אפלת הגאות והשפל

צ'רלס פרידמן, מנהל מצליח של קרן גידור, נוסע ברכבת מביתו שבקונטיקט לכיוון ניו יורק. כשהרכבת מגיעה לתחנת גרנד סנטרל, היא נקרעת לגזרים בפיצוץ אדיר. גופתו של צ'רלס מזוהה על ידי ידית תיק המסמכים שלו, שראשי התיבות של שמו מוטבעים בה. באותו יום נדרס גבר צעיר בגריניץ', קונטיקט, וחוקרי המשטרה מוצאים את השם צ'רלס פרידמן ואת מספר הטלפון שלו, בכיס הנדרס.

גאות אפלה במיוחד (עטיפת הספר)

חודשים לאחר מכן פוקדים את קארן, אלמנתו של פרידמן, רואי חשבון שמייצגים משקיעים בחברה של בעלה המנוח, הטוענים שמאתיים וחמישים מיליון דולר חסרים. כשהם מאיימים עליה, היא פונה להוק, ויחד עם פוצחים במסע אל העולם החשאי של שוק הכספים הבינלאומי, שבו התמורה על רווח יכולה להרקיע שחקים, אך השלכותיו של הפסד הן קטלניות.

אנדרו גרוס הוא סופר מתח אמריקאי, שכתב את המותחן "המרחב הכחול".

פרק ראשון

כשאור הבוקר חדר בזווית חדה מחלון חדר השינה, הפיל צ'רלס פרידמן את המקל. הוא לא חלם על זה שנים, והנה הוא שם, בן שתים־עשרה, תמיר וצנום, רץ שלישי במרוץ השליחים בתחרות האתלטיקה במחנה הקיץ, והקרב בין הכחולים לאפורים צמוד. השמים זהרו בכחול, הקהל קיפץ מעלה ומטה - אדומי לחיים בתספורות צבאיות, פרצופים שלא יראה עוד אף פעם, רק כאן.

חברו לקבוצה, קַייל בְּרֶגמן, השליח שרץ לפניו, הצליח לשמור על פער קטן לטובתם. הוא התקרב אליו, לחייו מתנפחות במאמץ עילאי. הושט... צ'רלס נדרך והתכונן לזנק ברגע שייגע במקל. הוא הרגיש עווית באצבעותיו בעודו ממתין לטפיחת המקל על כף ידו. הנה! עכשיו! הוא פתח בריצה. פתאום נשמעה נאקה משתקת. צ'רלס עצר והסתכל למטה בבעתה. המקל היה על הרצפה. האפורים ביצעו את ההחלפה. הם חלפו על פניו בדילוגים לעבר ניצחון מפתיע, ואוהדיהם קפצו בצהלה. תרועות שמחה מהולות בקריאות בוז ואכזבה הידהדו באוזניו של צ'רלס. וברגע זה התעורר, כמו תמיד, מתנשם ומתנשף, בין סדינים לחים מזיעה. צ'רלס הביט בידיו - הן ריקות.

הוא טפח על השמיכה כאילו המקל עוד שם, בדרך נס, אחרי שלושים שנה. אבל זה היה רק טובי, הוֶוסט הַיילֶנד טֶריֶיר הלבן שלהם, שרבץ על חזהו ברגליים פשוטות ונעץ בו עיני עגל מצפות. צ'רלס שמט את ראשו לאחור ונאנח. הוא הציץ בשעון: 6:10. עשר דקות לפני הצלצול. אשתו קארן התכרבלה לצדו. הוא ישן מעט מאוד. מ־3:00 עד 4:00 היה ער לגמרי ובהה באליפות "האישה החזקה בעולם" ב־ESPN2, בלי קול, כדי לא להפריע לה. משהו העיק על צ'רלס. אולי זאת הפוזיציה הגדולה שלקח בחול־נפט הקנדי ביום חמישי שעבר והחזיק בה כל סוף השבוע - פוזיציה מסוכנת מאוד, כשמחירי הנפט נוזלים בכיוון ההפוך.

