השביל מתחיל פה

טרנס מאליק, הבמאי, התסריטאי והמפיק ה-67 פועל מאז שנות ה-70 נודע בקצב שחרור הסרטים האיטי שלו. בסך הכול, חוץ מתסריטים שכתב לבמאים אחרים, עד עכשיו הוציא מאליק חמישה סרטים אותם ביים וכתב. מאליק גדל ועבד בחווה באוסטין, טקסס, ולאחר מכן למד ואף לימד פילוסופיה לפני שהפך לקולנוען, והשילוב בין היכרות עם עבודת האדמה והטבע בכלל ובין תפיסות אסתטיות שכנראה קשורות ליידע התיאורטי שלו, ניכר היטב בחמשת סרטיו.   

צפו בטריילר של הסרט הבא של מאליק "עץ החיים"

אחרי הצלחת סרטו הראשון, "שבילי הזעם" ב-1973, עברו חמש שנים עד שיצא "ימים ברקיע", עם ריצ'רד גיר וסם שפרד, סרט שזכה באוסקר על צילום, ובפרס הבימוי בפסטיבל קאן. אחריו, נאלצו הצופים לחכות לא פחות מ-20 שנה עד שיצא "הקו האדום הדק" ב-1998 והיה מועמד לשבעה פרסי אוסקר, ועוד שבע שנים עד שיצא סרט נוסף, "העולם החדש" ב-2005, והשבוע עלה סוף סוף לרשת הטריילר לסרטו החדש "עץ החיים" שייצא לאקרנים בקרוב.

מצפייה בסרטיו מתקבלת תחושה שיש משהו נכון בהפרש השנים הגדול ביניהם. נדמה שמאליק נותן לעצמו לנשום בין סרט לסרט, ולקהל שהות לעכל. מדובר תמיד בסרטים תקופתיים גדולים, אפיים, גם אם הסיפור שהם מספרים עוסק בנרטיב גדול מהחיים, וגם כשהם עוסקים באינטימיות בין שניים או שלושה אנשים.

טבע האדם והטבע מסביב ב"שבילי הזעם"

השביל האיטי להצלחה

צפו בטריילר של "שבילי הזעם"

מבט חטוף בדמות הראשית, קית' קארות'רס, שמגולם על ידי מרטין שין הצעיר, שלובש ג'קט ג'ינס ומתהדר בבלורית מסורקת לאחור, מבהיר למי הוא דומה. המורד של הסרט מעוצב בדמותו של מורד אחר, ג'יימס דין, וכך מתארת אותו בקריינות לאורך הסרט חברתו הולי סרגיס, שמגולמת על ידי סיסי ספייסק, במבטא דרומי כבד.

קית', עובד קשה יום בן 25 מחבב את הולי בת ה-15, ונדמה שהאדם היחיד שפער הגילים מפריע לו הוא אביה (וורן אוטס). מעיניה הרומנטיות והתכולות בהירות עד סינוור של הולי, אנו מקבלים דיווח נרטיבי לאורך כל הסיפור, שצובע את הכול בנקודת מבטה הרומנטית והנאיבית. היא לא מוטרדת גם אחרי שקית' רוצח את אביה ושורף את ביתה, אלא פשוט מצטרפת אליו למה שהיא תופסת כבריחה חלומית מהמציאות.   

ספייסק ושין. סיפור אהבה מעוות

השניים יוצאים למסע בריחה, שמבחינתה הוא הגשמת הפנטזיות הרומנטיות שלה, גם כשהמסלול הולך ונעשה רווי בדם הקורבנות, חלקם רציחות סתמיות לחלוטין, שקית' מבצע בדרך. נקודת מבטה של הולי, שמועברת דרך הקריינות גורמת לנו כצופים להמשיך לחפש את אותה נקודת אחיזה רומנטית ולנסות למצוא פן חיובי ואישור כלשהו למעשי השניים, למרות הקושי ההולך וגובר לעשות כן ככל שהאופי הפסיכוטי והרצחני של קית' הולך ויוצא משליטה.

חלום בלהות

הגוון החלומי של הסרט אינו מקרי. "ניסיתי לשמור את אווירת שנות ה-50 במינימום הנדרש, כי נוסטלגיה היא רגש רב עוצמה שעלול להטביע כל דבר אחר", הסביר מאליק בזמנו, "רציתי שהסרט יעמוד כמעין אגדה, מחוץ לזמן. כשם שבסיפור ילדים קלאסי כמו אי המטמון יש המון אלימות, רציתי שגם כאן האלימות הרבה תתווך על ידי מסך של אגדת ילדים, כמו זו שקית והולי חושבים שהם נמצאים בה, שתרכך את אופיו הקשה של הסיפור".

דג שפמנון, פרה, בן אדם - בסוף כולם מתים

האפקט הזה פועל. הרצון האוטומטי להזדהות עם קית', או לפחות עם הולי כשזה הולך ונעשה מסוכן יותר הופך לקשה עד בלתי אפשרי, ואנו מוצאים את עצמנו מחפשים צידוקים במקום שהם לא קיימים. הצופים ניצבים מול דמות שבעצם "עבדה" עלינו בתחילה כנערה קסומה, מרשימה ובעלת עומק – כאשר בפועל מדובר בנערה מנותקת, שהפנים שלה מכיל רק גיבורי פופ ופנטזיות ילדותיות שהופכות אותה לעיוורת מול המציאות.  

ויש גם קצת אהבה

גם רגשותיה של הולי אל קית', שהצופה רוצה להאמין שהם אמיתיים, נתפסים כחלום ריקני, בדיוק כשם שהדימוי של מורד ללא סיבה (שמו באנגלית של "מרד הנעורים" בכיכובו של ג'יימס דין) מקבל כאן משמעות מפלצתית. הסרט מציג חוסר מטרה וחוסר תקווה שמובילים למפלצת של חוסר משמעות וחוסר טעם וכבוד לחייהם של אחרים, התמכרות לדמיון שהופך את קית' ובמיוחד את הולי לקהי חושים למציאות עצמה.

היופי של ההרג

כל האירועים בסרט עד סופו הבלתי נמנע מתרחשים על רקע אסתטי מרשים של שממה יפהפייה ונוף פראי, כשהמבטא הדרומי של הולי, בטון דיבור מונוטוני, שקול ושליו לכאורה, מהדהד מעל הרציחות האיומות שהחבר שלה מבצע, ומעכיר את השלווה.