בלי טובות מפרקליטים ומפלסטינים

מוות לזיכוי

הרומנטיקנים יראו בכך התגשמות חזונו הגששי של הטייח סימנטוב מלול, זה שהציג בפני מנהל הבנק את תוכניתו הכלכלית בשתי מילים: רוצה הכסף! במציאותנו המשעשעת לא פחות, החליפו את פח הנפט של מלול בתקנות ההחזר הכספי.

כך או אחרת, הגיע הזמן שבישראל, בדומה לנהוג במדינות מתוקנות באמת, אפשר יהיה להחזיר מוצר לחנות ולקבל את הכסף ששולם תמורתו, ולא את אחיו החורג והמוגבל, "זיכוי". גם בשוק שלנו, מין בזאר מזרחי מעודכן ועדיין מבולגן, לא מאוחר לפתח תודעה צרכנית מודרנית. חשוב לקונה, חשוב למוכר, חשוב לבזאר הגדול.

באופן טבעי ומאוד ישראלי, התקבל המהלך במורת-רוח ובחשש על ידי סוחרים לא מעטים, המסתמכים על תחמנותו רבת המוניטין של הלקוח המקומי. אלא שתחושות קשות אלה מתאזנות היטב עם החשדנות הנגדית שמגלים הקונים במשק שבו באופן מסורתי כולם דופקים את כולם, או לפחות משוכנעים שמנסים לדפוק אותם.

כך שהתקנות החדשות, המגובות בלא מעט סייגים (בתקופת ההחזרה, בסוג המוצרים, בדמי הביטול) הן יותר מכל צעד חינוכי. בסופו של דבר, עדיף לבטל עסקה בדרך מסודרת ומכובדת, במקום להתנהל בשיטה הישנה ולשרוף הבנק.

בזיון בית-משפט

קריסה קרבה ובאה של מערכת ציבורית היא לא עניין שמטלטל את ממשלת ישראל. אתם יודעים, מתרגלים. וכך יושבת לה הרשות המבצעת על ישבנה המרופד, בלי לבצע דבר, בזמן

שמערכת המשפט צוללת לתהומות במשך חודש תמים, על רקע שביתת הפרקליטים. ארץ אוכלת עובדיה, זוללת בתיאבון גם את פרקליטיה. שום דבר לא מפריע לה בסעודה: לא העובדה ששכרם נמוך ושחוק והם לא שבתו 30 שנה. לא הידיעה שכדי להחזיק עורכי-דין איכותיים וחדורי מוטיבציה בשירות המדינה, כדי להשאיר את הטובים בשירות הטובים, יש לספק להם תנאי העסקה ראויים. ודאי לא הפגיעה הנוראה בעבודת בתי-המשפט, ההצטברות הבלתי אפשרית שתצטרף לעומס הבלתי נסבל ממילא, או שחרורם של עבריינים לרחוב, בינתיים, בלית ברירה.

את מי בדיוק אמור מצב כזה להטריד: את שר המשפטים הלא-לויאלי (העיקר שקוראים לו נאמן) שמפנה עורף לפרקליטיו? את שר האוצר העסוק במשחקי כבוד בריוניים ומודאג רק מהשפעות על סקטורים אחרים? אולי את המנהל הכללי, את ראש-הממשלה, המצטיין בפתרון משברים בדיעבד?

האמת היא שהוא לא צריך להיות מוטרד. כמה טלפונים שלו בשעת האסון בטח ידברו על לבן של אומות העולם ויזעיקו לכאן תותחים משפטיים המתמחים בפעולות הצלה.

בהוקרה ובהשפלה, מדינת ישראל

אם נדמה היה שבאסון הכרמל מוצו כל אפשרויות ההתבזות, שבנו והוכחנו לעצמנו ולשכנינו כי אצלנו תמיד אפשר להפיק קצת יותר ושאין באמת דבר כזה, "מוצו כל אפשרויות ההתבזות".

כבאים מהרשות הפלסטינית, שפעלו כאן למיגור האש כחלק מצוותי הסיוע הזרים, הוזמנו לטקס הוקרה שארגנה מועצת עוספיה - אבל חלקם לא זכה לקבל אישורי כניסה לישראל, המשלחת כולה נשארה ברשות והטקס לכבודה בוטל. מתאם פעולות הממשלה בשטחים הסביר אחר כך שנפלה טעות טכנית בתהליך התיאום בין הצדדים ושבסופו של דבר ניתנו האישורים.

כדרכנו בקודש, זה היה מאוחר מדי, לא תרם מאומה ובעיקר לא גרע

 מתחושות העלבון ומפח-הנפש של האנשים שהיו זכאים להכרת תודה. גם אם אכן מדובר בטעות, היא מגלמת בתוכה אטימות, שלומיאליות והתנהלות של פיל (ועוד פיל טיפש) בחנות חרסינה בינלאומית.

הח"כ החביב וההומאני, מיכאל בן-ארי, הגיב למקרה באומרו "אפשר להזמין אותם לטקס כשיביאו הביתה את גלעד שליט", אבל מה שבאמת מצער הוא, שמקולו הצורם בוקעת התייחסות ממסדית. גם כשנחלצו והתנדבו וסכנו עצמם כדי לעזור לנו להציל חיים, בעינינו, הם קודם כל ערבים מהשטחים. או כפי שנהוג לכנות אותם בנימוס, שוהים בלתי חוקיים.

אוי לאוזניים

במדינת הגמדים

"הטינופת הזאת של שני הסריסים האלה, הטינופת הנוראה עם הגמד

 שקוראים לה 'האח הגדול'".

ואתה - שירה. פשוט שירה 

"ניתן להתווכח על ערכים רבים המועברים בתוכנית, אבל אין ספק שעל נושא נזקי העישון והופעתן הרבה של הסיגריות יש קונצנזוס". יו"ר ועדת החינוך אמור לדעת שהסיגריות כאן הן החלק הכי פחות מזיק

"הקהל הישראלי מחפש רומנטיקה ואהבה". בערך כמו שאת מחפשת פרטיות ודיסקרטיות