ואולי זה היה מפני שהימר על חוזי הגז הטבעי לשישה חודשים ובה בעת לקח שורטים כנגד החוזים השנתיים. ביום שישי הוסיף מדד האנרגיה לרדת. הוא פחד לצאת מהמיטה, פחד ממה שימצא על המסך הבוקר. ואולי זה בגלל סשה? זה עשר שנים שצ'רלס מנהל קרן גידור משלו במנהטן, ביחס מינוף של שמונה לאחת. בשערו הבהיר, הבזוק מעט אפור, במשקפיו בעלי מסגרת הקרן ובארשת פניו המלומדת, השלווה, הוא נראה כמו מנהל עיזבון או יועץ מס, ולא כאדם שקרביו (וכעת גם חלומותיו!) שרויים בגיהינום של מדדי בטא גבוהים.

צ'רלס דחף את עצמו לישיבה בתחתוני הבוקסר שלו ונשאר כך, מרפק על ברך. טובי ניתר מהמיטה לפניו וגירד בקדחתנות את הדלת. "תפתח לו." קארן זזה, התהפכה ומשכה את השמיכה מעל לראשה. "את בטוחה?" צ'רלס הסתכל על הכלב. אוזניו היו מתוחות לאחור, זנבו רעד, והוא קפץ על רגליו האחוריות בכיליון עיניים, כאילו הוא יכול לסובב את הידית בשיניו. "את יודעת מה יקרה." "נו, צ'רלי, הבוקר תורך. רק תן לממזר הקטן לצאת." "היו מילותיה האחרונות..." צ'רלס קם ופתח את הדלת לחצר המגודרת שלהם, חצר של שני דונמים באוֹלד גְריניץ', רחוב אחד ממצר לונג איילנד.

כהרף עין זינק טובי לחצר, ואפו ננעל על ריח של איזה ארנב או סנאי תמימים. מיד התחיל הכלב לנבוח בקולו הצורמני. קארן מעכה את הכרית על ראשה ונהמה. "ררררגגג..." ככה התחיל כל יום. צ'רלס מדשדש אל המטבח, פותח סי־אן־אן ומעמיד קנקן קפה, ובחוץ הכלב נובח. אחר כך, לפני שהוא נכנס למקלחת, ניגש לחדר העבודה ובודק באינטרנט את מצב עסקאות הספּוט באירופה. הספוטים לא האירו לו פנים באותו בוקר - 72.10$. הם ירדו עוד.

צ'רלס עשה חישוב מהיר בראשו. הוא ייאלץ למכור עוד שלושה חוזים. עוד שני מיליון יֵרדו לטמיון. השעה קצת אחרי 6:00 בבוקר, וכבר הוא שקוע עד צוואר. בחוץ היה טובי בעיצומו של מטח רצוף של שלוש דקות. במקלחת סקר צ'רלס את היום שלפניו. עליו להפוך את הפוזיציות שלו. הוא צריך להיפטר מחוזי חול־הנפט האלה, ואז יש לו פגישה עם אחד המלווים שלו. האם הגיע זמנו להתוודות? הוא צריך לעשות העברה לחשבון הלימודים של בתו סאם; בסתיו היא תתחיל את שנתה האחרונה בתיכון.

ואז הוא נזכר פתאום. לעזאזל! הוא צריך לקחת את המכונית למוסך הבוקר. טיפול 10,000 למרצדס. קארן נידנדה, עד שבשבוע שעבר הצליחה לשכנע אותו לקבוע טיפול במוסך. זאת אומרת שהוא ייסע ברכבת לעבודה. זה יעכב אותו קצת. הוא קיווה להגיע למשרד עד שבע וחצי כדי לטפל בפוזיציות האלה. עכשיו קארן תצטרך לאסוף אותו מהתחנה אחר הצהריים. בדרך כלל בשעה כזאת כבר היה צ'רלס לבוש ונתון בהלך רוח של חיפזון: בשש וחצי צעקת השכמה לקארן, אחר כך דפיקה על דלתם של אלכס וסמנתה כדי שיתחילו לזוז בכיוון בית הספר, רפרוף בכותרות ה"וול סטריט ג'ורנל" בפתח הבית.

