הנדידה הגדולה של העופות דרך ישראל
פעמיים בשנה חולפים מעלינו כחצי מיליארד עופות, פעם אחת צפונה ופעם אחת דרומה. מיקומה של ישראל על הציר שבין שלש היבשות הופך אותנו לאתר מועדף עליהם ולחוויה לצפרים. עונת הנדידה מסתיימת, אבל אם תמהרו תספיקו לפגוש את חלקם
ישראל נחשבת לציר נדידה מרכזי לכ-500 מיליון עופות החולפים דרכה פעמיים בשנה - בסתיו ובאביב, מאירופה ומערב אסיה לאפריקה. זהו שיא עולמי בכל קנה מידה - ההערכות הן שיש כ-50 מיליארד עופות נודדים בכל היבשות.
מתוך 540 מינים שתוארו עד היום בישראל, הוגדרו כ-450 מיני עופות נודדים, מביניהם 170 מינים חולפים, כך למשל איית הצרעים, חסידה, עיט ערבות ונחליאלי צהוב.
50 מינים מקייצים, הבאים אלינו בנדידת האביב מאפריקה, נשארים לקנן בקיץ, כך למשל השרקרק המצוי, הכחל המצוי, חווייאי הנחשים והרחם. 90 מינים חורפים מגיעים אלינו בנדידת הסתיו ובוחרים להישאר אצלנו כל החורף, כדוגמת הזרזיר האירופי, אדום החזה, עיט צפרדעים ומרבית עופות המים והחופמים.
140 מינים מזדמנים מגיעים בזמנים לא קבועים, ביניהם הקיכלי האפור, עזנייה שחורה, חמרייה שחורה, אירניה, צלוב מקור, מיני ברבורים ומינים רבים נדירים אחרים, שנוספים מעת לעת לרשימה המתארכת. יש מיני עופות הנודדים בתאריכים ובנתיבים קבועים, ויש כאלה גמישים בתלות עם התנאים החיצוניים של סביבתם.
מגוון מינים גדול
ישראל היא ארץ קטנה יחסית, ושטחה משתרע על כ-22,600 קמ"ר בלבד. בשטח הזה מאכלסים כ-17 מיני עופות לקילומטר רבוע - פי שמונה מאנגליה ופי 40 ממצרים.
הסיבה העיקרית למגוון המינים הגדול בארץ, מלבד המגוון הנופי הרחב, היא העובדה שמדובר בצומת של שלוש יבשות: אירופה מצפון, אסיה ממזרח ואפריקה מדרום, כך שמוצאם של מרבית העופות שייך לאחת מהיבשות הללו.
דוגמה טובה חכף הם שלושת מיני השלדגים בישראל - השלדגון הוא ממוצא אירופי, השלדג לבן-החזה ממוצא אסייני והפרפור העקוד ממוצא אפריקני.
שלדגון. מגיע מדרום אירופה בנדידת לילה (צילום: דני לרדו)
בשל מיקומה המיוחד, ישראל משמשת גשר יבשתי חשוב ביותר לנדידת העופות בין אירואסיה (בעיקר צפון, מרכז ומזרח אירופה עד הקווקז) לאפריקה שמדרום לקו הרוחב 15, לרוב מדרום לסהרה. ישראל מהווה "צוואר בקבוק" וגשר יבשתי לעופות נודדים רבים בדרכם לארצות הדרום בסתיו, ובאביב בחזרה לארצות הצפון כדי לקנן. מיקומה בין מחסום הים למחסום המדבר הופך אותה לחיונית למעבר של עופות רבים בנדידתם.
בנוסף, המגוון הנופי ומעברי האקלים העשירים משפיעים על מגוון המינים. כך למשל, בנוף ההררי המיוער והממוזג מתקיימים מינים רבים של עופות, במיוחד ציפורי שיר. האזורים המיוערים משמשים גם כמקום לינה ומנוחה מועדף לעופות נודדים כמו הדורסים והחסידות.
