היום: הירח ייעלם ביום הקצר ביותר בשנה
זה קרה בפעם האחרונה לפני 372 שנה, ולפני כן רק בשנת 28 לספירה: ליקוי ירח מלא ביום הקצר ביותר בשנה שיחול הבוקר. אסטרולוגים בכל העולם מצפים לכך בכיליון עיניים, אבל אין חדש תחת השמש: יגאל פת-אל מראה כי בכל הדתות מאז ומעולם, אנשים הוטרדו מאוד מהעלמותם של מאורות השמים
השמש היא מקור החיים. עובדה פשוטה וברורה זו לא נעלמה גם מעיניהם של קדמונינו. בכלל, לכוכבים ולכל צבא השמים היתה משמעות גדולה ביותר בכל מה שקשור להשפעה על דרכי חייהם (אם כי, באופן מפתיע, גם במאה ה-21 חלקים נכבדים באוכלוסיה בטוחים שהכוכבים והמזלות שולטים על חייהם).
לכן, קל להבין את הבהלה, החיל והרעד שתקפו את בני האדם כאשר חל פגם כלשהו בגרמי השמים – בין אם זו הופעה של שביט, כוכבים נופלים או כוכבים אורחים (סופר נובות). כמובן, שתקלות הקשורות בשמש, מקור החיים, היו המפחידות ביותר. למשל ליקויי חמה, אך לא זו בלבד - מדי שנה השמש איימה לרדת אל מתחת לאדמה לבלי שוב.
בטור קודם כבר עמדנו על העובדה שהשמש מתווה מסלול דמיוני על כיפת השמים. בקיץ היא מצויה גבוה מעל האופק וביום הארוך ביותר היא מצויה בשיא גובהה מעל האופק בשעת הצהריים. לאחר מכן היא מתחילה במסעה לקראת האופק: מדי יום, לאחר היום הארוך ביותר, היא מצויה נמוך יותר מעל האופק הדרומי.
שמש לך מצפים
הקדמונים ראו בעיניים כלות את השמש מתקרבת מדי יום ביומו אל האופק בשלהי הקיץ, בחודשי הסתיו ובתחילת החורף. ככל שמקום מגוריהם היה צפוני יותר ביחס לקו המשווה, כך התקרבה השמש יותר לאופק בחודשי הסתיו ובתחילת החורף.
לכל בר-בי-רב היה ברור שהסיבה לכך היא המעשים הרעים והחטאים שגרמו לאלים לכעוס. כמעט בכל תרבות אפשר למצוא מיתוס הקשור בירידתה של השמש אל השאול: למשל בקרב הנצחי בין עישתר לתמוז, השמש, שהביא למותו של תמוז.
סיפור אחר הוא המיתוס היווני על פאת'ון, בנו של השמש, שביקש וקיבל את הזכות לנהוג במרכבת השמש על כיפת השמים, אלא שחוסר ניסיונו הביא לכך שמרכבת השמש הידרדרה מהשמים ואיימה ליפול אל הקרקע. רק התערבותו של זאוס הביאה לכך שהעולם ניצל.
לכן, אין זה פלא שהפולחנים החשובים ביותר הקשורים לשמש היו דווקא אלה שנחוגו לאחר היום הקצר ביותר, היום שבו השמש מגיעה לשפל במסעה השנתי על פני כיפת השמים. לאחר שהאלים התרצו והאמינו בתמימותם, כמנהגם מדי שנה, שהנה בני האדם חזרו בתשובה, השמש התאוששה ובא לעולם גואל. עד השנה הבאה, כמובן.
שמש: זכר או נקבה?
פולחנים הקשורים ביום הקצר ובלידתה המחודשת של השמש נחוגו כבר בתקופה הפרה-היסטורית והראייה לכך היא מאות מעגלי האבנים הפזורים ברחבי כדור הארץ, שכל כולם משמשים מעין שעון גדול המורה על ימי השוויון והיפוכי הקיץ והחורף. המפורסם ביותר נמצא בסטונהנג' באנגליה המושך עד לעצם ימינו אנו מאמינים רבים הממשיכים את מסורת הסגידה לשמש.
בתרבות הפטריארכאלית סימנה השמש את הגבריות, בניגוד לירח שיוצג על ידי נשים. המצרים ראו בעינים כלות את אוסיריס מת בתאריך זה רק כדי לקום לתחייה. בעולם היווני העתיק נחוגו חגיגות על ידי נשים הלומות יין לכבוד אל היין דיוניסוס שהגיעו לשיאן ביום הקצר ביותר.
