לעצור דומינו: דיפלומטים נגד "האינתיפאדה הרכה"

השריפה שהשתוללה בכרמל השכיחה מהדיון הציבורי את הודעתה של ברזיל על הכרה במדינה פלסטינית בגבולות 1967, הודעה שתפסה את משרד החוץ בירושלים עם המכנסיים למטה. עם שוך הלהבות והודעת ארגנטינה כי תלך בעקבות שכנתה, התפנה משרד החוץ להערכת נזקים וגיבוש עמדות. כמו במקרה של השריפה בכרמל, שאילצה את הרשויות להתמודד עם מצב קיים, כך נערך משרד החוץ לטיפול בסוגייה המדינית הבוערת - כשהיא בשיאה.

במשרד החוץ בירושלים לא שוקטים על השמרים. אתמול (יום ב') שלח ממלא מקום מנכ"ל המשרד, רפי ברק, מברק הנחיות בתפוצה רחבה לכל נציגויות ישראל בעולם בכל הדרגים, ובו נימוקים הסברתיים ומשפטיים נגד המהלך הפלסטיני להכרה בינלאומית במדינתם, ונגד ניסיונם לקדם החלטות לגינוי ישראל במועצת הביטחון של האו"ם. יחד עם זאת, נכון לשעה זו נראה כי הגל האדום של פלסטין עודנו רחוק מלגווע.

מלחימה בנשק למאבק משפטי

ניסיונות הפלסטינים לגייס הכרה בינלאומית במדינה אינם זרים לישראל. בנובמבר 1988 כבר הכריז ראש אש"ף, יאסר ערפאת, על הקמתה ועצמאותה של מדינת "פלסטין", בעת כינוס המועצה הלאומית הפלסטינית באלג'יריה. בעקבות הכרזה זו הודיעו 94 מדינות כי הן מכירות במדינה הפלסטינית, ללא ברכת האו"ם. "אז הם עלו על הגגות והדליקו זיקוקי דינור. ומה קרה? כלום", אמר ל-ynet תא"ל במיל' שלום הררי, לשעבר יועץ לענייני פלסטינים במשרד הביטחון.

בעיות בהכרה מבחוץ ומחסור בשטח דה-פקטו שעליו אפשר היה להקים את המדינה, הפכו את הכרזתו של ערפאת לווירטואלית בלבד, אבל בחודשים האחרונים - בכפוף להליך המדיני המקרטע - גברו שוב מאמצי הרשות הפלסטינית לגייס הכרה בינלאומית במדינתם. "אבו מאזן פועל כעת בזירה בעייתית, כשהוא מכהן כנשיא מבלי שנבחר. הוא חייב סיוע מבחוץ כדי להמשיך לצוף פוליטית, ולגיטימציה מבחוץ בשביל להראות לעם שהוא מביא הישגים", אמר יועץ משרד הביטחון לשעבר.

"כעת, לאחר רשימת הישגים, ובהם חיסול התוהו ובוהו, פריחה כלכלית ושיתוף פעולה בטחוני עם ישראל, נגמרו ה-'שפנים

מהכובע'", הסביר הררי. "ערפאת במצב כזה של היעדר הישגים היה פותח באש, אבל מה שאנו רואים היום הוא שינוי בקו הפלסטיני של הרשות, שהוא חלק מהסוויץ' הגדול שעשה אבו מאזן, שאמר 'לא יורים - מדברים'. יש המכנים את הגישה הפלסטינית החדשה 'אינתיפאדה רכה': הם עברו ממצב של לחימה בנשק (Warfare) לאמצעים פרוצדורליים-משפטיים (Lawfare), שאינם אלימים ומתקבלים טוב במערב".

הררי מציין גם את ראש הממשלה הפלסטיני, סלאם פיאד, כעומד מאחורי המדיניות החדשה. "הרעיון הוא ליצור מומנטום לקראת אפשרות להעביר החלטה לגינוי ההתנחלויות במועצת הביטחון בתחילת השנה הבאה, ולהכרה במדינה פלסטינית לקראת אוגוסט-ספטמבר 2011. הם מנסים להפעיל לחץ על ישראל דרך העולם, ומאותתים: 'אם לא תלכו לקראתנו - אתם הולכים לאבד הכל'. אחרי כל הכרה נוספת במדינתם, בא אבו מאזן ומברך, וגוזר את הקופון".

ברזיל מסמנת את הקו

18 מדינות חברות בגוש מדינות אמריקה הלטינית, 10 מתוכן בדרום-באמריקה. לא במקרה הייתה זו ברזיל שפתחה את הגל האחרון של ההכרה במדינה פלסטינית בגבולות 67'. המדינה נחשבת למרכזית ביותר בדרום-אמריקה ובקהילה הבינלאומית: היא בעלת השטח החמישי בגודלו בעולם, כלכלתה היא השמינית בגודלה בתבל, ותחת נשיאה לואיס אינסיו (לולה) דה-סילבה היא מגלה שאיפות גדולות בזירה הבינלאומית, המתבטאות בין היתר בחברותה הזמנית במועצת הביטחון של האו"ם. ברזיל היא גם מובילת הגוש המסחרי "מרקוסור", שבו חברות גם ארגנטינה, אורוגוואי ופרגוואי.