שינויים בנוף
הנטיעה האינטנסיבית בישראל מאז המנדט הבריטי גרמה לשינוי מהפכני בתכסית השטחים ובמגוון החי הנגזר ממנו. כך למשל התפשטו החווייאים, הנצים המצויים וינשופי העצים כמקננים ביערות מחטניים, בעוד שמינים מיוחדים כמו מיני פיפיונים וסלעיות נעלמו.
בנוסף, בעבר התקיימו ביצות נרחבות במישור החוף, שנגרמו מחסימת נחלי החוף במחסומי רכסי הכורכר שלא נוקזו היטב. כך למשל ביצות כבארה שלרגלי הכרמל, וביצות מישור החוף הדרומי, שבהן התקיימו עופות נודדים רבים וגם כאלה שחרפו, כמו מיני עופות מים, עופות ביצה ודורסים רבים מכפי שקיימים כמובן היום.
גם השדות הנרחבים הולכים ומצטמצמים. בנוף חשוב זה פעילים בזים, זרונים וציפורי שיר ממינים שונים, הבאים בלהקותיהם בנדידה. מנגד, השטחים החקלאיים הורחבו מאוד בעשרות השנים האחרונות על חשבון השטחים הפתוחים, בעיקר בשל שינוי שיטת החקלאות המסורתית לחקלאות נרחבת, לרוב של מין שולט אחד.
אתרים חשובים בישראל
עופות נודדים לא מעטים בוחרים לעבור בציר הנדידה המזרחי דרך מסדרון השבר סורי-אפריקני היישר למזרח אפריקה ודרומה, שם יבלו את חודשי החורף. אילת מהווה אתר חשוב מאוד לא רק לפלמינגואים, אלא גם לעופות נודדים באביב, כמו עיטי ערבות, נצים קצרי-אצבעות ועקבים מזרחיים, וכן לעופות מזדמנים ונדירים כמו צוללן שחור-גרון, חמרייה שחורה, עזנייה שחורה וסולות.
נופים לחים כמו מאגרים ובריכות דגים, הם חשובים ביותר לעופות מים וביצה רבים, במיוחד בעונות הנדידה והחורף, כשהם צריכים לחדש את מצבורי האנרגיה המידלדלים בדרכם לארצות הדרום. אפשר לפגוש בהם בשקנאים, קורמורנים, אנפות, חופמאים, ברווזים ועוד. גם הכינרת מהווה עבורם אתר חשוב.
עמק החולה הוא אתר הנדידה החשוב ביותר בישראל ומהחשובים בעולם בקטגוריית הנופים הלחים. חשיבותו העצומה של האזור היא בהיותו תחנת מעבר ותדלוק חשובה מאוד למיני עופות רבים. מלבד זאת חורפים בעמק החולה מאות מיני עופות. בשנים האחרונות מגיעים אלינו עופות כמו עגורים, שקנאים וקורמורנים בכמויות הולכות וגדלות בצורה משמעותית בשל תנאים משופרים והאכלה יזומה של דגים ותירס בעמק החולה.
כיום, מבין עיטי השמש ועיט הצפרדעים, הנמצאים בסכנת הכחדה עולמית, רק עשרות אחדות נשארים אצלנו לחורף, לצערנו כדי להתחשמל ולהיות מורעלים. בנוסף, בשני העשורים האחרונים קיימת תנופת בנייה אינטנסיבית ולא מתחשבת הפוגעת במקומות החיות והמנוחה החשובים, וכן נגרם הרס רב מתנועה נמרצת של טרקטורונים וג'יפים באזורים מבודדים לא מעטים, שלרוב מאוכלסים בבעלי חיים רבים.
שני צירי נדידה עיקריים
קו רכסי ההרים לאורך הארץ מקביל לקו החוף ומשמש כציר מנחה וכציר מצוין לדאייה ונדידה, בשל התנאים המיוחדים השוררים לאורכו: כשהרוחות המערביות השכיחות פוגעות ברכסים אלו ומתרוממות למעלה, נוצרים תנאי תרמיקה טובים.
