ובמולטיספירה: סקס, סמים ואמנויות פיתוי

היה שבוע חם במולטיספירה העברית, ועידו קינן היה שם כדי לתעד את הכל: מהפאשלות המביכות של המרכז לאמנות הפיתוי (מאפ"י) ועד לסבתא ההיא שמגיבה בפייסבוק. הנה כל מה שהיה השבוע

עידו קינןפורסם: 16.12.10 , 19:20

ROSSO, חניך של "המרכז לאמנות הפיתוי", סיפר בפורום המרכז: "נזכרתי שאני חייב כמה דברים לבית. אז קפצתי לסופרמרקט לקנות כמה מצרכים, אז ככה יצא שהסתובבתי עם העגלה ואספתי לי מצרכים. (...) HB8 נמצאת מול הדוכן ונראית לי קצת מהורהרת (...) מסתבר שהיא איזה סטודנטית לרפואה מצ'כיה שבאה להשתלמות בארץ (...) לימדתי אותה שיש דבר כזה שנקרא שקשוקה ואני חייב לתת לה לטעום את זה אז שכנעתי אותה לבוא אלייי הבייתה ושנכין משהו כי אני רעב. (...) ניסיתי להוריד לה את התחתונים והבחורה פשוט מסרבת בתוקף!! ואז חשבתי או שאני עושה לה פריז אאוט או פיתוי מהיר ?? הזזתי את התחתון ימינה ובום ! הבחורה בהלם תאמת גם אני... אחרי זה הכל זרם וגם הבגדים ירדו ו-FC נסגר". העדות נכתבה לפני שנים, וכאן ב-ynet מחשבים כבר ציטטנו אותה, אבל אזכור עדכני של הדברים הצית את המולטיספירה. הילה נוגה כתבה על כך בבלוגה "משהו לנשנש כשהאורחים יגיעו": "למי שזה לא ברור לו, התיאור שקראתם עכשיו הוא תיאור של אונס. לא פחות. זה לא מקרה של "היא רצתה ובחנה את הגבר", לא, היא לא שינתה את דעתה, כלום – היא אמרה לו לא, לא פעם ולא פעמיים, הוא התעקש, הוריד לה את התחתונים וחדר אליה, ואז בזמן שהיא היתה בשוק – 'הכל זרם'. הוא אנס אותה".

העדות של ROSSO נמחקה בינתיים מאתר "המרכז לאמנות הפיתוי", אולם עותקים ממנה מסתובבים ברחבי הרשת. גולשים נקטו יוזמות שונות נגד המרכז: הפגנה מול שיעור של המרכז, תלונה במשטרה ופתיחת קבוצת הפייסבוק "התנגדות לעקרונות סדנאות אומנות הפיתוי - כי נשים הן לא אובייקט". אחד ממייסדי המרכז, יגאל שטרק, פרסם שם תגובה, ובין השאר כתב: "אנו מתנגדים בכל תוקף להתנהגות שיכולה לפגוע או להוות מטרד לאדם אחר לרבות נשים. אנו מוקיעים מעשים פוגעניים כלפי נשים ופועלים נמרצות בסדנאות שלנו על מנת להשריש ערכים של כבוד, התחשבות והערכה כלפי נשים, וכן מחנכים להתנהגות בריאה ונעימה עבור שני בני הזוג". התגובה רק הגבירה את הלהבות, ובין השאר נטען כי משתתפי הפורום באתר המרכז, כולל שטרק עצמו, הגיבו בחיוב לעדות של ROSSO.

כנהוג במולטיספירה, הפרשה טופלה גם בהומור:

לירונט: "המרכז לאומנות הפיצוץ. כדי שיהיה קל לשלוח את בוגרי המרכז לאומנות הפיתוי למרכז לאומנות השיקום ע"ש לווינשטיין".

עודד פוירשטיין: "פעם הזזתי למישהי את התחתונים כל כך ימינה שהם התפקדו לישראל ביתנו".

אודין שדמי: "אז זה כבר לגיטימי לשלוח למישהו סמס 'שקשוקה?' או שזה עוד מוקדם מדי?"

רוביזובי: "אבא שלך גנן? כי אבא שלי יו"ר איגוד הגננים בישראל ואם לא תצאי איתי אז אני אגיד לו לפטר את אבא שלך #מרכז_לאומנות_האינון"

דניאל קפוצ'ינו: "תגידו, יש גם קורס שמסביר איך לפתות ילדים, או רק איך לפתות נשים? #פדופילשואל".

אוריאל דסקל: "אם אני חושב הרבה על סקס ואני ממש טרוד מכך, האם גם אני מוטרד מינית?"

שחר אבן-דר מנדל: "קורס המשך: כך תפתה את שותפיך לכלא".

המצחיק מכולם הוא חשבון הטוויטר המזוייף של יגאל שטרק, ממייסדי המרכז, עם טוויטים כמו "היועץ המשפטי של הקורס אמר לנו במפורש שזה לא אונס אם השם שלה לא מתחיל בא'. וההיא בכלל תיירת - השם שלה מתחיל ב-Ö" וגם "התקשרתי למוקד של נטוויז'ן. עד שסיימתי את השיחה התומכת היתה מטורפת מרוב תשוקה חייתית".

