בייב דיזאסטר: ציידי הנשים נופלים ברשת של גוגל
ראש המרכז לאמנות הפיתוי פנה לתוקפיו וטען שפוסט שעלה באתרו ומתאר מין בכוח, ואיתו עוד תכנים סקססיסטיים - לא היו ולא נבראו. הבלוגרים בישראל הוכיחו אחרת. אוסף טיפים לאלו שחושבים שטריקים של דון ג'ואן עובדים על האינטרנט
המרכז לאמנות הפיתוי היא חברה שזכתה ללא מעט עניין בישראל, ומסיבה טובה: המרכז מבטיח לחניכיו כלים שיאפשרו להם לכבוש כל בחורה שירצו - אם רק יאמינו בעצמם, ויזכרו שלא צריך לקשיב למה שהיא אומרת, אלא למה שהיא עושה. מצד שני, יש מי שלקח את תורת מאפ"י קצת אחרת, ולפי פוסט שפורסם באתר המרכז - לא הקשיב למישהי שאמרה "לא".
"ניסיתי להוריד לה את התחתונים והבחורה פשוט מסרבת בתוקף!! ואז חשבתי או שאני עושה לה פריז אאוט או פיתוי מהיר ?? הזזתי את התחתון ימינה ובום ! . הבחורה בהלם תאמת גם אני…" מספר בגאווה Roso, בוגר מהולל של הקורס.
הפוסט אמנם נמחק ומתפרסם מחדש מאז 2006, אבל זכה בשבוע האחרון לעניין עצום ברשת, ואיתו עוד פנינים קסומות ממשנת עילית הדון ג'ואנים של מאפ"י. יש אנשים שהתעצבנו מהנחיות כמו "אל תשאל אותה אם מותר לך לגעת בה. פשוט תעשה את זה", או מאמרים שמדריכים כיצד לגעת באישה.
איך יתכן שפוסט מלפני ארבע שנים עדיין מעורר סערה היום, למרות שהוסר מהאתר בו עלה? בזכות פוסטים שפרסמו מספר בלוגריות (חלקם זכו למאות תגובות), בנוגע לחניכי תנועת הנוער לפיק אפ, שלדעתן מטרידים מינית נשים ברחובות ישראל.
שטרק, ממייסדי מאפ"י, פרסם שלשום (ד') בפייסבוק תגובה רשמית ומעונבת לאלפי תוקפיו: לדבריו, אין בשיטה של מאפ"י שום דבר שמקטין ומשפיל נשים, או מעודד מגע פיזי ללא הסכמה.
אם תשאלו את שטרק, על הדגל של מאפ"י חרוטים חירות, אחווה וזוגיות בריאה (גם לגברים מוגבלים אסתטית) - וכל מה שהוא עושה זה לאפשר לכל חנון לקבל כל יפה גם בלי ללכלך את הידיים בריאלטי.
לדעתו, מה שנכתב בבלוגוספירה על הטרדה מינית או אונס וקשורים לבוגרי מאפ"י זה עלילת דם לא מבוססת. הוא, מצידו, בסך הכל מנהל עסק שעוזר לגברים ביישנים וטובי לב למצוא נשים ראויות וקואופרטיביות, ולהקים עמן בית בישראל.
הטוקבקיסטים קרעו אותו לגזרים, ולא באמצעות מילים קשות, האשמות או קללות; הם השתמשו בעיקר, בלינקים. מה לעשות שאת מה ששטרק ונעריו הסירו, מחקו או צנזרו - האינטרנט, בחוצפתה, זכרה.
הרבה דעות יש ברשת בנושא הזה, ואפשר להתווכח אם המרכז לאמנות הפיתוי הוא כלי לגיטימי לשיפור בטחונם העצמי של החותרים למגע או גוף שפוגע בנשים. מאידך, יש כמה שיעורים שיגאל שטרק, ראש מאפ"י, יכול ללמוד, וכמוהו - גם אחרים שמוצאים את עצמם נצלבים על ידי גולשי ישראל - ועל זה אין שום ויכוח.
1. אל תמעיט בכוחה של הבלוגוספירה
הפוסט שפורסם במאפ"י עלה לפני שנים. כבר אז נתקלו בו גולשים וגולשות שלא אהבו את מה שנכתב בו. זה נכון שלפוסט בודד בבלוג נידח יש סיכוי זעום להתחיל מהפיכה, אבל לבלוגרים יש נטיה שארגונים שוכחים פעם אחר פעם: לדבר זה עם זה, ולעבוד ביחד. אם מישהו תוקף פרסום שלכם בבלוג שלו, אולי כדאי להתייחס ולהגיב, או אפילו להתנצל.
