פגע וברח: לא לעונש מינימום, כן לעונש מוצא
לאחר שהממשלה התנגדה בעבר פעמיים להצעת חוק הקובעת עונשי מינימום חמורים ומונעת הסדרי טיעון בעבירות פגע וברח, אישרה מליאת הכנסת את ההצעה, אך בתנאי. במקום עונשי מינימום - "עונשי מוצא". השלב הבא: הקמת ועדה
בסופו של דבר, יש רוב. מליאת הכנסת אישרה היום (ד') הצעת חוק של ח"כ זאב בילסקי, הקובעת עונשי מינימום למי שיורשעו במעורבות בתאונה והפקרת פצוע ("פגע וברח"). הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית, ברוב של 45 חברי כנסת וללא מתנגדים. אלא שהמשך קידומה הותנה על-ידי הממשלה בהפיכת עונשי המינימום אותם מציע בילסקי, ל"עונשי מוצא": עונשים שייקבעו על-ידי ועדה מיוחדת, ומטרתם לשמש קווים מנחים לשופטים בקביעת עונשו של נאשם. העונשים יתאימו למקרי עבירה "טיפוסיים", וחריגה מהם תיעשה רק בנסיבות מיוחדות - מקלות או מחמירות.
- הפקרת פצוע בזירת תאונה - כמו ניסיון לרצח
אופניו של שניאור חשין ז"ל, שנהרג בתאונת פגע וברח (צילום: עידו ארז)
"הפקרה היא עבירה חמורה ביותר", אמר היום שר התחבורה, ישראל כץ, לפני ההצבעה במליאת הכנסת. "על-רקע מלחמה כוללת שמשרדי הממשלה מנהלים בתאונות, חשבתי שצריך לתמוך בהצעה, ואני מאוד שמח על המסר שעולה היום מהכנסת". עם זאת, המשך קידומה של ההצעה מותנה כעת באישור הצעת חוק ממשלתית, שעל-בסיסה ייקבעו עונשי המוצא.
ראוי לציין כי הצעה זו נתקלת מזה כמה שנים בהתנגדות בקרב רבים במערכת המשפט, ולא ברור מתי תושלם או מתי ייקבעו אותם עונשי מוצא.
"המצב הקיים בלתי ראוי"
על-פי הצעת החוק שהגיש בילסקי, ייקבעו עונשי מינימום של שנה או שלוש שנות מאסר למעורבים בתאונות פגע וברח, בהתאם לנסיבות. עוד הציע בילסקי לאסור על הפרקליטות להגיע להסדרי טיעון עם נאשמים בתאונות אלה, וזאת במטרה לאפשר לבית המשפט למצות עמם את הדין. כעת, עם הסכמתו של בילסקי להמיר את עונשי המינימום בעונשי מוצא, לא ברור מה יהיה רף הענישה שייקבע בסופו של דבר.
הצעת החוק הממשלתית שעל-בסיסה יקבעו אותם עונשי מוצא עוסקת ב"הבניית שיקול דעת שיפוטי בענישה" - קביעת קווים מנחים לשופטים בבואם לגזור את עונשו של נאשם. לפי ההצעה, שר המשפטים ימנה ועדה מיוחדת שתיקבע עונשי מוצא בשורת עבירות, כאשר הגדרת עונש מוצא כי "עונש שיבטא את העונש ההולם מבחינת מדיניות הענישה הנהוגה ומבחינת הענישה הראויה, רק במקרה הטיפוסי של העבירה: לא המקרה החמור ביותר, שאליו מכוון העונש המרבי, ולא המקרה הקל ביותר".
המטרה של עונשי מוצא היא יצירת אחידות בענישה: למנוע מצב שבו עבור אותה עבירה גוזר שופט אחד עונש חמור, ושופט אחר משית עונש קל בלבד - כפי שקורה לעתים בתאונות פגע וברח. ביום עיון שהתקיים עם הצגת הצעת החוק, ב-2006, הסביר היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז, כי קביעת העקרונות המנחים בענישה נועדה "להביא לצמצום האקראיות והשרירותיות בקביעת העונש. כלומר, להתגבר על המציאות של חוסר ודאות בקביעת העונש לנאשמים. והמטרה השנייה ואולי החשובה ביותר, היא למנוע חוסר אחידות וממילא חוסר שוויון בגזירת הדין".
מזוז הוסיף כי "המצב הקיים בלתי ראוי, בלתי תקין ולמעשה בלתי מתקבל על הדעת. כאשר בידי השופט וממילא גם בידי הצדדים, אין בעצם כל הדרכה של המחוקק לעניין קביעת העונש. העונש המרבי הקבוע בחוק לגבי המרבית המכרעת של העבירות לא מהווה למעשה הדרכה, כיוון שיש פער עצום בין העונש המרבי לעונש הראוי, וזה שנקבע בחיי היום-יום".
"תעריפון ענישה נוקשה"
בסנגוריה הציבורית מתנגדים לקביעת עונשי מוצא, וכן להצעת החוק הממשלתית בעניין הבניית שיקול דעת שיפוטי. בנייר עמדה שפרסמו, אומרים שם כי "קביעת עונשי מוצא תיצור למעשה 'תעריפון ענישה' נוקשה, על אף האפשרות המוגבלת לסטות מעונשים אלה. הניסיון מלמד כי כאשר נקבעים עונשי מוצא, הדרך הנוחה והבטוחה העומדת בפניהם של השופטים היא הטלת עונש המוצא. בכך מסירים מעליהם השופטים את האחריות לקביעת העונש, ומחסנים עצמם מפני ביקורת ציבורית או ערעורים".עוד אומרים בסנגוריה כי "הצרת שיקול הדעת השיפוטי בענישה תחזק עד מאוד את כוחה של התביעה. למעשה, שיקול הדעת של התביעה באיזה סעיף אישום לבחור ייקבע במידה ניכרת את העונש. שיקול הדעת של התביעה, בניגוד להחלטות שיפוטיות, איננו מנומק ואינו כפוף לערעור. על-כן, קיים חשש שהצרת שיקול הדעת השיפוטי רק תגביר את חוסר השוויון במשפט הפלילי".
לפנייה לכתב/ת 