אקטואליה

לירון פיין: "‎וויקליקס שמיקיליקס, בתיק דבקה אמרו את זה קודם".

כהן רן: "אז מי עומד לחטוף השבוע מאלי ישי בנסיון לזכות בחזרה באהדת הציבור: א.פליטים, ב.ערבים, ג.אמסלם, ד. ילדי מהגרים, ה. כל התשובות נכונות".

קוואמי דה לה פוקס: "סוףסוף חוק שמוצא חן בעיני(:טוקבקיסטים יקרים,היכונו,התביעות שלי בדרך יא בניזונות.כלומר, לכל ה3 שכותבים בכינויים מתחלפים".

טוקבקיסטים, חכו לקוואמי

החיים

אלי לוין כותב בבלוגו על קניית אוכל לא כשר: "אם הדתיים הולכים לבית הכנסת כדי לבצע הלכה למעשה את פולחן הדת, הרי שהחילונים שאינם שומרי כשרות הולכים לטיב טעם כדי לבצע שם את פולחן הכפירה. (...) דווקא מה שנתפס בעיני רבים בתור אקט של התרסה כנגד הדת, כלומר ההתענגות מהפרת הטאבו ואכילת המתועב בעיני האלוהים, הוא בעצמו כניעה והתמסרות לתפיסה הדתית. למרות שהם נמצאים לכאורה בשני צדי המתרס, הן ההתענגות הדתית מקיום המצוות והן ההתענגות החילונית מהפרת המצוות מכירים בסופו של דבר בתוקף החוק האלוהי, רק שהעמדה הדתית מתענגת מהציות לחוק זה על ידי קיומו ואילו העמדה החילונית מתענגת מהציות לחוק זה על ידי הפרתו הריטואלית".

גוני ריסקין מרוּקנת: "אני צריכה מַטְעֵן אנושי. כרגע החיים שלי עומדים על בערך 30-40%, זה נייס, אבל זה לא מספיק. כאילו, אפשר לסחוב עוד קצת אבל לא להתלהב".

רן תימור חוגג: "כשאתם מרגישים קצת בודדים, נשכחים, זקוקים למילה טובה, עידוד או ברכה, תזכרו שתמיד אפשר לשנות את תאריך היומולדת בפייסבוק".

מיכל רובינזון עקרת בית: "נצח זה הזמן שלוקח לרצפה להתייבש אחרי ששטפת. רצח זה מה שאתה עושה למי שדורך ומשאיר סימן".

ובעולם...

רונה טל, שליחת המדור למולטיספירה הזרה, מסכמת את 2010 עם הנושאים שכיכבו השנה בסטטוסים ובציוצים. אליך, רונה:

למקום הראשון בפייסבוק הגיע ביטוי סלנג חדש יחסית באנגלית, "hit me up", שמשמש כקריאה לחברים להתקשר או ליצור קשר, מה שמוכיח למשמיצי הרשת החברתית שהיא משמשת אנשים כדי להתנתק בסופו של דבר מכסא המחשב ולפגוש זה את זה פנים על פנים.

למקום השני בפייסבוק ובטוויטר הגיע כצפוי המונדיאל, שתפס מקום כל כך נכבד בעדכונים השנה, עד שבנקודות מסויימות 50% מכלל הסטטוסים בפייסבוק היו קשורים אליו. גם אני תרמתי את חלקי לטרנד הזה כשכתבתי סטטוס שמבקש מאנשים להפסיק לכתוב סטטוסים על המונדיאל. בטוויטר הגיעו גם נושאים ספציפיים בתוך המונדיאל לדירוג: וובוזלה במקום החמישי ופול התמנון (הי"ד) במקום התשיעי.

מקום נכבד בשתי הרשימות תופסים גם אסונות בולטים כמו רעידת האדמה בהאיטי, דליפת הנפט במפרץ מקסיקו, קריסת המכרה בצ'ילה וג'סטין ביבר, סרטים פופולאריים כמו התחלה, הארי פוטר ואוצרות המוות, דמדומים וצעצוע של סיפור ואזכורים למשחקי פייסבוק כמו פארמוויל.

במקומות 9 ו-10 ברשימה של פייסבוק המילה "מטוסים", שלא מתייחסת לאסונות תעופה אלא דווקא לשיר Airplanes של b.o.b. מסתבר שהרבה אנשים אהבו את השיר והשתמשו בשורת הפזמון שלו כדי להביע את כמיהתם למטוס מגשים משאלות. השיר באמת קליט ואני מודה שאני עדיין מזמזמת אותו כל פעם שאני רואה מטוס בשמי הלילה וחושבת לעצמי: אולי נעמיד פנים שמטוס הוא כוכב נופל ואז גם נעמיד פנים שכוכבים נופלים באמת מגשימים משאלות.

לבסוף, במקום האחרון בפייסבוק מופיעה השנה "2011", שנה שכולנו מצפים בה לאירועים גדולים ומרגשים, אפילו יותר מזו שנושמת את נשמותיה האחרונות בימים אלה.