השרוטים והדפוקים תמיד אוהבים אותי משום מה
"א.א.א. – אובססיביים אנונימיים לאהבה" נשבעו שכבר אחרי עשרה מפגשים אוכל להיגמל מהצורך להגיד "סבבה" לכל אחד שיחייך אליי. לא לקח הרבה זמן עד שההצגה התחילה
כשמצאתי את עצמי במיטה עם זקן שדיבר באושר על הימים בהם היה שותה גזוז בקיוסקים של תל אביב, ידעתי שככה אי אפשר להמשיך יותר. פגשתי את המתלהב הרועד הזה במסגרת פרויקט "הסוף לילדים המתלהבים", שארגנתי לעצמי כדי שאוכל להגיד לחברים הסנובים שלי – הנה! גם לי יש מישהו!
הפרויקט הזה התרסק טוטאלית כשהבנתי, על בשרי, שאנשים ששתו גזוז באלנבי בתחילת המאה, ועדיין פנויים לקשר היום, הם, איך להגיד את זה ממש יפה, לא בדיוק האנשים שיכולים לסבול את המרץ, שמחת החיים המופרזת, וההתלהבות מכל שטות שלי. אני עצמי הבנתי שאני בבעיה הרבה יותר גדולה ממה שחשבתי, כשקלטתי שגברים מגיל מסוים ומעלה לא באמת יכולים לקרוע לי את הצורה במיטה, למרות שהם נשבעים לגרום לי לצרוח.
לא חשוב.
כמו כל אדם נורמלי שמגלה שהוא הכוכב של בעיה שגדולה עליו, לקחתי את עצמי, למרות מחאותיי הנמרצות, ונרשמתי לקבוצת תמיכה, שאם לשפוט על פי הפלייר האפור שלהם – הם אלו שישיבו לי את הביטחון, את שמחת הזוגיות ואת החשק לחיים.
"א.א.א. – אובססיביים אנונימיים לאהבה" נשבעו באקט שיווקי נדוש, שכבר אחרי עשרה מפגשים ובעיצומה של תוכנית בת 28 שלבים, אוכל לגמול את עצמי מהצורך להגיד "סבבה" לכל אחד שיחייך אליי.
אגוז, המומחה לאובססיות, אמר לי בשיחת הטלפון החשאית שקיימנו, שהקבוצה, תחת השגחתו ושליטתו, תביא אותי למצב שבו יהיו לי חיים מלאים בהרמוניה נפשית, רוחנית ופיזית. או במילים שלי – ארצה לחתוך ורידים.
הגעתי למפגש הראשון בלי יותר מדי ציפיות, מזגתי לעצמי נס קפה דליל, שמתי על עצמי הבעה של אחת שיש לה חשבון ארוך עם החיים, והסתכלתי מסביב.
לא לקח הרבה זמן עד שההצגה הכי טובה בעיר התחילה לרוץ.
חנן, בלונדיני חמוד, שבנסיבות אחרות הייתי שוקלת לרוץ אחריו קצת כדי לראות מה יקרה, סיפר שהוא קם בבוקר וקורא ספר היסטוריה. כשהוא עושה את זה, הוא שומע צלצולים באוזן ובטוח שאבא שלו מדבר עליו מאחורי הגב.
לא לגמרי הבנתי את הסיפור שלו, אבל הייתי מוקסמת. ככה זה עם אנשים לא ברורים. הם כל כך מבלבלים, שכדי לא לצאת פארש בעיני עצמך, אתה מעדיף להיות מוקסם.
חברי הקבוצה מחאו לו כפיים ואמרו לו שהם מבינים אותו.
אחר כך כולם הרגישו הרבה יותר טוב.
ואז קמה מיכל, ואמרה שהיא אוהבת את מועדוני החשפנות בשונצינו, כי הנשים שמופיעות על הבמה מידי ערב מזכירות לה מה היה קורה אילו היתה נותנת לדחפים שלה דרור והולכת איתם עד הסוף. היא אמרה שבשבילה המועדונים האלה הם כמו טיפול פסיכולוגי, רק הרבה יותר זול. כשהיא חוזרת הביתה, היא מרגישה חופשייה להוריד את הבגדים, אבל רק בשביל מי שממש שווה את זה.
כמעט קיבלתי שבץ על המקום כשהיא הסתכלה עליי בסוף הנאום שלה.
אמרתי לה שלא תסתכל עלי, כי הסיבה שאני נמצאת כאן היא בגלל שאני מכורה לקבוצות רוחניות שטוענות שהדחפים שלי הם רק פקודה לא הגיונית ששולח הילד הרע בקומה השמאלית של הראש שלי לזקנה המכוערת בצד הימני שלו.
בשלב הזה אגוז השתעל קצת ואמר: "רגע רגע... הממ... בעצם לא סיפרת לנו איך הגעת לכאן. זה חשוב. יכול להיות שהדרך שלך..."
"יש איזה מגדת עתידות בפלורנטין", קטעתי אותו, כי אני לא באמת הטיפוס שייתן לאחרים לקחת לי את הבמה, "שלוקחת רק 75 שקל, ובתמורה היא יודעת להגיד, מתוך הסתכלות על הסנטר, איפה נמצאת האהבה שלך, כולל כתובת וטלפון נייד ואימייל ושם הבלוג ברשת. היא כתבה לי על פתק את השם והכתובת שלך ושל הקבוצה שלך. הנה. תראה!"
הושטתי לו חתיכת נייר מסמורטט וקרוע שבו היה כתוב: "אגוז. הדרך שלך החוצה!"
ברור שאתם אוהבים אותי. כאילו דא
"ברוכה הבאה, בלה", הקפיצה אותי מקהלת 25 אנשים שמתורגלים לדקלם על אוטומט "אנחנו אוהבים אותך".
ברור שאתם אוהבים אותי. כאילו דא. השרוטים והדפוקים והיצורים שחיים בשולי החברה שלנו תמיד אוהבים אותי. חידשו לי לגמרי כאן.
"יורם" - אגוז נתן עכשיו את זכות הדיבור לבחור שנראה כאילו משהו תקוע לו בגרון - "אולי תספר לבלה מה הביא אותך אלינו. נראה לי שהיא תוכל ללמוד ממך".
תודה רבה. זה ממש בסדר. אין צורך. תנוח יורם.
אבל לאנשים יש תכונה כזאת, שהם לא באמת שומעים כשאתה מדבר עם עצמך בלב.
"כשאני פוגש בחורה חדשה", פתח יורם באומץ "אני מוכרח להגיד לה, אחרי שלוש דקות מהרגע שנפגשנו, שאני אוהב אותה".
הוא הסתכל עליי וחיכה בסבלנות.
אה! הוא הסתכל עלי!
"איך אמרת קוראים לך? יורם? תגיד לי, חשבת להתקשר אל אמא שלך כל פעם שעולה לך הדחף הזה? נראה לי שווה לנסות: גם לא תבריח בצרחות את המסכנה שיצאה מהבית בשביל דייט סבבה, וגם תקבל ארוחה טובה שרק ילדים טובים מקבלים".
יורם נעלב. הצלחתי להעליב פריק שהבדידות העבירה אותו על דעתו. כל הכבוד, בלה!
"אם את כזאת גאון", התרגז המומחה לזוגיות, "אז אולי תספרי לנו למה בעצם הגעת לכאן, ומה את מצפה שיקרה לך?"
המשך יבוא.
אולי.
לפנייה לכתב/ת 
מתאהב אחרי שלוש דקות
צילום: Index Open
מומלצים
