתו נדחתה בשל העובדה שהיה נתין של מדינה זרה בזמן השואה (בהיותו ילד בן חמש). הפניה נעשתה כמקובל בפקס. ניסיון לאשר את קבלת הפקס באמצעות הטלפון עלה בתוהו. נאמר לי, שהפקס ייקרא בעוד עשרה ימים בלבד,

 ורק אז, אם אתקשר בשנית, ייאשרו לי כי הפקס הגיע אליהם. כך ממש.

כעבור שבועות אחדים נעניתי שעלי לעיין בתיקו של ניצול השואה במשרדי הקרן בתל אביב. ביקשתי שהתיק יועבר לירושלים. פנייתי לא נענתה. לאחר תזכורות, ופניה למבקר המדינה, נעניתי לבסוף. דרישותיי לקבל מענה מדוע רשות ממשלתית – ובוודאי זו שמטפלת בניצולי שואה! – קוראת פקסים רק עשרה ימים לאחר שהגיעו – לא נענו מעולם.

אם זהו המענה שמקבל ניצול שואה הפונה באמצעות עורך דין, מהו המענה שמקבלים ניצולים שאין להם האפשרות לכך? מעניין, או אולי נכון יותר, מעציב, לציין, שבדוח ועדת החקירה הממלכתית בנושא הסיוע לניצולי השואה (וועדת דורנר) נכתב, כי "הניצולים טענו על יחס נוקשה שהפגינה הלשכה לשיקום נכים במשך שנים רבות, וביורוקרטיה לקויה שאפיינה את פעילותה". מאז חלפו שנתיים.

אך בכך לא תמה הסאגה. לאחר שעיינתי בתיק, התברר לי כי כל שיש בתיק הוא החלטה לקונית שתביעתו של ניצול השואה נדחתה מאחר שהיה נתין של מדינה זרה בזמן השואה, ולאותה מדינה הסדר תשלומים עם גרמניה. "לך למדינה האחרת", אומרת מדינת ישראל לניצול השואה. המשמעות של דרישה זו היא כי על ניצול השואה לממן תביעה שתוגש למדינה זרה באמצעות עורך דין, כי אין לו, כמובן, כל אפשרות להתמצא בדין הזר ללא עזרת עורך דין.

זוהי דרישה אבסורדית. מדינת ישראל היא מדינתם של ניצולי השואה. על המדינה לסייע לאותם ניצולים, ואם הדבר דורש  שהמדינה תגיש תביעות בשמם של הניצולים לארצות מוצאם – על המדינה לעשות זאת.

והרי ניצולי שואה הם קשישים, וכיצד יפנו לארצות מוצאם לדרוש פיצוי?!

על המדינה לפעול לאלתר בשמו של כל ניצול שואה שזכאי לפיצוי מארץ מוצאו. רק כך תשיב המדינה את חובה ל"שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ... (ש)לא חדלו להעפיל לארץ-ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל-ישרים במולדת עמם" – לשון מגילת העצמאות.

המדינה יודעת לייצג אנשים פרטיים כלפי גורמים זרים במקרים אחרים - קרנית היא תאגיד ציבורי שהקימה המדינה ומפצה אדם שלא יכול לתבוע מבטח מסויים. לדוגמא: קרנית יכולה לפצות אדם שנפגע בתאונת דרכים עם רכב פלסטיני, ולגבות את הכסף ששילמה לו מהמבטח הפלסטיני. באותה מידה, יכולה המדינה לייצג כל ניצול שואה שזכאי לפיצוי מארץ מוצאו, ולפצות את כל אותם ניצולים היום, בגילם המופלג, ברגעים האחרונים בהם עוד ניתן לעשות זאת.

• הכותב הוא עו"ד במשרד אגמון ושות'.
• מעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם? שלחו ל hevra@y-i.co.il  וציינו בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.  
  

• לקריאות נוספות לסדר לחצו כאן .