ד"ר יוסי לשם, אהוד דוברת, עופר בהט, דן אלון ואחרים, הסיקו באמצעות סקרים, מכ"ם, משדרים לווייניים ודאון ממונע, שלרוחבה של ישראל יש כמה צירי נדידה שונים, ולכל מין ציר המתאים לו. ארבעת צירי הנדידה המרכזיים של נודדי היום כוללים את ציר מערב השומרון וציר גלבוע-בית שמש המתלכדים באזור קריית גת, ציר קו החוף והציר המזרחי דרך הבקע סורי אפריקני.
באופן כללי, ניתן להתייחס לשני צירים מרכזיים: הציר המערבי והציר המזרחי. במחקר הסתבר, כי למעלה מ-85% ממיני העופות נודדים במסלול שרוחבו עד 30 ק"מ מזרחית לקו החוף בכמה צירים והשאר ממזרח לתחום זה, ואילו 87% מהעופות הדואים עוברים ברצועה צרה שרוחבה 20 ק"מ, בין 10-30 ק"מ מזרחית לקו החוף.
על פי ממצאי הרדאר, ציר הנדידה הלוך עשוי להיות שונה מהציר חזרה אצל מינים שונים, לפחות בחלק מהדרך. כך למשל, החסידה נודדת באביב מעל הצד המערבי של ישראל, ואילו בסתיו מרבית אוכלוסיותיה נודדות בעיקר בצד המזרחי של ישראל, כמו עמק הירדן ואפילו דרך עבר הירדן.
עופות רבים, דוגמת עיט הערבות ועקב מזרחי, חולפים באביב בדרכם חזרה מאפריקה מעל אילת. המינים מהמרכז וממזרח אירופה בוחרים לחלוף היישר דרך סיני ומצרים, דרך הנילוס, או מהצד המזרחי של ים סוף. הנדידה של מינים מערב אירופיים למערב אפריקה מתרחשת לרוב דרך מצר גיברלטר, בין מרוקו לספרד.
עוד התברר, שמספרן של ציפורי השיר הנודדות לאפריקה גדול בעשרות אחוזים ממספר הציפורים החוזרות לאירופה באביב, היות שרבות מאוד לא שורדות את המסע או נטרפות בפונדקי החורף שלהן, וחלקן פשוט זקנות ובחרו להישאר במקומות שבהם התנאים יציבים.
חסידות לבנות. נודדות בתרמיקות לאפריקה (צילום: ליאור כסלו)
השפעות מזג האוויר
לאקלים יש השפעה רבה על הצלחת הנדידה. כך למשל, עופות רבים מוסטים מזרחה בעת רוחות מערביות חזקות, אך לרוב מצליחים לחזור מהסטייה ולהתאפס שוב, לאחר בזבוז של זמן יקר. לעומת זאת, העופות הנקלעים לרוחות מזרחיות חזקות, נסחפים לים ופעמים רבות מתבלבלים בניווט בשל חוסר נקודות יחס בים, במיוחד במזג אוויר סגרירי.
ברוסיה נצפתה קנית קטנה שסטתה 1,000 ק"מ מזרחה לציר שלה ותיקנה את מסלולה. מחקר על הקנית גילה כי היא מסוגלת להתביית על קווי אורך בעזרת הניווט המגנטי המפותח שלה, בדומה ליונים, ולא רק על פי מיקום השמש או אור מקוטב.
השפעת מזג האוויר על הנדידה היא חשובה ולעתים קריטית. רבים מהעופות מוצאים את מותם בשל תנאי מזג אוויר קשים כמו סופות חזקות או ערפל. יש מינים כמו הברבור המצוי המגיעים אלינו במספרים בודדים לאחר חורפים קשים במיוחד בצפון אירופה.
ישראל - אתר חשוב לאכילה ומנוחה
מבין העופות הדואים, למעלה מ-70 אלף שקנאים מגיעים מדלתת הדנובה העצומה, דרך טורקיה, מצר הבוספורוס, לבנון, מערב ישראל, קו החוף הדרומי, מפרץ סואץ ומצרים עד למזרח אפריקה. בנוסף, חולפים בתקופת הנדידה מעל ישראל כחצי מיליון חסידות לבנות ולמעלה מחצי מיליון עופות דורסים, ביניהם למעלה מ-350 אלף איות צרעים, מעל כ-80 אלף עיטי חורש (כל האוכלוסייה העולמית), כ-50 אלף נצים קצרי אצבעות, 30 אלף עגורים, למעלה מ-5,000 חווייאים והרשימה עוד ארוכה.
