על אמונה ומדע: לזכרו של הפיזיקאי משה ימר ז"ל
פרופ' משה ימר ז"ל, תלמידו האחרון של איינשטיין ומגדולי הפיזיקאים בישראל, הלך לעולמו במוצאי שבת. פרופ' משה קוה, נשיא אוניברסיטת בר-אילן, מספר על המדען הדתי שלא חשש מהחיבור שבין מדע לאמונה
אמש הובא למנוחות בירושלים מורי, רבי ורעי פרופ' משה (מקס) ימר, מבכירי המדענים הישראלים וחוקר בעל שם בינלאומי בתחום ההיסטוריה והפילוסופיה של המדעים.
פרופ' ימר, שנפטר בשנה ה-96 לחייו, נולד בברלין ב-1915. הוא החל את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת וינה, אך קטע אותם כדי לעלות לארץ ב-1935. אחר-כך המשיך בלימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים והיה הראשון שקיבל בה תואר דוקטור בפיזיקה ניסויית (ב-1942).
במלחמת העצמאות נמנה עם לוחמי ההגנה בירושלים, ואף נפצע קשה. לאחר מכן יצא להשתלמות בארה"ב, היה חבר סגל באוניברסיטאות הרווארד, אוקלהומה ובוסטון ונמנה עם מקורביו של אלברט איינשטיין בשנות חייו האחרונות.
ב-1954 יצא לאור ספרו הראשון של ימר, "מושגי החלל" ובו ניתוח פיסיקלי, פילוסופי מתמטי, היסטורי ואף תיאולוגי של מושג החלל – מאריסטו עד תורת היחסות המיוחדת והכללית. בהקדמה שכתב במיוחד לספר זה, ציין איינשטיין את הצירוף הנדיר של ידע היסטורי וידע פיזיקלי שהתגלמו במחבר.
ב-1956 נמנה פרופ' ימר עם מייסדיה של אוניברסיטת בר-אילן. הוא הקים במוסד זה את המחלקה לפיזיקה, עמד בראשה שנים אחדות והדריך שורה של מדענים צעירים שעשו חיל לאחר מכן. במחלקה זו זכיתי להכירו לראשונה, בהיותי סטודנט צעיר, וליצוק מים על ידיו כתלמידו.
במרוצת השנים כיהן פרופ' ימר גם בתפקידי הרקטור והנשיא של האוניברסיטה. מאמריו וספריו תורגמו לשפות רבות והנחילו לו לא מעט פרסים חשובים. בכלל זה פרס ישראל להיסטוריה של המדע (ב-1984) ופרס אמ"ת באותו תחום (ב-2003).
דת ומדע
פרופ' ימר היה מוכר ומכובד בקהילת חוקרי הפיזיקה בעולם ונודע בעיקר כאחרון תלמידיו של איינשטיין שעוד נותרו בחיים. ספרו החשוב 'איינשטיין והדת' יצא לאור בתרגום עברי וזכה לכמה מהדורות. עיקרו של הספר מתמצה, כך נראה לי, במימרה של איינשטיין, 'מדע בלי דת צולע על ירכו, דת בלי מדע היא עיוורת'.
כמו כרבים מעמיתיו ומתלמידיו (ואני הקטון בתוכם), פרופ' ימר לא היה שותף לקביעתו של איינשטיין כי מדובר ב"אלוהים קוסמי". בשונה מאיינשטיין, הוא לא אמר כי הוא מאמין "באלוהי שפינוזה, שמתגלה בהרמוניה המסודרת של כל היש, לא באלוהים שמעסיק את עצמו בגורלות ובמעשים של בני-אדם" (אם כי לא היתה לו, ואין לנו, שום כוונה לעשות את חשבונו של הקב"ה).
אבל הוא היה שלם לחלוטין עם תפיסתו היסודית של איינשטיין בדבר ההרמוניה בין אמונה בבורא עולם ובין הגישה המדעית: הוא לא מצא סתירה בין תפיסתו המדעית ותפיסתו האמונית של איינשטיין.
פרופ' משה ימר ופרופ' אלברט איינשטיין (צילום: ארכיון אוניברסיטת בר-אילן)
בעקבות קביעתו של הרמב"ם כי 'לא יושג אותו מדע האלוקי אלא לאחר מדעי הטבע', ובהתאמה גמורה עם הגותו הדתית של איינשטיין שהוצגה על ידי ימר בספר ביד אמן, העריך ימר כי רק "לאחר מדעי הטבע", רק בהסתמך על אמיתות שמתגלמות בחוקים של מדעי הטבע, יכול אדם לרדת "לעומקו של המדע האלוקי".
חוק מדעי בעיני רוחה של היהדות, הוא גילוי רצונו של האלוהים, כל ניגוד בינו ובין האמונה הדתית הוא מדומה, תולדה של חוסר בידע האנושי שסופו להתמלא. את כל אלה למדנו גם מאיינשטיין ועתה, עם הסתלקותו של פרופ' ימר, ראוי שנזכיר ונברך גם אותו על שזיכה אותנו בלקח זה.
"בכמה ביוגרפיות של איינשטיין", כתב ימר בפתח ספרו 'איינשטיין והדת', "במיוחד אלה שנכתבו בעודו בחיים, מופיעה פה ושם התייחסות לרליגיוזיות המוקדמת שלו. אולם אין ספק כי התפקיד שמילאו סנטימנטים דתיים והגות תיאולוגית בכל מהלך חייו של איינשטיין, ובכלל זה בערוב ימיו, היה חשוב בהרבה ממה שעולה מכל הביוגרפיות הללו".
עוד הוסיף ימר כי "בדפים אלה אני מבקש להוכיח את הטענה הזאת, ולמלא בכך חלל חשוב בספרות הביוגרפית על איינשטיין...החיבור הזה אמור לבדוק לא רק עד כמה העמיקה הדת להשפיע על איינשטיין ועל עבודתו, אלא גם לנוע בכיוון ההפוך ולבדוק סוגיה שטרם נחקרה באופן שיטתי – עד כמה העמיקה עבודתו המדעית של איינשטיין, ובמיוחד תורת היחסות שלו, להשפיע על חשיבתו התיאולוגית".
הוא המשיך וכתב: "אין לי שום כל כוונה מיסיונרית, ואינני מנסה כהוא-זה לשכנע את הקורא בצדקת תפיסתו הדתית של איינשטיין. כן אין לי ולו שמץ של כוונה להגן על עמדתו או על הפילוסופיה הדתית שלו...כל אדם, תהיה אמונתו הדתית אשר תהיה, יכול ללמוד את הפילוסופיה הדתית של איינשטיין בלי להזדהות אתה או לאמץ אותה". מי שירצה ללמוד את הפילוסופיה הזאת לא יוכל למצוא מקור תמציתי טוב יותר לצורך זה מספרו של ימר. יהי זכרו ברוך.
לפנייה לכתב/ת 
