לאהבה יש כוח לגעת בחלקים הכי חשופים שלנו
מפגש האהבה בין שני בני אדם מחזיק בתוכו את היכולת לעורר ולהשקיט את המקומות הכי מפוחדים וקטנים בתוכנו ולהוציא מאיתנו גיבורים שלא ידענו שקיימים שם בפנים - שיחה עם בועז פיילר, איש רוחני עם רגליים על הקרקע, והזמנה לטיפול
בועז, מדריך אומנויות לחימה, בן 33, למד בקנדה ב-IIIHS, ארגון המקרב בין בני דתות ואמונות שונות בחסות האו"ם. זה 11 שנה הוא לומד אצל מוריס פרננדז אסטרולוגיה של התפתחות הנשמה. הלכתי לשוחח איתו במסגרת פרויקט אהבה במעקב.
בעיני בועז, "אהבה היא כוח מניע, בורא ומתקן, היא הכוח ממנו נוצר יש מאין, היא קסם אמיתי". לדבריו, בחיינו האישיים אהבה מתפרשת בעצם הצורך הינקותי והנצחי שלנו להרגיש שייכים, מטופחים ואהובים, היא מלווה אותנו לאורך כל חיינו. אצל כל אדם ואדם הצורך הזה לובש ופושט צורות לכל אורך חייו, לפי מתווה שנקבע בהתאם לחוויות ולטראומות שחווה אותו אדם במהלך חייו.
קבלה של עצמנו
כשאנחנו יוצאים לחפש אהבה, אנחנו מסתכלים לרוב רק על האדרת ולא על שורש הצורך עצמו. זיהוי הגברת שמשנה אדרת, או אפילו הצצה אל מאחורי האדרת, יכולים לספק לנו את השלווה שאנחנו כה משתוקקים אליה. כדי להיטיב ולזהות את השורש נדרש מאיתנו תהליך שקודם כל דורש קבלה של עצמנו, על חולשותינו, מאוויינו, מעידותינו והחלקים שבדרך כלל אנחנו מעדיפים לא להחצין בפגישה ראשונה. התהליך של זיהוי המקומות האלה בעצמנו הוא תהליך ארוך ולא קל, שממשיך ללוות אותנו ולהתפתח לכל אורך חיינו."כשאנחנו מזהים שורשים, נוצרת בנו הבנה שמביאה לשינוי התנהגות, עקב הכנסת ההכרה לתהליך קבלת ההחלטות", אומר בועז. "לא פעם, המקומות האלה בתוכך, שעד עתה נהנו משקט תעשייתי ופתאום הצורך ושיטת הפעולה שלהם נחשפו, נזעקים. גם להם יש להם מערכת הגנה, והם מנסים להציל את עורם". הם לא נעלמים, אלא משתנים, מתחפשים מחדש בתחפושת אינטליגנטית ומחוכמת עוד יותר.
בעיני בועז, נקודת המוצא לגבי הדרך של היקום היא שבאנו ללמוד. "אנחנו יצורים שגויים מיסודם, יש לנו שגיאות, ורק אותן שגיאות מאפשרות לנו את ההתקדמות לעבר השלמות. השגיאות האלה הדורשות תיקון. הן מנוע בעל חשיבות רבה בהתפתחות הנשמה שלנו".
אחת מהנחות היסוד החשובות של בועז היא שאנחנו באים לפה עם סט של בעיות /שיעורים שאנחנו אמורים להתמודד איתם בתקופת חיים זאת. מה שנותר לנו זה ההחלטה כיצד להגיב לאתגרים שמוצבים לפנינו, לטובה או לרעה, כי להיעלם לחלוטין הן לא ייעלמו, לפחות לא בגלגול הזה.
"כמטפל זה עלול להיות קשה מאוד", אומר בועז. "לך תגיד למי שעבר התעללות בילדותו שגם לזה ישנה סיבה שיכולה בסופו של יום אפילו להטיב עימו ולהוביל אותו לייעודו, שגם מזה הוא יכול לגדול. שגם מכאב וחוסר צדק אנחנוו מתפתחים, שגם לחוויות הנוראיות ביותר יש תועלת". כבני אדם, אין לנו תשובות מוחלטות ברגעים שכאלה, ובועז מעניק בעיקר הרבה תמיכה, חום ותשומת לב, שהם המרכיבים היחידים שיכולים להוביל את האדם עצמו להתחזק ולהתגבר על הטראומה.
בועז פיילר מאמין שבאהבה המודרנית, אנחנו תמיד נמצאים במתח בין הרצון למצוא את מה שאנחנו באמת צריכים בתוך מערכת היחסים שלנו לבין הצורך לצאת החוצה לחפש, וזה נכון במיוחד לגבי גברים.
"מה שזוגות רבים לא מבינים הוא שהאהבה אינה אזיק או טבעת, היא אפשרות ובחירה, לעיתים מאוד לא קלה, אך יומיומית, בהמשכת הדרך עם מושא האהבה הזאת", אומר בועז. "מושא האהבה שלנו הוא נושא אהבתנו. אנחנו שוכחים לפעמים שגם נשיאת האהבה שלנו עליו יכולה להיות נטל לא קל, לא רק בגלל הצורך להיות קשוב לצרכים הרגשיים שלנו, אלא גם בגלל שלאותו אדם יש גם צרכים משל עצמו, כאבים משל עצמו, חוסר ביטחון משלו וחוויות שליליות שאותן הוא סוחב מהעבר. מפגש האהבה בין שני בני אדם מחזיק בתוכו את היכולת העצומה לגעת בחלקים הכי חשופים שלנו, לטוב ולרע. לעורר ולהשקיט את המקומות הכי מפוחדים וקטנים בתוכנו ולהוציא מאיתנו גיבורים שלא ידענו שקיימים שם בפנים".
לכל אדם סט ייחודי של צבעים, כמו פלטה של צייר
בועז מסביר שלכל אדם סט ייחודי של צבעים, כמו פלטה של צייר, איתם הוא נולד, או למד מסביבתו הקרובה והרחוקה. בעזרת הצבעים האלו אנחנו מציירים את עולמנו. "אם נדחוף לאותו אדם את אחד מהצבעים שיושבים על הפלטה שלנו, זה לא תמיד ירגיש שייך, ויכול מאוד לא להתאים לציור שלו. אבל אם תצליח לגרום לאדם להבין בעצמו איזה צבע חסר לו, הוא ימצא את הצהוב שלו, לא את שלך. את זה שמתאים לכל שאר הצבעים שלו".הואיל ובבדיקת החסמים בדרך לאהבה עסקינן, בועז פיילר מסביר שאחד החסמים הראשונים אצל כל בן אדם הוא יחסיו עם הוריו, החוויות המאוד ראשוניות משאירות בנו חותם. "החוויות האלה מעצבות לא רק את החסמים אלא גם הרצונות ואפילו את החזון שלנו של איך נראית מערכת יחסים, לטוב ולרע. זה אחד השורשים שממנו נגזרים חסמים אחרים".
יש עוד שורשים, אחד מהם הוא מה באנו לתקן ולהגשים בעולם הזה. זה ישפיע על האהבה שלנו. אתה עתיד לפגוש את האנשים שאתה יכול ללמוד מהם, לטוב ולרע. בועז מסביר שכל אדם שיש לנו איתו קשר משמעותי בחיינו זה לא סתם. "הרבה פעמים אנחנו בעצמנו לא יכולים להסביר את זה. ועדיין, כולנו עוברים מערכות יחסים (לאו דווקא אינטימיות) בהן אנחנו מרגישים אם המעגל נסגר או לא, ומודעים לכך שעד שהוא לא נסגר - נשוב ונתקל באדם הזה".
לדברי בועז, גברים קודם כל מפחדים מקירבה אמיתית, לא גופנית, הם יותר קיצוניים מנשים בתחום זה. "כאן נכנס לפעולה ההבדל הקוטבי בין גברים ונשים, היכולת האינהרנטית להעניק ולהתמסר, הנה יכולת נשית מיסודה, שברוך השם, יש אותה גם בכל גבר, אבל זה רק בגלל שבכולנו יש מהכל. הזכריות הארכיטיפאלית תמיד תהיה של הצייד הבודד, חלק מהעצמאות של הצייד נשללת בקירבה ואפילו גרוע מכך - הוא חייב לעמוד ללא שריון וללא מסיכה מול יצור שהוא חש שהוא חזק ממנו. גברים כל החיים מנסים ליצור דברים, וכשהם עומדים בלי כלי העבודה והשריון מול אשה, הם מבינים שגם הדברים הכי נפלאים שהם הצליחו ליצור לא מגיעים לקרסוליים של מה עומד מולם ומה שהיא מסוגלת ליצור, חיים. באותו הרגע, באופן קמאי, הם שוכחים שכדי שהאשה תיצור חיים הם חייבים להיות חלק מהתהליך".
אמא של בועז תמיד אמרה לו שהזמן שהתרבות האנושית הפכה ממטריאכלית לפטריאכלית היה הרגע שבו הגבר הבין לראשונה שתשעה חודשים לאחר שהוא חדר לאשה נבעו ממנה חיים חדשים. עד אז, היכולת להידמות לאלה וליצור חיים חדשים היתה שמורה לה בלבד. זה משבר הכוח הראשוני שבין גברים לנשים.
הזמנה לטיפול
בועז פיילר מזמין קורא אחד ממין זכר לתהליך עבודה משותף במהלך חמישה מפגשים בני שעה. המטופל מוזמן לפגוש את בועז וגם את עצמו, מזוויות שאולי הוא תמיד רצה להכיר. בועז מאמין שהדבר הכי טוב שאפשר לעשות עם מטופל זה ללמד אותו להחזיק לעצמו את המראה מול פניו, ככה הוא יוכל לעשות את זה גם לבד. הוא חסיד גדול של שימוש באינטואיציה גם ככלי טיפולי. "אני אקשיב לך ואגיד לך מה אני מרגיש שאתה צריך לעשות", אומר בועז. "ארגז הכלים שלי משתנה ממטופל למטופל, אם אני יודע שהמטופל מולי מתקשה לקבל טיפול מכלי מסויים, הכלי הזה ייעלם משולחן העבודה. הכלים הם: אסטרולוגיה התפתחותית, אינטואיציה, תקשור, טארוט ו'רונס' (אבנים קלטיות), דמיון מודרך, תקשור, ותרגילים נוספים שעוזרים למטופל להכיר בדפוסים שמתקיימים בו".
חושב שאתה עשוי להתאים? כתוב לנו
יוצרי הווידאו:
צלם: גיא רובינשטיין
עורך: יניב סגלוביץ
מוזיקה מקורית: גבריאל פולק
תסריט ובימוי: קליוסטרו
הפקה: וונדרס און דה נט
תודה למרקו פולו, הרצליה
לפנייה לכתב/ת 