על אף שבשנים האחרונות עשתה ברזיל תפנית פרו-פלסטינית בזירה המדינית, בישראל דווקא התעודדו מכמה הסכמים כלכליים ושיתופי פעולה בתחום הצבאי עם המדינה. אך הודעתה הדרמטית של ברזיל לפני כשבועיים נתנה את האות ל"גל האדום" של הכרה במדינה פלסטינית, כשאחרי ארגנטינה עשתה זאת גם בוליביה.

גם לחברותן ההיסטורית של מדינות דרום-אמריקה, יחד עם מדינות ערב, בארגון "המדינות הבלתי מזדהות" שהוקם בשנת 1955, יש חלק בהסבר להתפתחויות האחרונות. רוב המדינות הבלתי-מזדהות הן מדינות עולם שלישי, שהתאגדו בעת המלחמה הקרה תחת ההכרזה שלא יתמכו באף אחת מהמעצמות, וידאגו לאינטרסים משותפים כדי לשפר את מעמדן בעולם. גם כיום נוטות אותן מדינות להצביע באו"ם כגוש אחד.

קו פרשת המים המכסיקני

"נקודת החיבור בין המדינות היא שנאה לארצות הברית", אמר ל-ynet גורם דיפלומטי באחת ממדינות אמריקה הלטינית. "בלי להכליל, מדינות אמריקה הלטינית רואות את עצמן כמדינות הדרום המקופחות, שעומדות מול מדינות הצפון העשירות

והמפותחות. הרבה פעמים הן פועלות כגוש, כשברזיל היא זו שמסמנת את הקו, ואחרות הולכות אחריה. אין זה פלא שארגנטינה הלכה בעקבות ברזיל, ויש חשש שגם אורוגוואי תפעל בצורה דומה בזמן הקרוב", אמר.

על אף שבפועל מעמדה של ישראל באמריקה הלטינית הוא דווקא סביר, יש חשש אמיתי שמדינות נוספות באיזור יצטרפו לגל ההכרה בפלסטין. המועמדת המיידית להצטרפות היא אקוודור, כך לפחות מעריכים במשרד החוץ, וכך גם הצהיר יו"ר הרשות אבו מאזן בימים האחרונים. שתי מדינות שנחשבות בישראל למדינות מפתח במאבק על ההכרה בפלסטין הן צ'ילה, שם יש קהילה ערבית גדולה שמונה כחצי מליון תושבים, ומכסיקו, שעלולה להוציא את הגל אל מעבר לגבולות דרום אמריקה.

"אם צ'ילה ומכסיקו ילכו בעקבות ארגנטינה וברזיל, זה יהיה סימן לכל שאר מדינות אמריקה הלטינית, שלא יהיה להן נעים להישאר בצד", העריך הדיפלומט. עם זאת, הוא העריך כי כל עוד יישאר הגל בתחומי אמריקה הלטינית, הנזק לא יהיה גדול. "יש לנו מעמד משלנו באמריקה הלטינית, הנשען על פעילות משותפת של עשרות שנים, דימוי טוב בעקבות החוסן הכלכלי והטכנולוגי והערצה לכושר העמידה של ישראל", הסביר.

עם הפנים לאסיה ואירופה

בימים האחרונים ניהל סגן שר החוץ דני איילון שיחות עם מקביליו בצ'ילה ובמכסיקו במטרה להסביר את עמדות ישראל בנוגע לסוגייה, ולהבהיר את החשיבות שלהן בהחייאת המשא ומתן. נכון לשעה זו, אמר הגורם הדיפלומטי, ההתפתחויות בדרום-אמריקה הן לא יותר מ-"מציקות". הוא הסביר כי "אחרי הכל אמריקה הלטינית נמצאת בסך הכל במעגל השני או השלישי בחשיבותה הדיפלומטית לישראל. הבעיה היא אם הגל יזלוג החוצה".

נשיא בוליביה מוראלס עם נשיאת צ'ילה לשעבר, בצ'לט. גל אדום (צילום: AP)

בזמן שבישראל פועלים לבלום את "הגל האדום" של הכרה בפלסטין, מהעבר השני מגבירים את המאמצים ובוחשים גם ביבשות אחרות. בשבועות האחרונים התפרסמו דיווחים שלפיהם האיחוד האירופי שקל לקבל הצעה גרמנית להכרה

במדינת פלסטין בגבולות 67', יוזמה שמותנה ברגע האחרון אחרי מאמצים כבירים מצד משרד החוץ לכדי הצעת החלטה על "הכרה בפלסטין בבוא היום", הצעה שגם היא נדחתה בסוף. גם בנורבגיה, שאינה חברה באיחוד, נראו לאחרונה ניצנים למאמצי הפלסטינים, כשנציגם באוסלו שודרג למעמד של שגריר.

ארטיליריה הסברתית כבדה מפנים הפלסטינים גם לזירה האסייתית, אף ששם כבר הכירו רוב המשטרים במדינתם אי אז בשנת 1988. במדינות האסיאתיות שטרם הכירו במדינה פלסטינית, ניתן למצוא את תאילנד, סינגפור ומיאנמר, ולגבי שלושתן קיים בישראל חשש כבד מצעדים פרו-פלסטיניים דומים. גורמים במשרד החוץ אישרו כי נציגי ישראל באותן המדינות הונחו לאחרונה להעלות את הנושא בדחיפות בפני משרדי החוץ המקומיים, כדי למנוע את גלישת הגל לאסיה. גל הכרה שמתפרש על פני כל כך הרבה יבשות, יודעים במשרד החוץ, יהיה כבר "דומינו" שקשה מאוד לעצור.