חמלת הריון - שופטים סלחנים לתובעות הרות?
כאשר אדם נופל ברחוב ונפצע, נבדקת האפשרות כי גורם התאונה הוא מפגע בדרך ולפיכך העירייה אחראית. אך מה קורה כשמדובר באישה הרה, האם חלה חובת זהירות מוגברת?
קשה למצוא עיר שחפה ממפגעים בדרך. לא פעם, הולך רגל תמים הולך בדרכו, נתקל במפגע במדרכה או נופל לתוך בור שנפער בשולי הדרך, נפגע ונפצע. האם אותו הולך רגל זכאי לפיצוי? האם הוא אשם בתאונה שקרתה לו או שהעירייה נושאת באחריות? ואם מדובר באישה הרה, האם חלה עליה חובת זהירות מוגברת? האם בית המשפט מתייחס אליה בסלחנות יתירה בשל מצבה?
כאשר בית המשפט בוחן האם העירייה התרשלה, הוא בודק האם הופרה חובת הזהירות מצד העירייה, הן המושגית והן הקונקרטית.
חובת הזהירות המושגית עוסקת בשאלה אם צריך לצפות את הנזק כלפי סוג הניזוקים אליו משתייך הניזוק ובשל סוג הנזק שהתרחש. באשר לעירייה, במכלול סמכויותיה ותפקידיה, היא אחראית גם על סלילת רחובות ושמירת תקינות התשתיות ברחובות העיר.
חובת זהירות קונקרטית עוסקת בשאלה אם המזיק הספציפי הנתבע חב חובת זהירות. כלומר: צריך לצפות כלפי הניזוק הספציפי התובע את הנזק שהתרחש, הלכה למעשה. במסגרת בחינה זו בוחן בית המשפט את העובדות המיוחדות של המקרה.
מעבר לכך, בית המשפט בוחן האם התובע-הניזוק עצמו התרשל (סוגיית האשם התורם) – האם בנסיבות המקרה הוא היה יכול ואמור להימנע מהנפילה? לפניכם מספר פסקי דין מעניינים, בהם בית המשפט בחן האם אישה הרה שנפלה בשל מפגע ברחוב זכאית לפיצוי, ואם כן לכמה.
עיריית נהרייה חויבה לשלם כ-200 אלף שקל פיצויים
בית משפט השלום בחיפה חייב לאחרונה את עיריית נהרייה לפצות אישה הרה שנפלה על מדרכה בעיר ב-196,800 שקל בשל הנזקים שנגרמו לה. ב-13 באוגוסט 2007 הלכה התובעת, אשר הייתה בשבוע ה-30 להריונה, על המדרכה ברחוב עזריאל רייצ'יק בנהריה, מכיוון שד' הגעתון אל עבר מגרש חניה הנמצא בסמוך לסניף של קופ"ח מכבי.
לטענתה, בבואה לרדת מהמדרכה, נתפסה רגלה בשבר שנפער בין שתי אבני שפה שהיו בשולי המדרכה. בעקבות הנפילה נגרם לתובעת שבר פתוח בקרסול שמאל. היא אושפזה בבי"ח למשך שמונה ימים במהלכם קובע השבר בניתוח בעזרת פלטה וברגים.
הרגל קובעה בגבס למשך חודש וחצי ולאחר מכן נעזרה בחגורה וקיבלה טיפולים פיזיותרפיים. התובעת ביקשה מביהמ"ש שיורה לעירייה לפצות אותה, שכן התאונה אירעה באשמת העירייה.
השופטת תמר נאות פרי קיבלה את התביעה, וקבעה כי קיימת אחריות מצד העירייה לקרות התאונה. "אני סבורה", כתבה השופטת. "כי ניתן היה למצוא דרך הנדסית, לא מורכבת במיוחד ולא יקרה במיוחד, להניח את האבנים בצורה אחרת מלכתחילה, ולחילופין למלא את הפער שנוצר". לאור האמור, נקבע, כי יש לראות ב"פער" שנותר במדרכה, גם אם אינו גדול במיוחד, כמפגע שהעירייה אחראית לקיומו ולנזקים שנגרמו בגינו.
עם זאת, הוחלט לייחס לתובעת אשם תורם (כלומר: להטיל עליה חלק מהאחריות לתאונה), שכן מצופה מהולך רגל לבדוק היטב היכן הוא פוסע.
בהתאם לכך, נקבע כי עיריית נהרייה תשלם לתובעת 196,800 שקלים פיצויים בשל הנזקים שנגרמו לה, בכללם: הפסדי שכר, עזרת צד ג', הוצאות שונות וכאב וסבל.
(ת"א 5775-08 ארנון נ' עיריית נהריה)
הבור הפתוח לא היה צפוי
מקרה נוסף בו אישה הרה מעדה ונחבלה נדון לאחרונה בביהמ"ש לתביעות קטנות בתל אביב. לטענת התובעת, ב-9 בספטמבר 2009 בשעות הערב, היא יצאה מעבודתה והלכה לכיוון רכבה שחנה ברחוב ראול וולנברג בתל אביב.
היא חצתה את מעבר החצייה לצדו האחר של הכביש ופנתה ימינה על המדרכה לכוון הרכב החונה. בעודה פוסעת על המדרכה, טענה התובעת, כי היא נתקלה בבור חפור בקרקע, וכתוצאה מכך נפלה ונחבלה. בזמן הנפילה התובעת הייתה בחודש השמיני להריונה, ובשל כך ביקשה להתפנות מיידית לבית חולים כדי לוודא שלא נגרם כל נזק להריון.
