גירושים: ילדים שנחשפים לבגידה סובלים יותר
מחקר חדש של פרופ' לוי-שיף מצא כי מבין הילדים שחוו פגיעה נפשית עקב גירושים, אלו שנחשפו לבגידה של אחד ההורים, נפגעו יותר. עוד מצא המחקר כי במשפחות רבות משתפים את הילד בבגידה ובקושי של ההורה הנבגד
"בגדתם? יופי. ומה עלינו, הילדים?" כך שאל אחד הנבדקים במחקר חדש שביקש לבדוק השפעות גירושים על הילדים בטווח הארוך. עורכת המחקר, פרופ' רחל לוי שיף, מספרת כי המחקר בדק משתני הסתגלות שונים של בוגרים שחוו גירושי הוריהם בילדותם.
160 הנבדקים בגילאי 28 עד 40 מילאו שאלונים ועברו ראיונות שבהם נבדקו מידה ויכולת התקשרות ויצירת קשר, דימוי עצמי, אינטימיות, תחושת מצוקה ורווחה נפשית. "מתוך קבוצת ילדי גירושין, תת-הקבוצה שחוותה בגידות הורה (בדרך כלל מתמשכות) היא הקבוצה שנפגעה יותר", מספרת פרופ' לוי-שיף, ראש אקדמי מכללה אקדמית כנרת ואוניברסיטת בר-אילן. הממצא הזה, היא מגלה, הפתיע אותה. "בעיקר העובדה שדי הרבה הורים משתפים את ילדיהם בבגידה או בעובדה שזו העילה לגירושים".
"בתוך קבוצת ילדי הגירושים מי שחווה בגידה של הוריו בילדותו והיה חשוף לדינמיקה סביב הבגידה נפגע ביותר והדבר בא לידי ביטוי בפרמטרים פחות טובים של הסתגלות", כך עולה מהמחקר העדכני הזה. מרואיינים, היא מספרת, דיווחו על כך שההורים שיתפו אותם בפגיעה מהבגידה: "אמא שלך זונה", "אבא שלך העדיף אישה צעירה" וזה כמובן העצים את הפגיעה שממילא חווים ילדים בעקבות גירושי הוריהם.
בגידה במשפחה כולה
הבגידה, מסבירה פרופ לוי-שיף, נחוותה על ידי הילדים כבגידה לא רק בהורה, אלא במשפחה כולה. "הבגידה פורשה על ידי הילדים כדחייה של המשפחה". תחושות של פירוק המשפחה, אובדן וקונפליקט נאמנויות הם פעמים רבות תוצאה של גירושים, "אבל במקרה של בגידה כל התופעות הללו מועצמות. בדרך כלל בגלל שההורה הנבגד מגיב קשה וכתוצאה מכך הילדים מושפעים", מסבירה החוקרת.
גירושים בעקבות בגידה מעוררים תחושת חוסר אימון אצל הילדים גם כלפי ההורה הבוגד וגם בעתיד, בתוך הקשרים שהם עצמם יוצרים. ממחקרים אחרים, היא מוסיפה, עולה ששאלת הנאמנות שבה ועולה בקשרים שהילדים יוצרים בבגרותם. בנים ובנות, מסבירה פרופ' לוי-שיף, נפגעים באותה הצורה, אולם ילדים שחוו בגידת הוריהם בגילאי בית הספר הם הקבוצה שעל פי ממצאי המחקר הנוכחי נפגעת ביותר. "זוהי קבוצת גיל שבה הילדים מודעים ומבינים ומעורבים", היא מסבירה.
אנחנו חיים בעידן שבו יש חופש מיני רחב, מסבירה החוקרת. "בסקרים קודמים שנערכו עולה כי 99 אחוז מהזוגות טוענים בעד אקסלוסיביות מינית בזוגיות. מצד שני, אנחנו יודעים שאחוז הבוגדים מבין הזוגות הנשואים הוא גבוה וההערכה מדברת על מעל חמישים אחוז. לכן התוצאות מפתיעות כל כך ומלמדות אותנו שכדאי להשאיר את הילדים מחוץ לסיבות שבעטיין החליטו ההורים להתגרש. הבגידה לא נתפסת רק כפגיעה בנורמות החברתיות, אלא כפגיעה בצרכים פסיכולוגיים עמוקים ומרכזיים. על ההפרה הבוטה הזו של הסדר מגיבים הילדים בצורה קשה".
אל תערבו את הילדים
פרופ' לוי-שיף מצאה שילדים להורים שהתגרשו בעקבות בגידה יכלו להבין קוגניטיבית מה הביא את אחד ההורים שלהם לחפש מענה מחוץ לזוגיות ויחד עם זה ביטאו פגיעה רגשית קשה. "כילדים הם הגיבו בכעס כלפי ההורה הבוגד ולפעמים גילו התנהגות הורית כלפי ההורה הנבגד, מתוך רצון לשמור ולהגן עליו שלא יפגע. תגובות שכיחות של ילדים שהיו מעורבים בדינמיקה של הבגידה שהובילה לגירושים היו סירוב לראות או לדבר עם ההורה הבוגד מצד אחד ומצד שני, ניסיון לשמור איתו על קשר בהיחבא או בסודיות כדי לא לפגוע בהורה השני".
המסר שעולה מן המחקר הזה, מחדדת פרופ' לוי שיף, הוא ש"אם כבר החלטתם לפרק את המשפחה, אל תערבו את הילדים עד כמה שניתן בסיבה או בדינמיקה".
לקראת יום העיון "המשפחה המשתנה", שיערך היום במכללה האקדמית "כנרת", ערכה פרופ' לוי שיף סקר לבדיקת עמדות הציבור בנוגע לבגידה כעילה לגירושים: "בגילאי 25-24 ענו מעל חמישים אחוז מהנסקרים שזו סיבה לפירוק המשפחה. בקבוצת הגיל הבוגרת יותר, בני 45-64, אחוז נמוך יותר חשב שבגידה היא סיבה לגירושים. נושאים אלה ידנו היום לצד דיון על משפחות שמתמודדות עם יציאת ילדם מהארון, תרומת זרע וקונפלקיטים של ההורות המודרנית.
לפנייה לכתב/ת 
