כשבעל הדעה (קופ"ח) הוא בעל המאה (קופ"ח)

מה קורה לנפגעי תאונות דרכים לאחר שהם מתחילים לשקם את חייהם? החל משנת 2010 כל נפגעי תאונות הדרכים מקבלים הרבה פחות טיפולים ובדיקות מבעבר, וזאת בשל העברת חוק ה"התייעלות הכלכלית" השערורייתי, שנכנס לתוקפו בינואר 2010 באמצעות חוק ההסדרים.

חוק זה מייצר ניגוד אינטרסים אדיר בכל הקשור לטיפול בנפגעי תאונות הדרכים, ופוגע בהם אנושות.

אם בעבר היה נפגע אדם בתאונת דרכים, קופת החולים או רופאי בית החולים היו קובעים את הטיפול הנדרש לו, וחברות הביטוח היו מממנות את הטיפולים. כך, ללא בעיות, טופלו בישראל נפגעי תאונות הדרכים במשך עשרות שנים. לחברות הביטוח לא היה אינטרס לחמוק מהתשלום שכן אי-מתן הטיפולים המומלצים על ידי הצוות הרפואי היה עלול לדרדר את מצבו של הנפגע, ובטווח הארוך חברת הביטוח הייתה נאלצת לשלם יותר. גם לקופות החולים לא היה אינטרס לצמצם בכמות הטיפולים שכן הן לא היו צריכות לממן את הטיפולים.

יד אחת מאשרת, יד שניה דוחה

ואכן, למרבה הצער נבואות הזעם של מתנגדי החוק התממשו בשנה האחרונה. בדיקות וטיפולים רבים שניתנו עד לפני שנה לנפגעי תאונות דרכים, כבר אינן מאושרות על ידי קופות החולים. לעתים הקופות מאשרות בדיקות מסוימות, לא לפני שהן מעבירות את הפצוע מהתאונה ואת משפחתו הליך בירוקרטי ארוך ומתיש, שבינתיים רק מדרדר את מצבו עוד יותר. האבסורד הגדול ביותר הוא שגם כשהרופא המטפל בקופת החולים ממליץ על טיפול או בדיקה כלשהי, אותה קופת

החולים מסרבת לאשר את הבדיקה בטענות שונות ומשונות.

בשנה האחרונה הגיעו לשולחני תיקיהם של נפגעי תאונות דרכים רבות. כולם, ללא יוצא מן הכלל כמעט, לא הבינו כיצד המלצות הצוות הרפואי המטפל אינן מאושרות על ידי פקידי קופות החולים, ומדוע בדיקות וטיפולים הכרחיים לשיפור וייצוב מצבם אינם מסופקים להם במהירות האפשרית. אין לי עבורם תשובה טובה. אני רק יכול להפנות את האצבע המאשימה כלפי המחוקק, אבל אני יודע שממגדל השן של שרי הממשלה וחברי הכנסת קשה להבחין בתוצאות מעשיהם, ועבורם הן תיאורטיות בלבד.