לאחר בדיקות בבית החולים אושפזה התובעת למשך יומיים, ולאחר מכן שוחררה לנוח בביתה במשך 3 ימים נוספים. עקב אירועים אלו, טענה התובעת כי עיריית ת"א ו י.ע.ז חברה לבניין ופיתוח בע"מ, החברה אשר ביצעה את העבודות, התרשלו כלפיה, ועליהן לפצותה על נזקיה.
התובעת ביקשה פיצוי של 12 אלף שקל בשל מכלול נזקיה, ביניהם אובדן ימי עבודה, עוגמת נפש וחרדה לגורל ההיריון. עיריית ת"א טענה מנגד, כי מקורו של האירוע הוא בסיכוני החיים הרגילים, ולכן אין להטיל עליה אחריות ואין לייחס לה רשלנות כלשהי.
השופט אילן רונן קיבל את התביעה, וקבע כי בניגוד לטענת הנתבעות, כי נפילת התובעת היא מסוג "הסיכונים הסבירים שיש לקחת אותם בחשבון", לא מדובר במקרה זה באדם אשר נפל או החליק בלא כל מפגע חיצוני, אלא בתובעת אשר נפלה לבור פעור אשר נחפר ביוזמתן של הנתבעות.
"אדם הפוסע לעת ערב בתום יום עבודה ברחוב סלול בעיבורה של עיר אינו צריך לצפות קיומו של בור פתוח נטול גדר, נטול סימון ונטול כל אזהרה. לא אלו סיכוני היומיום מהם צריך להישמר כל אדם", כתב השופט בפסק הדין.
נפסק, כי העירייה והחברה שביצעה את העבודות היו צריכות לסמן את הבור שיצרו, והיו חייבות לצפות את האפשרות כי עוברי אורח יעברו במקום. משלא עשו כן, התרשלו.
בהתאם לכך, ומשהתובעת לא הציגה קבלות אודות ההוצאות הישירות שנגמרו לה, השופט חייב את הנתבעות לפצות אותה בסכום של 4,000 שקל. בהתאם להתחייבות של החב' הקבלנית כלפי העירייה, היא חויבה לפצות אותה במלוא הסכום שתשלם העירייה לתובעת. (ת"ק 36435-03-10 הרשבר ואח' נ' עיריית תל אביב-יפו ואח')
העירייה אחראית באופן חלקי
להבדיל משני המקרים הקודמים, ביהמ"ש לתביעות קטנות בעפולה הטיל אחריות חלקית בלבד לתוצאות נפילתה של אישה הרה שהלכה ברחוב ונפלה.
בתביעה שהגישה סיגל פרץ לביהמ"ש לתביעות קטנות בעפולה, נטען כי ב-20 באוקטובר 2007 בסביבות השעה 22.00 בזמן שסיגל, אשר הייתה בשבוע ה-27 להריונה ובשמירת הריון, הלכה במדרכה ברחוב נחום לוין, ליד מסעדת שיפודי עמוס, היא נתקלה במפגע במדרכה, נפלה ונחבלה.
מדובר במדרכה שעשויה אבנים משתלבות, כאשר חלק מהאבנים היו שקועות בהפרשי גובה ובמפלסים שונים. התובעת טענה, כי כתוצאה מהנפילה היא נחבלה בברך, בכתף ובמרפק ונגרמו לה שפשופים. לדבריה, כתוצאה מהתאונה הייתה בחרדה מתמדת וסבלה מכאבים.
עיריית עפולה טענה מנגד כי המדרכה במצב סביר, וכי הבדלי המפלס הם מינימליים ובתחום הסביר. בכל מקרה, נטען, כי יש לייחס לתובעת רשלנות תורמת משמעותית. סגן הנשיא השופט יוסף בן חמו קבע, כי הוא מאמין לתובעת שהיא אכן נפלה תוך כדי הליכה במדרכה.
עם זאת, מהתמונות שהוצגו ניתן לראות שאכן ישנם הפרשי גובה, אך אדם סביר אמור להתגבר על הפרשים אלה ולהימנע מנפילה. בנסיבות המקרה, נקבע כי יש מקום לייחס לעירייה רשלנות, אך באותה מידה יש לייחס לתובעת אשם תורם, בשיעור של 50%.
כן נקבע, כי התובעת לא הוכיחה את נזקיה מלבד כאב וסבל. לאור האמור, העירייה חויבה לשלם לתובעת פיצוי של 1,000 שקל וכן הוצאות משפט של 250 שקל. (ת"ק 13260-06-09 פרץ נ' עיריית עפולה)
סיכום
מפסקי הדין עולה, שבתי המשפט בהחלט מכירים בחובתן של העיריות לדאוג לדרכים תקינות בשטחן. במקרה שהעירייה התרשלה, ולא פעלה לתיקון המפגע או לא דאגה לדרך בטוחה- היא תשלם.
העובדה שהתובעת היא אישה הרה נלקחת בחשבון בשקלול הפיצויים, שכן מתוקף מצבה, לפרקים האשפוז בבית החולים וההגבלה בתנועה ארוכים יותר וקשים יותר. מובן, שאם ביהמ"ש קובע כי יש לתובעת חלק באחריות לתאונה, סכום הפיצויים נמוך יותר.
עו"ד אורנית אבני-גורטלר עוסקת בכתיבה ועריכה משפטית.
יובהר, כי המידע המוצג בכתבה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
לפנייה לכתב/ת 
אישה בהריון
צילום: Index Open
מומלצים
