ומי לא הגיע לכנס אלימות נגד רופאים? הרופאים
לכנס שערך היום משרד הבריאות בנושא אלימות נגד רופאים הגיע רק מנהל בי"ח אחד ושלושה סגנים. ליצמן: "אם הם לא באים, שלא יתלוננו אחר כך על אלימות". מהנתונים עולה כי חלה ירידה של כ-25% במספר אירועי האלימות בהשוואה ל-2009
מדוע לא הגיעו הרופאים לכנס של משרד הבריאות שעסק באלימות נגדם? זו גם השאלה שהטרידה היום (ד') את סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, שהתלונן על נוכחות דלה של אנשי מקצוע. רק מנהל בית חולים אחד וכשלושה סגני מנהלים הגיעו לכנס וליצמן העיר: "אם ההנהלה הבכירה לא הופיעה לכנס אלימות, שלא יתלוננו אחר כך במשרד הבריאות על אלימות בבתי החולים שלהם".
מנכ"ל משרד הבריאות ד"ר רוני גמו ציין כי "חוסר ההופעה בכנס מהווה לקוי בהבנה של תופעת האלימות ואופן הטיפול הנדרש בה. ניהול התופעה אינו בידי מחלקות הביטחון בלבד, אלא עובר דרך שיפור השירות והגדלת המשאבים".
רוב האלימות: בחדר מיון
בכנס הוצגו נתונים לפיהם חלה ירידה של 25% באירועי אלימות נגד אנשי צוות רפואי: ב-2010 נרשמו 2,400 אירועי אלימות, לעומת 3,670 אירועים ב-2009, ו-4,000 אירועים ב-2008.
שני שליש מאירועי האלימות מתרחשים בבתי החולים ושליש במרפאות הקהילה, טיפות חלב או מרפאות לבריאות הנפש.
חמישית מהאירועים הם אלימות פיזית והיתר אלימות מילולית. במשרד הבריאות
ציינו שישנה ירידה בשיעור הפגיעה הפיזית ועלייה בפגיעה המילולית. רוב המותקפים פיזית הם מאבטחים (55% ממקרי התקיפה), אחיות (23%) ורופאים (13%), ורוב המותקפות מילולית הן אחיות (48%), מאבטחים (25%) ורופאים (18%).
רוב אירועי האלימות מתרחשים במיון (27%), במחלקת הביטחון ובשטחים ציבוריים (18%), בפנימיות (16%) ובמחלקה כירורגית (8%).
לאלימות במרפאות הקהילה ישנם מאפיינים אחרים. לרוב, אין בהן מאבטחים והמגע בין רופא למטופל נעשה בחדר סגור. 755 מאנשי צוות המרפאה חוו אלימות פיזית, 405 דיווחו כי לפחות שלוש פעמים בשנה חוו אלימות פיזית, וכ-85% מנשי הצוות היו עדים לאירוע אלים כלשהו.
נתונים אלו עולים ממחקר שנעשה על ידי ד"ר אורית יעקובסון משירותי בריאות כללית ועל ידי מכון ברוקדייל בקרב 730 רופאים, אחיות, רוקחים ועובדי מנהלה בסניפי הכללית, שביקש לאמוד את תופעת האלימות במרפאות הקהילה.
כשעובדי המרפאות ביקשו לשער מהם הגורמים לאלימות ציינו כי עומס העבודה, ההנחיות הנוקשות לגבי הפניות והחזר כספי ויחס הצוות כלפי המבוטחים, הם חלק מהסיבות לאלימות במרפאות.
"הוספת מאבטחים לא תעזור"
בדבריו בכנס הצביע ד"ר גמזו על התשתיות ועל תודעת השירות בבתי החולים כתורמים לבעיית האלימות: "הוספת מאבטחים והפצת ניירות עמדה לא תעזור. זו משימה שדורשת השקעה בהבנת השירות והקצאת משאבים", אמר, "לעתים האלימות מתעוררת בגלל אוכלוסייה אלימה, אך לפעמים גם מערכת הבריאות לא בסדר".
גמזו מתח ביקורת גם על הרופאים עצמם שלעתים "לא מדווחים על אירועי אלימות כדי לא להפוך את עצמם לאשמים".
"אנחנו רואים סימן חיובי בכך שרוב מקרי האלימות מופנים כלפי מאבטחים בבתי החולים, זה סימן שהם ממלאי את תפקידם. ברגע שהאלימות מופנית כלפי מאבטח היא לא מופנית כלפי בעל תפקיד אחר", אמר דוד שוורץ ממשרד הבריאות. עוד ציין כי "רוב אמצעי ההתמודדות נגד אלימות הושקעו במיונים, זו כנראה הסיבה ששיעור מקרי האלימות במיון שהיה 40% ירד - והוסט לעבר מחלקות אחרות באופן יחסי".
עלייה בדיווח על אלימות למשטרה
עוד מגמה מעודדת מהדו"ח נוגעת לעלייה יחסית בשיעור התלונות שהוגשו למשטרה. ב-2010 הוגשו 650 תלונות על אלימות למשטרה, שהן 22% מכלל האירועים, לעומת 18% ו-15% בשנתיים הקודמות.
אלא שהעלייה בשיעור התלונות לא עזרה למצות את הדין עם התוקפים: במחצית הראשונה של 2010 נפתחו אומנם 84 תיקים, אך רק אדם אחד הורשע.
במשרד הבריאות לא ידעו להצביע על סיבה משמעותית לירידה במספר הדיווחים על אלימות, אך ציינו שהעלייה ב-2008 וב-2009 יכולה להיות מוסברת על ידי עלייה במודעות בתקופה זו, בעקבות תקיפת האורולוג ד"ר מריוס גיא ופציעתו באורח קשה.
כחלק מהניסיון להילחם בתופעה של תקיפת אנשי צוות רפואי, אישרה הכנסת
בתחילת השנה את הצעת החוק של ח"כ חיים אורון, הקובעת כי העונש המקסימלי לאדם שיורשע בתקיפת רופא, אחות, סטאז'ר, חובש או עובד בית חולים יעלה משלוש שנות מאסר לחמש שנות מאסר.
מקרה התקיפה האחרון נגד איש צוות רפואי אירע בנובמבר האחרון: אם מבאר שבע, שכעסה על כי נדרשה להגיע לתחנת טיפת חלב בעיר כדי לחסן את תינוקה, איימה על האחות במקום ברצח, נעצה טוש בכוח במצחה, ואז כתבה קללות בגנות האחות על הדלת.
לפנייה לכתב/ת 