הבוקר, בזכות המכונית, היה לו רגע פנאי ללגום מהקפה. הם גרו בבית קולוניאלי משופץ וחמים ברחוב נאה, ובו שתי שורות עצים בעיירה אוֹלד גְריניץ', מרחק רחוב מהמצר. הדבר הזה, ששולם במלואו, בוודאי שווה יותר ממה שאביו של צ'רלס, מוכר עניבות מסְקרַנְטוֹן, הרוויח כל ימי חייו. אולי הוא לא יכול להתפאר בו כמו כמה מחבריהם המצליחנים, עם בתי הענק שלהם ברחוב נוֹרת', אבל הוא הצליח יפה. הוא הצליח להתקבל לאוניברסיטת פנסילווניה מבין שבע מאות התלמידים שהיו במחזור שלו בתיכון. הוא עשה לו שם במחלקת האנרגיה של "מורגָן סטֶנלי" והרחיק מהם כמה לקוחות פרטיים כשפתח את החברה שלו, "הַרְבּוֹר קפּיטל".

היה להם בית סקי בוורמונט, כסף שחסכו להשכלה הגבוהה של ילדיהם, והם נהגו לצאת לחופשות בזבזניות. אז למה זה מגיע לו? בחוץ טובי גירד את דלתות המטבח הצרפתיות בניסיון לחזור פנימה. בסדר, בסדר. צ'רלס נאנח. בשבוע שעבר נדרסה הטריירית השנייה שלהם סשה. ממש קרוב, ברחוב השקט שלהם, בדיוק מול הבית. צ'רלס מצא אותה, זבה דם, דוממת. השפעת המקרה על בני הבית טרם פגה. ואז הפתק הזה. הפתק שנשלח למשרדו בתוך סלסילת פרחים למחרת. זה מה שהדאיג אותו כל כך. והביא עליו את החלומות האלה.

"סליחה על הכלבלב, צ'רלס. יכול להיות שהילדים הם הבאים בתור?"

הוא קם והסתכל בשעון של הכיריים: 6:45. עם קצת מזל, חשב, יוכל לצאת מהמוסך לפני 7:30, לתפוס טרמפ

לרכבת של 7:51 ולהיות חמישים דקות אחר כך במשרד שבפינת רחוב ארבעים ותשע והשדרה השלישית. אז יחליט מה לעשות. הוא הכניס את הכלב, וזה טס על פניו בצווחה אל הסלון ויצא מהדלת הקדמית, שצ'רלס שכח לסגור מתוך פיזור דעת. עכשיו היה בדרכו לקצה השכונה. יותר קשה לטפל בממזר הקטן הזה מאשר בילדים! "קארן, אני הולך!" הוא צעק, תפס את תיק המסמכים שלו ותחב את ה"ג'ורנל" תחת זרועו.

"נשיקות," השיבה קארן בצעקה, התעטפה בחלוק ומיהרה לצאת מהמקלחת. היא עדיין היתה סקסית בעיניו. שערה הרטוב, שצבעו כעין הקרמל, היה סתור מעט מהמקלחת. אין ספק שקארן יפה. היא שמרה על גזרה מחוטבת ומפתה בזכות שנים של תרגול יוגה, העור שלה עדיין חלק, והעיניים החומות שלה, השובות־ולא־מרפות, חלומיות. צ'רלס התחרט לרגע שלא הסתובב אליה במיטה קודם לכן, כשטובי הסתלק והעניק להם הזדמנות לא צפויה.

אבל במקום זה צעק משהו על המכונית - שהוא ייסע במטרו־צפון. שאולי הוא יתקשר אליה אחר כך כדי שתפגוש אותו בדרך הביתה, והם ייסעו לקחת אותה מהמוסך. "אוהבת אותך!" קראה קארן מעל הטרטור של מייבש השיער. "גם אני אותך!" "אחרי המשחק של אלכס נצא..." אה, נכון, משחק הלַקרוֹס של אלכס, המשחק הראשון השנה. צ'רלס חזר פנימה והשאיר לו פתק על הדלפק במטבח:

לחלוץ #1 שלנו! תביס אותם, אלוף! בהצלחה!!!