חיוואי נחשים. מגיע מאפריקה ונשאר לקנן ברוב חלקי הארץ בקיץ (צילום: ליאור כסלו)
בשנות ה-80, לפני שנערכו מחקרים מקיפים, היו שטענו כי הנדידה של העופות הדואים מתרחשת בעיקר במקומות שבהם תנאי הנדידה והתעופה אידאליים, כלומר לאורך הבקע סורי-אפריקני. אולם המחקרים לימדו שמרבית הנודדים מעדיפים לזהות את קו החוף כסמן חשוב יותר כנראה ליעדם המועדף לאפריקה. מסתבר כי ציפור שעפה בגובה של 2,000 מטר בליל ירח בהיר מסוגלת להבחין באגמים או במקורות מים אחרים ממרחק של 70-100 ק"מ.
עופות נודדים רבים חולפים תוך כדי מנוחה ו"תדלוק" קצרים באתרים מועדפים שעשויים להשתנות בהתאם לשינויים הסביבתיים. איות צרעים לא אוכלות כלל לאורך כל הנדידה, בעוד שבזי ערב אוכלים בשטחים החקלאיים תוך כדי רדיפה אחר טרקטורים וחרישת התלמים.
בסתיו הופכות ציפורי השיר והסנוניות לתזזיתיות, והן אוכלות המון כדי לצבור הרבה שומן עתיר אנרגיה בגופן, כשלעתים הן כמעט מכפילות את משקלן. באביב, הסנוניות שותות מים ואוכלות חרקים מעופפים תוך כדי נדידה, ומיני פרושים רבים ניזונים בדרכם מזרעים ואגוזים.
ישראל מהווה אתר ביניים חשוב מאוד לאכילה ומנוחה עבור העופות הנודדים, בשל מיקומה בין המדבריות וגופי המים ובשל עושר המזון ואתרי הלינה המועדפים כמו מאגרי מים, בריכות דגים, נאות מדבר, שדות חקלאיים, מעיינות, נחלים וחורשים.
מרבית העופות נודדים בלילה
נודדי יום מנצלים בכנפיהם הגדולות יחסית את זרמי האוויר החמים, דואים על גבי התרמיקות הללו בתנועה לוליינית מעלה וגולשים בזה אחר זה תוך כדי איבוד גובה לתרמיקה נוספת בכיוון נדידתם.
חסידה שחורה - מגיעה ממרכז ומזרח אירופה (צילום: ליאור כסלו)
מרבית העופות הדואים אינם חוצים בנדידתם גופי מים גדולים כמו הים התיכון, הים השחור והים הכספי, מאחר שמעל אזורים אלו לא נוצרות תרמיקות אלא רק מעל היבשה. משום כך הם בוחרים לעקוף את גופי המים הללו בנדידתם.
אולם מרבית העופות החולפים בעולם ובישראל נודדים בלילה, לאחר חצות. מיליוני העופות הנודדים בלילות ממערב אירופה לאפריקה אינם חוצים את ישראל כלל אלא חוצים את הים בדרך הקצרה והמהירה. רוב נודדי הלילה מגיעים אלינו מאזורים אחרים של אירופה, ובמיוחד ממרכז אירופה עד מזרח אירופה ומערב אסיה.
בגלל הקושי שבמחקר, נעשו מחקרים ספורים בלבד על נודדי הלילה ובעיקר על אלה מאירופה המערבית. מחקרים שנעשו בישראל הראו כי נודדי הלילה מעדיפים לנדוד בגבהים שבהם אין השפעה רבה למזג האוויר, לרוב בגובה ממוצע של שני ק"מ. גובה נדידת הלילה המרבי שתועד היה קרוב לשישה ק"מ, והמהירות הממוצעת הייתה כ-50 קמ"ש.
החוקרים משערים כי נודדי הלילה מנווטים בעיקר בעזרת גרמי השמים, כמו הירח והכוכבים, ובעיקר כוכב הצפון. מחקרים הראו כי הנקבות אצל מינים רבים נודדות למרחקים גדולים מהזכרים. כמו כן, זכרים של ציפורי שיר רבים מגיעים בנדידה ליעדם לרוב מאוחר יותר מהנקבות.
