החזרי הוצאות אש"ל? תבחרו: 7 שקלים או כלום
ציבור משלמי המס ביקש לעדכן את תעריפי הוצאות האש"ל, שלא עודכנו כבר יותר מ- 25 שנה. האוצר מצא פתרון איך לטרפד את המהלך - הצעת חוק האוסרת לחלוטין הכרה בהוצאות אלו. האם הסיפור יסתיים בפשרה?
שכירים ועצמאים רבים שוהים לעיתים קרובות במהלך עבודתם הרחק ממקום מגוריהם או עבודתם הקבועים (מרחק העולה על 10 ק"מ), ולפיכך נוצרות להם ביום-יום הוצאות בגין הארוחות שאכלו במהלך יום העבודה או בשמן הידוע - הוצאות אש"ל.
ככל הוצאה הנגרמת כתוצאה מייצור הכנסה, שלא נאסר ניכוייה, יכלו נישומים כאמור לתבוע ניכוי הוצאות אלו בחישוב הכנסתם החייבת.
העדכון האחרון: ב-1985
החוק מתיר לשר האוצר להגביל את גובהן של הוצאות המותרות בניכוי, ובהתאם קיימות תקנות ביחס להוצאות מסוימות, ובהן אף תקנה שעניינה קביעת תקרה לסכומי האש"ל.
סכומי האש"ל עודכנו מעת לעת, אך הפעם האחרונה בה עודכנו היתה שנת 1985 והם עומדים על סכום אבסורדי של 7 שקלים ליום (שקל אחד לארוחת בוקר, 4 שקלים לצהריים ו-2 שקלים לערב).
בתגובה, אישרה לפני מספר שבועות ועדת הכספים של הכנסת את הצעת שר האוצר לבטל את התקנה שעניינה ניכוי הוצאות אש"ל. מטרת האוצר היתה שלא לאפשר יותר את ניכוי ההוצאה, שכן לאחר ביטול התקנה לא קיימת עוד הוראה מפורשת המתירה את ניכוי הסכומים.
הצעד הבא היה מצידם של ציבור הנישומים, הם מיהרו לטעון כי מכיוון שהתקנה רק היוותה מגבלה ביחס לגובה הניכוי, הרי שלביטול התקנה משמעות אחת ויחידה - ביטול המגבלה ביחס לגובה סכום ההוצאה המותר בניכוי, ומכאן שכל ההוצאה מותרת.
ואיך הגיבו על כך באוצר? משרד האוצר לא רצה, ככל הנראה, לקחת סיכון ולבחון כיצד טענה עקרונית זו של הנישומים תעמוד במבחנו של בית המשפט. זאת בעיקר לאור גישת בית המשפט העליון בעניין הוצאות מוכרות כפי שעלתה בפרשת ורד פרי (הוצאות בגין טיפול בילדים). לפיכך, כצעד משלים לביטול תקנת האש"ל, נכלל במסגרת הצעת חוק ההסדרים על התקציב סעיף המוסיף את הוצאות האש"ל לרשימת ההוצאות האסורות בניכוי המופיעה בחוק, ובכך סתם את הגולל (כמובן, במידה ותתקבל הצעת החוק), על האפשרות לתבוע הוצאות כאמור.
פגיעה בעיקר בעצמאים ובעסקים הקטנים
נציין, כי בינתיים הורה בג"צ למדינה לנמק ולהסביר מדוע לא עודכנו הסכומים המותרים בהתאם לתקנות.
ממשחק הכוחות הזה עולות מספר תובנות:
1. בדברי ההסבר להצעת חוק ההסדרים נכתב כי התיקון במסגרתו תבוטל האפשרות לתבוע בניכוי הוצאות אש"ל הוא תיקון שבא להבהיר כי הוצאות אלו אינן מותרות בניכוי. מניסוח זה משתמע, לכאורה, כי ניכוי הוצאות אלו היה אסור מאז ומעולם, והתיקון לחוק רק מבהיר ומחדד עניין זה. האם כל מי שבכל זאת בחר לתבוע את הסכומים המגוחכים והלא-רלוונטיים עשה זאת עד עתה שלא כדין?
2. בכלל, האם חוק ההסדרים, אשר כידוע מושפע מלחצים פוליטיים-קואליציוניים כאלו ואחרים ועובר בדרך כלל הליכי חקיקה מזורזים, מהווה את המסגרת הראויה לדיון בסוגיה חשובה זו? אין ספק כי בנושא זה מתחייב קיומו של דיון מעמיק ונדרשת הצבעה נפרדת, אשר תהיה חפה מכל מיני "דילים".
3. הדרך של האוצר להתמודד עם מחדל (נוסף) של ממשלות ישראל במשך 25 שנים באי-עדכון הסכומים היא פשוט לבטל את האפשרות לניכוי הוצאות האש"ל לחלוטין - קרי, לא להתמודד.
4. נראה שהפגיעה העיקרית תהיה בעצמאים ובייחוד העסקים הקטנים והבינוניים, מכיוון שהשכירים הבכירים ובעלי ההכנסות הגבוהות מקבלים בדרך כלל החזרי הוצאות אלו כחלק אינטגראלי משכרם, בהתאם לחוזה העסקתם.
5. בהתחשב בסכומים הנמוכים ממילא, פגיעה משמעותית ביותר עלולה להיווצר דווקא בעניין ניכוי הוצאות אש"ל בזמן נסיעות עבודה לחו"ל. אמנם התקנה הרלוונטית המתירה ניכוי הוצאות אלו עד גובה מסוים נותרה על כנה, אך הוספת הוצאות אש"ל לרשימת ההוצאות האסורות בניכוי המנויה בפקודת מס הכנסה, מעלה ספק רב ביחס לאפשרות תביעתן מעתה ואילך. זאת מכיוון שהפקודה - המהווה חקיקה ראשית, גוברת תמיד על תקנות - המהוות חקיקה משנית בלבד.
ראוי שבעניין זה תספק המדינה הבהרות, אולי באמצעות קביעת סייגים המתייחסים באופן ספציפי להוצאות אלו.
6. הפשרה שהסתמנה מדיוני ועדת הכספים בשבוע שעבר היא להכיר בכל זאת באפשרות העקרונית לתבוע הוצאות אש"ל, אך לתת בידי רשות המיסים את הסמכות לקבוע בכל מקרה ומקרה האם מדובר בהוצאה מוכרת.
מדובר בפתרון לא מוצלח, מכיוון שכאשר הכוח יהיה בידי פקיד השומה הוא עלול להשית על הנישומים נטל הוכחה כבד ולא סביר כי מדובר בהוצאה שהיא כרוכה ושלובה בהליך הפקת ההכנסה. פרסום התקנות הבוקר כך שמבוטלת ההכרה בהוצאות אלו, מביא לכך שלפחות בינתיים אפילו את הסיכוי הזה לא השאירו לנישומים.
הכותב הוא עו"ד ומנהל באשכול המיסים בפירמת BDO זיו האפט
לפנייה לכתב/ת 
