במה אשמה הכרס?

שני ימי הולדת בשבוע. זו לא בדיוק אשמתי שהבכור והגדולה נולדו באותו חודש, וזה אפילו לא אשמתי שנולדו בהפרש של שבוע. ומה אשמה בכך כרסי, שהעיתוי יצא אחרי חג האורים, הלביבות, הסופגניות, לביבות הבטטה, הרושטי, הסופגניות עם גנאש השוקולד, הסופגניות עם החלבה, הסופגניות בלי כלום (בחיי, קניתי סופגניות ולא היה בהן כלום! כנראה נועדו להרכבה עצמית בבית)? אז לקינוח של כל זה, אכלתי בשתי מסעדות שונות לחלוטין, אבל שתיהן יצאו נחמד.

הראשונה: 'הטרקלין' בנחלת בנימין. הערב התחיל באווירה שקטה, ביתית ושכונתית משהו. ישבנו. נקניקיה אחת של אלן הייתה טובה כרגיל. פטה כבד עוף עם ציפוי פריך של אגוזים עבד יפה גם הוא. הלהיט מבין הראשונות הייתה דווקא הברזאולה - גרסת הבקר לפרשוטו. נתח בקר מומלח ומיובש, פרוס דקיק, שהוגש עם מעין לחם מרוקאי ופרוסות דקיקות של מלון. זו לדעתי מנת הדגל, אז הזמנתי עוד אחת. זה הלך מצוין עם שוט של וודקה. לעיקרית - סינטה על אבן הייתה גימיק נחמד שעבד, יחד עם שום אפוי וצ'ימיצ'ורי. דווקא המנה שלי - נתחוני שייטל דקיקים, עם רוטב מתקתק של ציר בקר ויין - הייתה פחות טובה. הייתי משאיר את הבשר עוד כמה ימים לתלייה. הוא היה צמיגי מדי אפילו לאחד כמוני שיודע ואוהב ללעוס. ההמבורגר של הקטנה היה טוב, הצ'יפס היה מעולה.

המוזיקה התגברה והבנתי שזה הזמן לפנות מקום לצעירים יותר. לא לפני שקינחנו בסברינה טובה ובקינוח מצטיין של פלצ'ינטה בננות, מעין קרפ או בלינצ'ס, שהיה מעולה. רשמתי לפניי לחזור רעב יותר עם פחות ילדים ולנסות את הפורטרהאוס ואנטרקוט פרה שמנה. הסדר לא חשוב.

בהפרש של מספר ימים לא רב - 'דדה' בגבעתיים. לחברתו של הגדול יש שמינית דם גרוזיני בעורקיה. ייתכן שבגרוזיה שמינית זה דבר חשוב, אז הלכנו כולנו למסעדה גרוזינית. היה טוב. לא גדול, אבל טוב. נתחיל מהכי טוב בעיקריות דווקא - הקבב הגרוזיני מצא חן בעיניי. הוא הוגש על שפע בצל סגול טרי, קצוץ דק וחמצמץ, וכרגיל במקומות כאלו אני חייב לזכור לבקש את הקבב עשוי פחות. מהתבשילים קצת פחות התלהבתי. איכות הבשר לא הייתה מרקיעת שחקים, הם עתירי רוטב וחייבים לפחות לחם שלם כדי לנגב אותם. דווקא התבשיל עם שפע הירק, הדומה למנה פרסית מפורסמת, היה הטוב ביותר במבחינתי. אבל ייתכן שכבר הייתי די שבע אחרי שפע המנות הראשונות שמילאו את שולחננו.

כל המנות הראשונות, חוץ מהחציל המגולגל בתערובת אגוזים שהיה מעולה, היו על בסיס בצק. הגרוזינים הם אלופי הבצק. הוא פריך, דק ועדין, ממולא בבשרים עם מיצים או בגבינות גרוזיניות, מטוגנים או אפויים בתנור. מה שכן, כל המנות הראשונות היו טובות מאוד. בכלל, האווירה במקום חיובית ביותר. בחורצ'יק שנראה כמו הבעלים, מאוד הזכיר בהתנהגות שלו (אבל לטובה!) את מסעדת חמודי מארץ נהדרת. הוא היה חביב ומצחיק. הזמנו 6 כוסות צ'צ'ה לפתיחה, אותו משקה גרוזיני חריף עם 50% אלכוהול שיגרום אפילו לרוסים מסוימים למצמץ. "שש כוסות?", הוא אמר, "לכו על בקבוק. ייצא לכם יותר זול". אז הזמנו בקבוק. לקינוח רצינו 3 תה גרוזיני. "שלוש כוסות? לכו על קנקן, ייצא לכם יותר זול". צחקנו והזמנו. יופי של תה.

למחרת בבית התעורר בי החשק לשחזר את הסלט הגרוזיני. הנה משהו בסגנון. אם תצליחו להשיג רימונים - הרווחתם.

(צילום: אסף רונן) 

סלט חצילים, אגוזי מלך ורימונים

המרכיבים:

מלח

שמן לטיגון עמוק

250 גרם אגוזי מלך

2 צרורות כוסברה קצוצים דק

2 כפות גרגרי כוסברה כתושים

1 כף חומץ

10 שיני שום כתושות

מעט מים

1/2 כוס גרגרי רימון

אופן ההכנה:

1. ממליחים את פרוסות החצילים ומניחים במסננת להגיר נוזלים. שוטפים ומייבשים היטב.
2. בסיר גדול מחממים היטב שמן לטיגון עמוק. מטגנים את החצילים כדקה-שתיים, עד שהם מזהיבים.
3. טוחנים במעבד מזון את החצילים המטוגנים עם אגוזי המלך, כוסברה יבשה וטרייה, חומץ ושום. מוסיפים מעט מים לדילול.
4. מערבבים את גרגרי הרימון ומגישים פושר עם לחם טוב.
   

• לאתר של רפי אהרונוביץ'