שתף קטע נבחר

 

המהפכה של ברקוביץ', המפח של גרטל

המנצחים והמפסידים של השבוע: תקדים הקוסם עשוי להפוך ל'חוק בוסמן הישראלי', הערוץ הראשון פספס הזדמנות היסטורית ומכבי אשדוד מצאה לעצמה חתול תעלול חדש. אז מה היה לנו?

איל ברקוביץ' תרם רבות לכדורגל הישראלי, אך ייתכן כי תרומתו הגדולה ביותר הגיעה בהחלטה אחת קטנה של ביהמ"ש המחוזי? ועד הטכנאים הרס למשה גרטל ולנו חוויה היסטורית, וגם: תסריט דמיוני, פרו ישראלי, לשבוע הבא בדובאי. אלו הם המנצחים והמפסידים של השבוע החולף.

 

המנצחים

איל ברקוביץ' - 'חוק בוסמן' הישראלי?

לפעמים קשה להסכים עם דבריו של ברקוביץ', אבל אי אפשר שלא למצוא הגיון רב במילותיו החדות כתער אתמול (ד'), לאחר שביהמ"ש המחוזי החליט לראשונה לבטל סעיפים בתקנון ההתאחדות לכדורגל - "המהפכה החלה".


ברקוביץ' וגרטל. כוכבי השבוע (צילום: ששון תירם ואלי אלגרט)

 

אם תרצו לחפש סימבוליות, אז אפשר למצוא אותה בתאריך - 15 בדצמבר. בדיוק ביום בו ציינו ברחבי אירופה 15 שנה ל'חוק בוסמן' ששינה יבשת שלמה, התקבלה החלטה שנגעה אמנם רק לסעיפים מינוריים בתקנון ההתאחדות, אבל כזו שעשויה להוות צעד ראשון בדרך למהפך אמיתי גם בכדורגל שלנו.

 

זה הזמן למשפטני קבוצות הכדורגל לפתוח במלאכת הפשפוש בסעיפים ובתתי הסעיפים ב'מגנא כרטא' המסורבל והמיושן של ההתאחדות, ולבדוק היכן עוד ישנה פגיעה חוקתית בחוקי היסוד של מדינת ישראל ובעקרונות הצדק של המשפט, כפי שכתב בפסק-הדין השופט אורנשטיין.

 

אולי יבוא השופט שיחשוב שעונש של משחק ללא קהל ופגיעה קשה בהכנסות, הוא אינו מידתי לנוכח פעולה של אוהדים בודדים? אולי זוהי פגיעה בחופש העיסוק ובהכנסות של מועדונים? ומה עם דרך בחירת מאמנים לנבחרת, האם לא צריכה להיות יותר שקיפות? אם רק נדע לתפוס אותה במקום הנכון, "המהפכה" כדברי ברקוביץ', אכן החלה אתמול.


זאבי, נאבק על המדליה. תי-ש-אר! (צילום: AFP)

 

אריק זאבי - ימשיך כבודו

פעם אחת ולתמיד צריכים מעצבי דעת הקהל, והקהל עצמו, להבין דבר אחד: לא הם צריכים להפציר באנשים מתי לפרוש, אין להם שום זכות לעשות זאת. הספורטאים צריכים להחליט זאת בעצמם.

 

כל אלה שקראו לאריק זאבי לפרוש, רק כי ציפור נפשם לא אפשרה להם לראות את האיש הגדול הזה מבזה את עצמו, התחבאו בתחילת השבוע בארון כשאחד הספורטאים המפוארים בתולדות המדינה, הוכיח שכוחו במותנו וכך גם חגורתו השחורה, כשהגיע לגמר טורניר טוקיו היוקרתי.

 

הניצחון הגדול ביותר היה שלנו, כששמענו את זאבי מכריז: "אתחרה בלונדון 2012". וזה ממש לא משנה אם הוא יודח שם כבר בסיבוב הראשון, או אולי יושפל על ידי איזה אוזבקי צעיר, או לכו תדעו, אפילו יזכה שוב במדליה. אחרי כל הגאווה ורגעי האושר שהעניק לנו, זכותו של זאבי לפרוש מתי ואיך שהוא רוצה. אנחנו ברשותכם רק נמתין לקיץ 2012 בציפייה דרוכה. ואם נצטרך לחכות גם עד ל-2016? בכיף!