לתת תגובה מעונבת אחרי שכל הרשת הישראלית כבר צלתה אותך במרינדה זה מעט מדי ומאוחר מדי. המשפט "זה סתם בלוגר ממורמר, אין מה להתייחס" צריך להיכלל בכל רשימת מילים אחרונות מפורסמות. בטח כשמדובר בנושאים טעונים כמו הטרדה מינית.
מר שטרק, היה מודע לטעויות העבר, וזכור ששום דבר לא הולך לאיבוד באינטרנט. כמו שאמר פעם מנכ"ל גוגל אריק שמידט, בהקשר לפרטיות מידע באינטרנט: "אם עשית משהו שאתה לא רוצה שידעו, אולי היה עדיף לא לעשות אותו מלכתחילה".
2. אל תשכח שגוגל זוכרת הכל
שטרק טען שאין שום ביסוס לטענות נגד מאפ"י, והמגיבים שלחו לו לינקים שמוכיחים אחרת ופרצו את חומות הפאסון של הרב-שגל. לא צריך להיות מומחה כדי להבין איך מגיעים לכתבה או פרסום שנמחק. ישנם אתרים שמקנים גישה לשרתי גוגל, היכן שהכל שמור ומתועד, כמו Internet Archive ואחרים.
לידיעתך, מר שטרק, בשביל ללחוץ על פרינט סקרין (שבינתיים, נמצא בכל מקלדת) צריך בעיקר מוח ואצבע. כל אחד שרוצה לתעד משהו שהעלתם לרשת מסוגל לעשות זאת. בעצם, יהיה חכם להניח שזה תועד. ולכן לא כדאי לפנות לציבור הגולשים ולהגיד שלא היו דברים מעולם אם ברור לך שהיו.
3. אל תעלה תוכן מתריס בגלוי
האינטרנט היא זירה פתוחה לכל דיון, אבל בתור מפעיל של חברה בע"מ, יש דיונים שלא תרצה שיתפתחו. גם אם אתה בטוח שאפשר להתווכח על זה, ואף אחד לא יאשים את מאפ"י בשום דבר בעייתי (כמו נניח, עידוד אונס או הטרדה מינית) - אולי יהיה חכם פשוט להמנע מהויכוח.
לחניכי ומדריכי מאפ"י יש זכות לחשוב שנשים הן אורגניזמים שאפשר לתמרן ולהפעיל בקלות. זכותם גם לחשוב שכל גבר הוא אלוהים, או שהירח עשוי גבינה ירוקה. אבל כשמעלים את זה על דפי הרשת, אנשים עלולים להיפגע או להתעצבן. מה למדנו? שאם יש לכם משהו רגיש לכתוב, אולי כדאי להגביל את הכניסה לפורום.
אין כמעט חבורת אנשים שאי אפשר להאשים בסקסיסזם, גזענות, רשעות או חוסר סבלנות לאחרים - וזה מובן ואנושי. אבל כשחברה מסחרית עושה את זה, באינטרנט, ובגלוי? הכינו את המטריות (ועורכי הדין), צפוי גשם של צרות.
את גלי סיננת. ואת גוגל?
שטרק הוא כנראה רב אמן בפיתוי נשים, ואין שום אישה שלא תימס כסירופ לרגליו. מה שהוא מבין קצת פחות זה את האינטרנט, ואת האנשים שמשתמשים בה. האינטרנט היא לא בחורה (בהתאם לתורת הלחימה המתוחכמת של המרכז לאמנות הפיתוי): אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה ולהכחיש שזה קרה. את גלי מנתניה סיננת? נראה אותך מסנן את גוגל ממאונטן ויו.
בשורה התחתונה, מרכזי אמנות הפיתוי למיניהם ככל הנראה ישנו מעט את דרכיהם, כמו שעושה כל מי שנתפס עם המכנסיים למטה (ולא בצורה שתכנן) על במת הרשת הישראלית. אולם כל עוד אנשים כמו שטרק ימשיכו להכחיש את מה שכולכם רואים מול העיניים, יהיה קל יותר להתמודד איתם.
מה דעתכם? מרכזי אמנות הפיתוי הם ציידי נואשים בלתי מזיקים, או מקור להטרדה מינית? האם מחאת הבלוגריות מוצדקת?
לפנייה לכתב/ת 
