פתאום אין לנו זמן לדבר, וזה לא בהכרח רע
לכל שלב אבולוציוני בזוגיות ישנם מאפיינים ייחודיים, המוכרים לכולנו ברמה כזאת או אחרת. כשרעות ואני הכרנו באוניברסיטה, היו לנו נושאי שיחה משותפים, שבאותה תקופה נראו חשובים יותר משיחות השלום עם הפלסטינים. עכשיו אנחנו עסוקים בחיתולים
כידוע לכם, לכל שלב אבולוציוני בזוגיות ישנם מאפיינים ייחודיים, המוכרים לכולנו ברמה כזאת או אחרת. כשרעות ואני הכרנו באוניברסיטה, היו לנו נושאי שיחה משותפים, שבאותה תקופה נראו חשובים יותר משיחות השלום עם הפלסטינים, דוגמת המבחן הארור במכינה בתלמוד ששווה רק 4 נקודות זכות למרות שטוחנים אותנו פעמיים בשבוע למשך שנה. ככה זה, בסופו של דבר, לכל תקופה יש את נושאי השיחה שלה. כמו שאתם בוודאי מתארים, נושאי השיחה סובבים כעת סביב שירה. וכך, אנחנו תוהים כל ערב ברצינות כל כך תהומית שזה מדאיג האם יש לקלח אותה לפני האוכל, האם לשטוף לה את הטוסיק בכל פעם שהיא מחרבנת ועוד כהנה וכהנה.
כשנמאס לה מליאור היא עוברת ל"בייבי"
בנוסף לנושאי השיחה שמשתנים, גם הדינמיקה משתנה. דבר ראשון שאני יכול לציין הוא שבכל 32 שנותיי, לא שמעתי מישהו קורא לי במצטבר כל כך הרבה פעמים, כמו שרעות קוראת לי בארבעת השבועות האחרונים. ליאור (כן, זה אני) תביא לי, ליאור תפתח לי, ליאור תבוא, ליאור תלך. כשנמאס לה מליאור היא עוברת ל"בייבי". בייבי תביא לי, בייבי תפתח לי, בייבי תבוא ובייבי תלך.
בתוספת לקריאות (כנראה שאריות מתקופת טפשת ההריון) היא מבקשת ממני לעשות כל הזמן דברים ברורים מאליהם. תביא סכו"ם כשאתה עורך שולחן, תשים את שירה בסלקל (אני לתומי חשבתי שנצא איתה לטיול כשאני מחזיק אותה בעורף כמו חתולה) וכדומה.
למה שאני אקום להחליף לתינוקת, אם רעות ממילא קמה
הדבר השני שאני יכול לציין הוא שמדובר בתקופה לא רעה בכלל עבור הגבר. רעות עייפה, זה אומר שהיא הולכת לישון מוקדם, זה אומר שאני יכול לראות כמה ספורט שמתחשק לי בטלוויזיה כולל לשחק באקסבוקס ללא הפרעה. העייפות נגרמת בין היתר מכיוון שרעות מניקה. זה טוב לי, כי היא זו שצריכה לקום במהלך הלילה. הרי אין סיבה שאני אקום להחליף לתינוקת, אם רעות ממילא קמה.
העייפות, החורף, ההנקה והגיל הצעיר של שירה גם טובים לחשבון הבנק שלנו, ואנחנו יכולים סוף סוף לחסוך, מפני שרעות לא מבקרת בקניון, ואני אחראי על הקניות בסופר.
בין לבין, רעות ואני פתאום מוצאים את עצמנו בסיטואציה שלא היתה מוכרת לנו עד כה: אין לנו זמן לדבר (טוב לגבר, כבר אמרנו?). עד היום זה היה רק שנינו והחתולים. את החתולים תמיד אפשר לסגור במרפסת, אבל עכשיו זה בעייתי.
בינתיים זה מרגיש קצת כמו טירונות בצבא
אם נשים לרגע את הציניות בצד, חשוב לזכור שמעבר לתינוקת החדשה, ישנה זוגיות שצריך לטפח ולשמור. ולמזלנו, שנינו לא מוכנים לוותר על כך. אני מניח שמדובר בקשיי הסתגלות ושעם הזמן נדע להתמודד טוב יותר, אבל בינתיים זה מרגיש קצת כמו טירונות בצבא: אין לך שש שעות שינה מטכ"ליות, יש הקפצות כל כמה שעות, והרבה פעמים ישנים עם הבגדים כדי להרוויח עוד דקת שינה. אבל לדעתי, הטירונות הזאת הרבה יותר שווה, כי בסופה לא מקבלים דרגות, אלא את הילדה הכי המדהימה בעולם.
לפנייה לכתב/ת 