נבחרת ISR בדובאי. מנצחי השנה? (צילום: AFP)

 

שחייני נבחרת I.S.R - מנצחי השבוע הבא. בתקווה, עם התקווה

הנה לכם תסריט להוליווד: בלב מדינה ערבית עויינת, כשמסביב יהום הסער והגויים רוצים להשמידנו ולא לקרוא בטקס פתיחה בשמנו המלא, עולה שחיין ישראלי לראש הפודיום, מתכופף לקבל את הזהב ומחכה בשקט לשירת התקווה.

 

הפלייבק בוודאי לא יעבוד, הרמקולים ינותקו מהחשמל והזמרת תקבל צו איסור שירה. או אז יחל הקומץ הקטן של המשלחת לדובאי לצעוק בקולי קולות את 'התקווה' וימלא את חדרי ליבנו בגאווה ישראלית טהורה. הנה לכם, קיבלתם את מנצח השנה. כמה חבל שגרטל לא שם כדי לשדר את זה.

 

המפסידים

אורי מלמיליאן - החליט לא להחליט. וזה מוחלט

אורי מלמיליאן הוא אדם רב מעלות - איש חביב, כדורגלן אגדי ומאמן ראוי. אבל מבעיה אחת הוא לא מצליח להיפטר: חוסר החלטיות משווע.


אורי מלמילאן. יעמוד בלחץ? (צילום: אלי אלגרט)

 

שחקנים ייזרקו מהקבוצה, שחקנים יישארו, פרננדס בהרכב, פרננדס פצוע, פרננדס נשלח ליציע, פרננדס על הספסל, פרננדס עובר לקבוצה אחרת... פרננדס עושה ממך צחוק, אורי. כולם מהצד מבינים שהבדיחה של הקשר הפרובלמטי היא על המאמן, חוץ ממלמיליאן עצמו.

 

צדק אורי כשאמר שבית"ר היא קבוצת תחתית, אבל כדי להוביל קבוצת תחתית צריך מאמן עם וובוס של שור. אורי, אתה מסוגל לעמוד בלחץ? למזלו, היו"ר שלו עוד פחות החלטי ממנו.

 

הערוץ הראשון - לתפארת מדינת I.S.R

איזה פספוס. במקום להביא אינספור סיפורים בעלי נופך פוליטי אדיר, באירוע ספורט עולמי בלב מדינה ערבית, יושב לו משה גרטל האומלל באולפן ברוממה ומנסה לזהות דרך מסך קטן את אשר מתרחש בבריכת השחייה באליפות העולם בדובאי.

 

פייזר בארץ. חתול בשק?

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

ועד הטכנאים שוב הוכיח שהוא אחד הגופים החזקים במדינה עם משחקי אגו מטופשים. בכך מנעו מאיתנו, משלמי האגרה בעל כורחנו, לחוות סיפורים חדשותיים מגוף ראשון ומיושבי המפרץ הפרסי כולו את שאגותיו האלמותיות של גרטל החביב. חיוך אחד שלו לחובשי הגלביות ביציעים, ופתח חדש לשיחות השלום היה נוצר. בקיצור - הפסד לערוץ הציבורי, הפסד לציבור של הערוץ.

 

מכבי אשדוד ומרקוס פייזר - חתול צהוב בשק

על פניו, העולה החדשה לליגת העל בכדורסל זכתה השבוע בפיס עם החתמתו של מרקוס פייזר. רכישה שאמורה לחזק את הקבוצה, אבל בעיקר למשוך קצת יותר

תשומת לב לאשדוד ולליגה. ומי יודע, אולי זו באמת מציאת השנה. עכשיו רק צריך לברר מה ארל וויליאמס עושה בימים אלו, האם אולסי פרי סיים את הקטע שלו בבורגר ראנץ' והאם תנחום כהן מינץ עדיין ברמה של גדולי הסנטרים באירופה.

 

ועכשיו ברצינות. הגעתו של פייזר בן ה-32, שלא שיחק שבעה חודשים עקב פציעה, כמו גם של מייסאו באסטון לבני השרון, מעלות לא מעט תהיות. האם הוא הגיע רק בגלל ששיחק בעבר במכבי ת"א? האם צריך להסתנוור מכל אדם שאי פעם דרך בהיכל נוקיה בעודו לובש חולצה צהובה? ולמה רק זה מעניין אותנו העונה בליגה?

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים