הילדים טסו לסודן, האב כאן: "עדיף מלגור ברחוב"

האשה וארבעת הילדים עלו על המטוס בדרך לסודן, האבא נשאר בבית. אמוס ברח מסודן עם משפחתו הגרעינית, בחיפוש אחר חיים טובים יותר. בנם הקטן שלו ושל אשתו נולד כבר בארץ. השבוע, אחרי כארבע שנים בישראל, עלתה אשתו של אמוס עם ילדיו לטיסה, שיעדה הסופי הוא סודן. 

אמוס נותר כאן וימשיך בהתמודדות היומיומית עם משטרת ההגירה ועם השכר המינימלי שהוא מקבל. יחד עם ילדיו עלו על המטוס עוד 46 ילדים אחרים, והחשש הגדול הוא כי העברית השגורה בפיהם תסבך אותם בצרות בסודן - ועלולה להעמידם בסכנה גדולה. 

"אני יודע שעלול להיות מסוכן שם לאשתי ולילדיי, אבל אני מעדיף שהילדים שלי יהיו במדינה שלהם ושלא ימותו מרעב או ייזרקו ברחוב בישראל. הם הסכימו איתי והבינו שיש סיכוי שיסתדרו גם בסודן", סיפר אמש (ג') אמוס בראיון מיוחד ל-ynet אחרי הגירוש המוטס, שגרם גם לפירוק משפחות. לפני שקיבל את ההחלטה הקשה על פרידה ממשפחתו, הוא ניסה הכול - חיפש עבודה לו ולאשתו, היה פעיל בקהילה, אבל הקשיים הכלכליים הכניעו אותו.

"מי יכול לפרנס 5 נפשות מ-3,000 שקל?"

"אני מרוויח 3,000 שקל. מי יכול לפרנס חמש נפשות מהסכום הזה? החלטות הממשלה יכולות לשלוח אותי לרחוב, כמו אחד מקרובי המשפחה שלי, שנמצא באילת", האשים אמוס. "הממשלה בארץ לא עוזרת, למרות שהיא יודעת שאנחנו פליטים שברחו מהסכנה. עזבתי את מדינתי לא בגלל שהיה לי טוב שם, אלא כדי להציל את המשפחה. אבל בכל מקרה עדיף למות במדינה שלנו מאשר לחיות ככה פה, ברחוב. החיים כאן יותר מדי קשים".

מחכים למטוס לאפריקה. "מעדיף שילדיי לא ימותו בישראל" (צילום: רויטרס)

אביו הציע לו להישאר עד ינואר בארץ, ולשלוח את הנכדים למולדת - וכך בחר. הוא שוחח עם ילדיו (בני 13, 10, 6 ושנתיים) בניסיון להרגיע אותם: "אני מקווה שעכשיו פחות מסוכן ושנהיה בעתיד מדינה עצמאית, וגם אני אוכל לחזור ולהתאחד עם המשפחה. בינתיים אבא שלי ידאג להם". אמוס הספיק ליצור קשר עם אשתו, שסיפרה כי הטיסה למדינה האפריקנית הגיעה בשלום.

משפחתו של אמוס לא תהיה כנראה האחרונה שתגורש בטיסה לסודן, דרך מדינה שלישית. "ישראל לא רוצה להגן עלינו ורוצה לגרש אותנו ואני מעדיף למות בארצי", הדגיש שוב אמוס.

49 ילדים על הטיסה: "סיכנו אותם"

 גודוביץ', החלו הילדים ובני הנוער לספר כבר לפני כמה ימים למתנדבים על השמועות לגבי העזיבה. ד"ר גודוביץ' מזכיר מקרה של אם לילד קטן, שגורשה איתו לסודן - כמה ימים אחרי מותו של אב המשפחה.

הרשויות אמרו כי רק מסתננים שהביעו את רצונם עלו על הטיסה, אך ד"ר גודוביץ' מטיל ספק בכך ותוהה: "אני לא רוצה לפקפק בעובדה שיש אנשים שמעוניינים לחזור ולהשתתף במאבק לעצמאות לדרום סודן, אך למה על הטיסה הזו היו ילדים ולא מעט אמהות ללא אבות. לא יכלו לחכות עוד כמה שבועות עד שהמצב יתבהר ולא לסכן את הילדים? בנסיעה עתידית יש סיכוי שישולבו ילדים שמסיבות סוציאליות לא אמורים לנסוע."

ממריאים בדרך למולדת - ומקווים לעתיד טוב יותר (צילום: AFP)

בארגוני הסיוע לא קיבלו מידע מוקדם על הגירוש המוטס. כעת הם חוששים שאותם ילדים, שרוב הזמן בילו במערכות החינוך בישראל ודיברו עברית, ימשיכו בכך במדינתם החדשה-ישנה ויסכנו את עצמם. "ההורים שלהם נמצאו רוב הזמן  בעבודה והילדים דיברו ביניהם עברית. בסודן זו סכנה מיידית. המבוגרים קיבלו הנחיות שאסור שיידעו שהם חיו בישראל, אך לילדים יש פחות מודעות והם יסכנו את עצמם", אמרה אורית רובין מארגון אס"ף.

בלי לומר שלום: החברים מהכיתה בכו

לדברי רובין, המסתננים ממצרים מקבלים ויזה לשלושה חודשים אם הגיעו מאריתריאה או מסודן, אך מעמדם לא נבדק ולא נפתח הליך לקבלת ויזת פליט. "הכי אבסורד הוא שאומרים כי הם לא פליטים. חלק גדול מתושבי ישראל סבור שלגיטימי להקשות על השהות שלהם וזו תופעה מאוד שלילית. מדובר באנשים שביקשו מקלט ולא בדקו את הבקשה שלהם, וקיבלו יחס כאילו הם הגיעו לעבוד". 

חלק מהחוזרים עשו זאת, לאחר שנציגת ארגון נוצרי הפועל גם בגינת לוינסקי, שכנעו אותם שהמצב בדרום סודן השתפר. אלאדין, שכמה מחבריו בחרו לחזור למולדתם, סיפר: "קל להם לחזור למקום שמכירים, במיוחד כשמספרים שהמצב נהיה טוב יותר. הם חשבו שיקבלו מקלט מדיני, אבל הבינו שישראל לא תקבל אותם. לילדים יש בעיות, אין להם ביטוח בריאות - אז הם מחליטים לעזוב".

אתמול לא הגיעו לבית הספר רוגוזין בתל-אביב חמישה מהתלמידים, שמאוחר יותר התברר כי טסו עם הוריהם לסודן. קארן טל, מנהלת בית הספר, סיפרה כי האווירה בבית הספר היתה קשה והילדים בכו. "תיאום פשוט היה חוסך הרבה טראומה. אם זה הליך שנעשה מרצון, למה איש לא חשב להודיע לבית הספר". היא סיפרה כי אחת הילדות חשפה את הסוד ודיברה עם המחנכת, אך שניים אחרים נפרדו ללא התראה - ובלי שנפרדו מחבריהם. "הם בוכים ומתקשים לעכל שהחברים שלהם טסו", אמרה.