"יש יהודים שמרביצים". ביקור אצל ילדי הפליטים

הודעה שלפיה צריך להקדים לאסוף את הילד מהגן היא לא דבר שהורים אינם מורגלים בו, או אינם מצפים לו. אבל המועדונית של עמותת "לשובע" בדרום תל-אביב אינה סתם עוד מקום התכנסות לילדים, ויום ב' האחרון לא היה סתם עוד יום בשכונות הדרומיות של העיר. הפגנת התושבים נגד תופעת המסתננים וריבוי הזרים, עוררה את החשש שהילדים במקום, בניהם ובנותיהם של פליטים, יבואו במגע ישיר עם מראות של שנאה וגזענות.

שאלת הזרים - כתבות אחרונות ב-ynet:

• נתניהו על המסתננים: אל תקחו את החוק לידיים
• המפכ"ל מוטרד: 'אלימות ופשיעה אצל המסתננים'
• "אין יום בלי פחד". ביקור במקלט לפליטות בת"א
• אחרי ההפגנה, המסתננים חוששים: 'מסוכן בת"א'
  

"פחדנו שהמפגינים יגיעו עד לכאן, ולא רציני שהילדים ייחשפו לאירוע", הסבירה אתמול (ד') ל-ynet עדי קריגל, מדריכה במועדונית. "אנחנו מנסים לשמור על הילדים, אבל רובם מבינים את מה שקורה, ומדברים על זה. היום שמעתי אותם מדברים ביניהם ואומרים 'זה בגלל הגירוש'. חלקם שמעו אותנו מדברים עם ההורים שלהם, אבל בכל זאת הם שמחים ושוכחים מהר".

משפחת בולימר. "גר כאן שנים, כזה מצב לא ראיתי" (צילום: בן קלמר)

"אתמול הבנתי שצריך לצאת מוקדם, כי יש אנשים יהודים שמרביצים ליהודים", סיפרה מילנה בת העשר, מילותיה מלמדות

אולי על האופן שבו נתפשים האירועים האחרונים בעיני בני גילה. אביה, ז'אן פייר בולימר, פליט מקונגו, הגיע לאסוף אותה ואת אחותה בת השבע ג'סיקה מהמועדונית. "אנחנו מנסים שלא לדבר עם הילדים על המצב שנוצר", סיפר האב, "לא צריך שיפחדו. הם גם ככה יודעים שהמצב בקונגו לא טוב, ואני לא רוצה להוסיף להם דאגות".

הוא מספר כי הוא עצמו פוחד מגילויי הגזענות האחרונים. "אני גר בישראל כבר די הרבה שנים, ומעולם לא הייתי במצב כזה. לכל אחד יש זכות להפגין, זהו היסוד של מדינה דמוקרטית, אבל ברחתי מקונגו כי נרדפתי שם בגלל דעותיי הפוליטיות. עצוב מאוד שעכשיו שונאים אותנו כאן בגלל שאנחנו שחורים".

"כבר לא משנה לי. רוצים? שיגרשו"

אוסקר, שהגיעה לאסוף את בתה בת השבע, לא סיפרה לה דבר. "אם אספר לה, היא רק תפחד יותר, וזה לא יעזור", הסבירה. אם אחרת שהגיעה לאסוף את בנה ולא רצתה להזדהות, הגיבה באדישות להפגנה. "כבר גירשו את בעלי, ואני נאבקת כאן עם הכל לבד. אני מגדלת את הילד שלי, ואני יודעת שרוצים לגרש גם אותי בחזרה לאפריקה, אבל כבר לא ממש משנה לי. אני מעדיפה לחזור ולחיות בסיכון. אם רוצים, שיגרשו אותי".

אחת הילדות, בת 10 להורים מניגריה, סיפרה שנולדה בארץ, ושהיא אוהבת מאוד את תל-אביב. "ההורים שלי סיפרו לי

שניגריה יפה, אבל אין עיר יותר יפה מתל-אביב. אנשים שמכירים אותי מתייחסים אליי טוב, כי יודעים שנולדתי בארץ, ואני לא ממש פוחדת להסתובב פה. רק בערב אמא שלי לא מרשה לי לצאת לרחוב, כי באזור שבו אני גרה יש הרבה נרקומנים".

היא מתגעגעת לאבא שלה, שנשלח בחזרה לניגריה כשהייתה בת שלוש. "שלחו אותו כי לא הייתה לו תעודת זהות, ובגלל זה אני כועסת קצת על ישראל, אבל אני לא חושבת שיש אנשים שממש שונאים אותי או את אמא שלי", אמרה. "אני לא מפחדת מכלום, רק מג'וקים".