העופות הקטנים, כמו ציפורי השיר, החופמאים והברווזים, מעדיפים לנדוד בלילה ובדרך הקצרה ביותר, מכיוון שכנפיהם הקטנות אינן מאפשרות להם לדאות. התעופה האקטיבית שלהם מבזבזת אנרגיה. סקרים שנעשו מעל הערבה והשבר הסורי-אפריקני, שם מתרחשת נדידת לילה מדהימה של מיליוני ציפורים, נמצא שמרביתן משמיעות קולות קשר ביניהן, בשל הראות הלקויה והקור השורר בגבהים שבהם הן עפות.
מגיעים ליעד כמו שעון
נדידת הסתיו של עופות הצפון דרומה לארצות החום, מתרחשת מסוף אוגוסט ועד סוף אוקטובר. העופות נאמנים לעיתוי הגעתם מעל ארץ הקודש כמו ליעדם. הראשון נקבע על ידי שעון ביולוגי מפותח למדי ומצפן מובנה במוח, המוכתב במדויק מהתקצרות אורך היום, האור והמזון בסתיו, והתארכות שעות האור ויצר הרבייה באביב.
בתחילת ספטמבר חולפים מרבית איות הצרעים מעלינו, לקראת סוף ספטמבר - עקבים, נצים קצרי-אצבעות ומרבית מיני הדורסים הנודדים, ובתחילת אוקטובר ממשיכים לנדוד עיטי חורש, דיות ועוד. השקנאים הם מאחרוני החולפים, בעיקר בחודשים אוקטובר ונובמבר.
שקנאים במנוחה ותדלוק (צילום: ליאור כסלו)
נדידת האביב חזרה לארצות הצפון כדי לקנן מתרחשת מסוף פברואר ומסתיימת באמצע מאי. הכלל הוא שאוכלי חרקים, כמו איות הצרעים והחסידות, נודדים ראשונים בשל התמעטות מזונם המהיר באירופה.
רק אחר כך נודדים אוכלי בשר - קודם הדורסים הקטנים כמו העקבים למיניהם ולאחריהם העיטים הגדולים, בהמשך נודדים אוכלי דגים כמו שקנאים, שלכים, אנפות, ולבסוף אוכלי-כל, כמו דיות שחורות. אצל העופות הדואים, הסדר מתהפך פחות או יותר באביב. כך למשל איות צרעים יחזרו רק בחודש מאי, ומרבית מיני הברווזים מגיעים אלינו בשלהי הנדידה ובתחילת החורף.
הסכנות הכרוכות בנדידה הן רבות ומשתנות, ועופות רבים מוצאים את מותם במסע מסוכן זה. בישראל תועדו גורמי סיכון לא מעטים הפוגעים בעופות נודדים, כמו למשל טביעה בים ובמגדלי מים, התנגשויות עם מטוסים והתנגשויות עם חלונות של גורדי שחקים.
סכנות נוספות כמו ציד והתחשמלויות של עופות גדולים, הרעלות וכן מלכודת מוות ברשתות מעל בריכות דגים, גובות את חייהם של לפחות 3,500 עופות בשנה. לצד זאת, קיים ציד אינטנסיבי ביותר של נודדים קיים בלבנון, באיי איטליה, יוון, קפריסין ורודוס. בישראל ציד של עופות נודדים הוא נדיר יחסית.
מוצאם של עופות שונים ובמיוחד יעדם הסופי בנדידה הוא מסובך, וקיים מידע חלקי מאוד. התפתחות המשדרים הלווייניים והוזלת עלויותיהם תאפשר לקבל תמונה טובה יותר בעתיד לגבי צירי הנדידה המדויקים של עופות רבים.
הכותב הוא דוקטורנט ומנהל חינוכי של המרכז הבינלאומי לחקר נדידת ציפורים בלטרון
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון אוקטובר של הירחון "טבע הדברים "
מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות ב-10 שקלים בלבד
לפנייה לכתב/ת 
