"דני השאיר את הנסיכה שאני נושאת בבטני"

ההרוג ה-44 באסון הכרמל - הובא למנוחות: דני חייט, שנלחם בלהבות בשריפה בכרמל כדי להציל את צוערי קורס הקצינים של שירות בתי הסוהר ובמשך יותר משבועיים נלחם על חייו בבית החולים רמב"ם בחיפה, הובא בצהריים (יום א') למנוחות בעירו עפולה. אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה. לפני ההלוויה, ארונו הובל ברחובות בירת העמק על כבאית בה נסעה אלמנתו חופית. עשרות רכבי כיבוי נסעו בשיירה אחר הארון.

"רק לעצמך לא דאגת". האלמנה חופית (צילום: חגי אהרון)

חופית, שזכתה לתמיכה מחבריו הכבאים של דני, אמרה בהלוויה: "דאגת לכולם - לי, לילדים שלך ולמשפחה. רק לעצמך לא דאגת". על הקבר הטרי אמרה חופית: "אני מסתכלת על אלה שכל כך קינאו בי, איזה בעל יש לי, ואמרו שאני בת מזל. עכשיו הם מסתכלים עליי בצער ובכאב. אני אומרת להם שאני עדיין בת מזל, כי דני השאיר לי את הילדים הכי מקסימים בעולם ואת הנסיכה שאני נושאת בבטני. הייתי נשואה לאדם שדאג לנו יותר מכל דבר אחר. הוא היה קם בבוקר וכמו פולנייה דואג שלילדים יהיו לחמניות חמות ועוגה מתוקה ומביא לי את הקפה למיטה. רק לעצמך לא דאגת, דני".

היא סיפרה כי ילדיה שאלו אותה על אביהם. "קמתי היום בבוקר לשאלה הכי קשה ששמעתי בחיי: קורן, הבן המתוק שלך, החכם כל כך, שאל: 'אמא, למה אבא לא יכול היה להיות ביום חופש ביום של השריפה?' וכשאני נחנקת, אמרתי לו: גם אם הוא היה בחופש, הוא היה הולך לכבות את השריפה. כי ככה הוא היה. ואיתי, כל כך עצוב, איך אני אגיד לו שלעולם לא תשוב".

"היית אדם יפה מבחוץ ומבפנים"

אחיו של דני, רון וטלי, נשאו גם הם דברים בלוויה. "היית אדם יפה מבחוץ ומבפנים", ספדה טלי בן-יקיר, אחותו. "סחבת על הכתפיים את הצרות והדאגות של כולם. קודם כל דואג לאחרים ואחר כך לעצמך". רון, האח, נחנק מדמעות ואמר כי לא האמין גם בימים הקשים בבית החולים שאחיו לא ישרוד את הפציעה הקשה.

ארונו של דני חייט על רכב כיבוי (צילום: חגי אהרון)

ראש העיר עפולה, אבי אלקבץ, הודיע כי יחידת החילוץ שהקים תיקרא "כוח דני". "מה חבל, שבתך תיוולד לעולם בלי אבא, ותגדל רק על מורשת הגבורה שלך".

השר משה כחלון, שייצג את הממשלה, אמר: "הסמל דני חייט כבש את יצר הבריחה האנושי והעדיף להישאר בסכנה כדי להציל אנשים שכלל לא הכיר. גבורה ניכרה גם במאבקו לאחר השריפה".

חייט, בן 35 במותו, היה בצוות הכיבוי של אורי סמנדייב והנער המתנדב אלעד ריבן - שניהם נספו גם כן בשריפה. הם הוזעקו להשתלט על האש שאחזה באוטובוס שהיה בדרך לכלא דמון, בשעות הראשונות של השריפה. הלהבות שהשתוללות אחזו גם בכבאים, אך חייט הצליח לחלץ את עצמו ואת הסוהר ג'לאל ביסאן, שמאז מת אף הוא מפצעיו.

עטוף בדגל הלאום, בדרכו האחרונה. הלווייתו של חייט (צילום: חגי אהרון)

חייט נחשב לרוח החיה מאחורי הקמת יחידת החילוץ של מכבי האש בעמק יזרעאל. "היה מפליא לראות איך כבאי שאינו קצין עמד ופיקד גם עלינו, הקצינים", סיפר רשף-משנה אמיר בניאס.

"הוא היה מתלהב, כמו כדור מוטיבציה. כולנו הלכנו אחריו.

בדקנו את הנושא, והיו לפחות חמש פעמים שהייתה לו הזדמנות לצאת מהמקום, אבל הוא נשאר שם", אמר בניאס.

מי שבמשך שנים פעל כמעט במקביל לחייט הוא בן דודו, קצין מג"ב סגן-ניצב גידי עובדיה. במקרים רבים שבהם פרצה האש באזור, הם נפגשו בזירות האירועים השונות. "תמיד ידעתי שהוא יכול לשמור על עצמו. גם ביום השריפה בכרמל נפגשנו לפני שנכנס לאש. אני הייתי בכלא דמון וסייעתי לפינוי האסירים, והוא עבר שם עם הכבאית בדרך לשריפה".