גבר לא שוכח דחייה מצד בת זוג פוטנציאלית

זה לא רק עצם הכישלון. מחקרים מראים שתהליך הזיכרון עצמו, כפי שהוא מתרחש במוח של גבר, משתנה ומועצם כשגבר מפענח נטייה רומנטית של אשה. גברים מקטלגים טוב יותר בזכרונם את נטייתה הרומנטית של אשה וזוכרים טוב יותר ולאורך זמן אם הפגינה התעניינות רומנטית או דחייה

דייט ראשון, בחור ובחורה מסתובבים בקניון ומנהלים שיחה מקרטעת של פגישה ראשונה, קצת מביך. פתאום, משום מקום, צץ השותף לדירה. מה יש לו לחפש בקניון? הבחור, שניחן במחשבה מהירה, מצביע על הבחורה הבלונדינית שלצידו ואומר: "דני, תכיר- זו איריס, עובדת חדשה אצלנו בצוות!"

דני מהנהן בהבנה, נועץ מבט ישיר בעיניה של הבלונדה ועונה: "כן, לפני חודשיים היא עבדה בצוות איתי..."

גברים לא שוכחים דחייה מצד בת זוג פוטנציאלית. למעשה, וזה מאוד הגיוני, ככל שהיא מעניינת ומושכת אותם יותר, הם יזכרו יותר את נטייתה הרומנטית כלפיהם - האם היא היתה מעוניינת בקשר איתם, או דחתה אותם. יש לזה גם הסבר רגשי וגם הסבר אנתרופולוגי-התנהגותי: גבר שמחזר אחרי בחורה במטרה לזכות בה לוקח את האתגר כ"בעיה" הדורשת פתרון. כמו שהוא יקדיש את מרצו לפירוק והרכבה מחדש של מכסחת הדשא בגלל שהוא החליט שהוא מסוגל, כך הוא יעשה את כל הדרוש כדי לפענח וליישם על זו שהוא מעוניין בה את מה שיגרום לה להיענות לו.

לגברים יש אזור מוחי שאחראי על פתרון בעיות מכל סוג ומין, שהוא גדול בהרבה מזה שנמצא במוח של נשים, ועל כן, כישלון באתגר שגבר לקח על עצמו מדכא אותו הרבה יותר מכפי שהיה מדכא אשה הנכשלת במשימה שלקחה על עצמה. זה פוגע לו בתדמית העצמית, כיוון שהערכה עצמית מקושרת אצל גברים חזק מאוד ליכולת שלהם לפצח אתגרים.

לכן ברור שדני, הבחור שנעזב, זכר היטב שהבלונדינית - זו מ"הצוות של החבר" - סירבה להמשיך ולהיפגש איתו. אבל זה לא רק עצם הכישלון. מחקרים מראים שתהליך הזיכרון עצמו, כפי שהוא מתרחש במוח של גבר, משתנה ומועצם כשגבר מפענח נטייה רומנטית של אשה. גברים מקטלגים טוב יותר בזכרונם את נטייתה הרומנטית של אשה וזוכרים טוב יותר ולאורך זמן אם היא הפגינה התעניינות רומנטית או דחייה וחוסר רצון בקשר.

גברים זוכרים הרבה יותר טוב אם אשה מעוניינת או מתרחקת, אפילו אם היא זרה להם לחלוטין ואפילו כאשר לא תהיה לנטייה הרומנטית שלה שום השפעה עליהם. כך מסתבר ממחקר שעשתה החוקרת תרזה טריט. במחקר, שהתפרסם באוקטובר השנה, גברים צפו בתמונות של נשים שהפגינו בשפת הגוף שלהן ובפניהן רמזים שהם מתעניינות בקשר רומנטי, או רמזים שהם לא מעוניינות בו. לאחר שהוצגה סדרת התמונות האלה לגברים, החוקרים הציגו לנבדקים סדרת תמונות נוספת ושאלו אותם אלו נשים כבר ראו קודם (כלומר - האם הם זוכרים אותן) ומה היתה הנטייה הרומנטית שהן הפגינו אז.

נמצא שגבר מצוי זוכר מצוין אם אשה הפגינה התעניינות או דחייה בפעם הראשונה שראה אותה. אבל גבר יזכור עוד יותר טוב את רמת ההתעניינות המינית של אשה אם היא הפגינה התעניינות מינית בפעם הראשונה שראה אותה, או אם היא היתה לבושה באופן פרובוקטיבי, או שהיא נחשבת לאשה מושכת.

היכולת הזו לזהות ולזכור רמזים מפניה של בת הזוג מפותחת יותר אצל גברים שעברו מערכות יחסים זוגיות. ליכולת זו יש בלי ספק השפעה ביצירה ובשימור של יחסים רומנטיים רציניים.

עוד תוצאה מעניינת של המחקר היא שגברים בעלי נטייה להפגין אלימות מינית כלפי נשים הראו ביצועי זיכרון גרועים מאוד של הנטייה הרומנטית הראשונית של נשים שראו בתמונות. חוסר זכירה של רמת ההתעניינות המינית של אשה עלול לגרום לגברים מסוימים לקחת צעד קדימה בזמן הלא נכון ולנקוט מהלך מיני בלתי רצוי, ובכך לגרום לעצמם תסכול כשהאשה שמולם לא מגיבה כמו שציפו.

המשמעות של מחקר כזה לטווח ארוך טמונה בשאלה האם העובדה שגברים זוכרים יותר טוב התעניינות מינית של האשה משפיעה על ההתנהגות, על הניסיון ועל ההחלטות החברתיות שלהם, כשהם רואים אשה כזו במציאות ולא בתמונה בתוך מחשב של מעבדת מחקר. האם שיפור הזיכרון שלהם בתנאים רומנטיים ישפיע על גבר להניח את כוס הבירה שלו ולגשת לבחורה המחייכת בשולחן הבר שלידו, למרות שבפעם הקודמת שהוא עשה זאת היא סתם היתה נחמדה אליו, אבל זרקה אותו מכל המדרגות. הוא הופתע מהתשובה לשאלתו "אז למה, לכל הרוחות, היא התחילה איתו?" והיא אמרה לו שיפסיק להחמיא לעצמו ולחשוב שכמשהי נחמדה אליו זה אומר שהיא מתחילה איתו.

השאלה החשובה מעבר לתהייה מה גברים עושים עם העניין הזה של שיפור הזיכרון הרומנטי שלהם היא, האם זה מפריע להם בפיתוח קשרים חדשים כשהם נפגעים מקודמים, או שהניסיון עוזר להם ללמוד לזהות את תחושות הצד השני ולפעול בהתאם.

ולבסוף, האם באמת גברים נוטים לחשוב שבחורה מעוניינת בהם, כשבעצם היא מתכוונת סתם להיות נחמדה?