בעלי הדירות שיכורים מהטבות, והצעירים?

הם מנסים ומנסים, מגייסים את הכלכלנים, מקבלים עצות ומיישמים, אבל זה לא מצליח. אנשי הממשלה והאוצר יוצאים לדרך בכוונות טובות, אבל בידיים קשורות: עבותות

 החזון של "הממשלה לא יודעת לעשות כלום ולכן צריך תמריצים למישהו הקרוי 'השוק'" מסמאת את גלי המוח ומקפדת את ההיגיון בעודו באיבו.

אכן, הם מודים, היו ימים בהם ישראלים רכשו דירה למרות שנמנו על כל מיני עשירונים לא נחשבים. הממשלה בימים ההם, נקטה בשיטות מיושנות והשיגה להם דירות. בשנות ה-50, למשל, בנתה הממשלה שיכונים ברחבי הארץ, לשיכונם של העולים החדשים מכל העולם. הם שילמו משכנתא שהייתה אחוז פעוט מההכנסה החודשית באותה עת. הכנסה שלא נהנתה מפערי שכר מתקדמים כמו היום.

שכר העובדים היה נמוך משכר המנהלים, אבל רק פי מספרים חד ספרתיים. ולא היו עובדי קבלן. וכך הם עברו לדירות שיכון חדשות וצנועות, שמהן ניתן היה להתקדם. להוסיף חדר, לסגור מרפסת. כן, כן, המרפסת שביבי אוהב לדבר עליה ועל הביורוקרטיה שהוא רוצה להוריד כדי לאפשר את סגירתה. אלא שלזוגות הצעירים של היום אין בעיה כזו, כי עדיין אינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש מרפסת, ולכן אינם זקוקים לסגור אותה.

בשנות ה-70 לא בנו שיכונים, אבל המדינה התקשרה עם חברות בנייה שהקימו בניינים שלמים לזוגות צעירים. תנאי הרכישה היו מצויינים: מחיר נמוך משמעותית ממחיר השוק, ומשכנתא בריבית נמוכה אף היא.

שינוי הקונספט

ואז נלקחה המדינה בשבי הקונספט של השוק החופשי. או במילים אחרות: הטבות לבעלי הממון והחלפת שמם למשקיעים. ישראלים וזרים בעלי ממון מתקבלים בברכה כשהם רוכשים שורת דירות ומשכירים אותן לישראלים העובדים מתחת לקו העוני, או מעט מעליו.

הממשלה מרגישה שהיא חייבת לעשות מעשה. ובהתאם לחזון, היא מחליטה מדי פעם על הטבות למחזיקי הדירות הרבות. שוב הנחה, שוב פטור, שוב אישורי בניה לדירות לעשירים. אבל מחירי הדירות אדישים לחלוטין לתפיסת העולם המתקדמת של הממשלה, ואף הם מתקדמים. מעלה מעלה בלי הפסקה.

הממשלה משתוללת מזעם: איך היא ממטירה עוד ועוד הטבות ותמריצים, וכפויי הטובה הללו ממשיכים בעליית המחירים?! ושוב היא חושבת וחושבת, ומציעה פיצוי כספי לכל מיני מחזיקי קרקעות, אולי בעקיפין, ולפי הקונספט של 'השקה את העשיר כדי שיחלחל לעני' הבעיה תפתר, איכשהוא.

אבל בעלי ההון והקרקע כבר שיכורים מהטבות. עכשיו הם יכולים לפרוש את דירותיהם גם מעבר לים. אחרי הכל, הם משכירים כאן המון דירות להמוני ישראלים נטולי דיור, ובכסף הזה הם יכולים להחזיק בתים ברחבי תבל.

לא צריך להיות פיסיקאי כדי לדעת שאם רוצים להשקות שיח ורדים, צריך לכוון את המים

 אליו, ולא לערוגת השכנים ולקוות שיתחלקו איתו במים. אז איך הכלכלנים אינם יודעים מה שידוע לכל?

אולי פסיכולוג יוכל לפתור את תסבוכת הדיור. להבין, למשל, מה גורם לאנשים, שיש בהם בעלי דוקטורט בפילוסופיה, להתנכר לשיטה הקומון-סנסית של בניה ציבורית, מוזלת, ייעודית, ומשכנתאות נוחות לקהל היעד? אלא אם כן הדבקות האידאולוגית בכללי השוק החזירי חשובה יותר מהדיור של הישראלים.

אורה לב-רון, משוררת