סטונהנג': עקבות לפולחנים השונים של סגידה בשמש
בעולם היווני-לטיני נחוגו חגיגות הסטורנליה לקראת היום הקצר ביותר. לאחר עליית הנצרות, ראה העולם הנוצרי בלידתו של ישוע מנצרת סמל לתחייתה ולידתה המחודשת של השמש, והפך את חגיגות הסטרונליה לכריסמס, חג המולד, הנחוג עד עצם ימינו ב-24 בדצמבר, מיד לאחר לידתה המחודשת של השמש.
שמש תלמודית
הדים לחשש זה של האנושות אפשר למצוא גם במקומותינו, בתלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה - "תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה, כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים, לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים. הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים".
למרות שחג החנוכה נחוג לכבוד ניצחונם של המכבים על היוונים, נותרו בו כל הסממנים של תחיית השמש וניצחון האור על החושך. חנוכה הוא יוצא הדופן מבין החגיגות לכבוד השמש כיוון שהמבנה הירחי-שמשי של הלוח העברי גורם לכך שהחג עשוי לחול לפני או אחרי היום הקצר ביותר.
מה יכול להיות יותר גרוע מכך שהשמש עתידה לרדת אל מתחת לאופק? ובכן, מותו של הירח בד בבד עם מותה של השמש. ליקוי ירח ביום הקצר ביותר הוא צירוף מקרים בעל משמעויות מיסטיות ודתיות, אם כי בשל נדירות העניין אין לנו עדויות לאירועים כאלה, פשוט בגלל העובדה שב-2000 שנים האחרונות היה רק ליקוי ירח אחד שחל ביום הקצר ביותר שנראה מאזורנו.
ליקוי הירח המלא שייראה בעיקר מצפון אמריקה מחר (ולא ייראה כלל מישראל...) יחול בדיוק ביום הקצר ביותר. גם היום, בתחילת המאה ה-21, אפשר לראות ברחבי הרשת תזזית, בעיקר של מיסטיקנים ומחשבי קיצין למיניהם, התוהים מהו פשר צירוף המקרים הזה ומהם השלכותיו.
הסיבה למהומה היא שהפעם האחרונה שבה חל ליקוי ירח מלא ביום הקצר ביותר היתה לפני 372 שנים ב-21 בדצמבר שנת 1638. אז, אגב, דווקא אפשר היה לראות מישראל את חציו האחרון של הליקוי.
מאז שהתפתחה האסטרולוגיה ה"מודרנית" במשך אלפיים השנים האחרונות, אפשר למצוא ליקוי מלא נוסף שחל ביום הקצר ביותר, בשנת 28 ב-20 בדצמבר. היה זה ליקוי מלא שנראה רק בחלקו האחרון מאזור המזרח התיכון, כאשר הירח זרח כשהוא כבר לוקה. לכן, נראה שמאז ועד לשנת 1638 לפחות, נחסכה הטרחה הכרוכה בפירוש ההשלכות שיש להתעמעמותם של שני מאורות בו זמנית.
הפעם הבאה, אגב, שבה יחול ליקוי ירח מלא ביום הקצר ביותר תהיה בשנת 2094 ושיאו יהיה בשעה 21:55 שעוננו, כלומר, הפעם נוכל לראותו במלואו מישראל. כלומר, הוא ייראה לפחות לעיני אלה מאיתנו שיקפידו על תזונה נכונה, אימונים גופניים, הימנעות מצפייה בחדשות ושאר ירקות שיביאו אותם בבטחה לתאריך הנכסף.
מי שלא יכול להמתין עד שנת 2094, יכול להתנחם בליקוי החמה החלקי שייראה בישראל, בבוקרו של ה-4 בינואר 2011. או בליקוי הירח המלא, אחד הטובים בעשרות השנים האחרונות, שייראה מישראל ב-15 ביוני 2011.
מפת כוכבים מסתובבת להורדה ומידע נוסף על התצפית בירח ובכוכבי הלכת ואירועים אסטרונומיים נוספים הנראים משמי ישראל אפשר למצוא בלוח השנה האסטרונומי.
ד"ר יגאל פת-אל, קוסמוס טלסקופים, יו"ר האגודה הישראלית לאסטרונומיה, מנהל מצפה הכוכבים בגבעתיים ומנהל פורום אסטרונומיה ב-ynet.
לפנייה לכתב/ת 
