פחות ממנה לאהוב

כל תלמידה בבצפר יסודי מכירה את הסיטואציה הבאה: מסיבת כיתה ביום שישי, ברקע מתנגנת מוזיקת סלואו, לרוב זה יהיה שיר הנושא של "טיטאניק". בעוד סלין דיון צורחת את נשמתה, הבחורה השמנה שחונה על הספה ומחסלת את הבמבה מבינה: חיי האהבה שלי עלו על שרטון.

הייתי ילדה שמנה שגדלה להיות בחורה שמנה. "זה הכול שאלה של מה את משדרת, את צריכה להקרין ביטחון עצמי", היו נוזפות בי חברותיי לבושות הסקיני כשהיינו יושבות באיזשהו בר. כשזה לא עזר, ועד גיל 22 הורגלתי כבר להיות גלגל חמישי, הבנתי שעם עודף משקל שכזה שום העמדת פנים לא תעזור.

אז עשיתי דיאטה. גם כדי לא לשמוע יותר את המשפט האלמותי: "חבל, יש לך פנים יפות", וגם כדי שלא כל צעד ושעל בחיי יהיו כרוכים במאבק להפסיק להתאמץ ולהדגיש כל תכונה חיובית שיש לי, כדי שיעלימו עין מהשומן. רציתי שיקבלו אותי כמו שאני, טבולה ראסה, פשוט נועה.

אולם גם אחרי הדיאטה אני תוהה: האם היה יכול להיות אחרת? האם ייתכן שהאגדה האורבנית על הבחורה השמנה שיוצאת עם הבחורים הכי שווים כי "יש לה אישיות כיפית" נכונה? ואם כן, איך היא עושה את זה? פניתי לשלוש בחורות, כל אחת השילה קילוגרמים רבים ממשקלה, כדי לברר איך הירידה במשקל השפיעה על הביטחון העצמי שלהן, ובהתאם לכך על יחסיהן עם בני המין השני.

"במשקל 88 ק"ג שידרתי שאני בחורה רזה"

כשהיית במשקל שיא, היה לך חבר?

"היה לי בן זוג ארבע שנים. הכרנו בגיל 20 דרך אתר 'קופידון'. הוא לא היה שמן אלא בנוי טוב, ולאורך השנים הוא השמין איתי וירד איתי. שאלתי אותו אחרי כמה דייטים אם לא מפריע לו המשקל שלי, והוא סיפר לי שיש לו פטיש לשמנות. מה שכן, היה לו חשוב מאוד שהפנים יהיו יפות".

ולפניו?

"הייתי האאוטסיידרית, תמיד בת הלוויה. בתיכון התנשקתי פעם אחת במשחק אמת או חובה. רק עם האקס הייתה לי 'נשיקה מתוך אהבה'. עד אז תמיד הייתי החברמנית והחברה של הבנים, זאת שעושים אצלה את המסיבות, אבל זה גם

 סוג של הגנה. עם זאת, בשלב של הדיאטה, כשכבר שקלתי 88 ק"ג, יצאתי עם מלא בחורים, שאפילו תפסו ממני שאני נראית טוב. כבר אז שידרתי שאני בחורה רזה".

אז מה שחושבים עלייך באמת תלוי לדעתך אך ורק במה שאת משדרת?

"לא, אבל כשגבר רואה אישה שבטוחה בעצמה, הוא יחשוב פעמיים אם היא לטעמו לפני שהוא יפסול אותה. יש המון מלאות שמוצאות אהבת אמת. לשמנות ממש - זה כבר טיפה יותר בעייתי".

דיברת בזמנו עם חברות על הקושי להשיג בחורים?

"הן היו בעיקר צבועות ולא אמרו לי את האמת בפנים. אמרו לי 'תנסי את השיטה הזאת והזאת' כדי להשיג אותו. אני יכולה להבין אותן, זה מקום ממש לא נעים לחברה, להיות זאת שמעירה לך ואומרת שזה המשקל. ממש לא הייתי רוצה להיות במקומן".

היום שירה נשואה באושר לרונן ונמצאת בחודש הרביעי להריונה. הם הכירו דרך אתר ההיכרויות JDate. "הכרנו כשהייתי בת 25 ושקלתי 82 ק"ג. אמרתי לו שאני רוצה לרדת עוד במשקל וזה בכלל לא הפריע לו. הוא אהב אותי בדיוק כמו שאני ולא נדנד לי לגבי המשקל או משהו כזה. כשהכרנו הוא אמר לי: 'את יכולה לשקול כמה שאת רוצה, לצבוע את השיער לאיזה צבע שאת רוצה - רק אל תעשני".

את חושבת שהיית נעזרת באתרי היכרויות גם אם היית רזה מלכתחילה?

"לחלוטין. אתרי היכרויות הם כלי סינון מעולה לדעתי. אני לא מאמינה בלשבת בברים ולפתוח כפתור בחולצה. ככה אפשר לדבר עם הבנאדם ולמנוע דייטים כושלים. היו לי גם הרבה אכזבות לפניו - היה מישהו שהגיע לדייט, לחץ לי את היד והלך, והיה לי ברור גם למה. זה לא שהייתי לא מציאותית בתיאור, אבל זאת הייתה תמונת פנים. הוא בא וראה ולא אהב".

איך הייתה ההרגשה לחפש שמלת כלה כבחורה רזה?

"הרגשתי מעולה", היא מחייכת, "סוף סוף הגשמתי את החלום שלי, ללבוש שמלת סטרפלס בחתונה".

"הרגשתי כמו הבחורה הדבה שצריך להזיז כדי להגיע לכוּסית"

"לגדול כילדה שמנה זה מזעזע", היא משתפת. "לעולם לא אשכח את הקללות שקיללו אותי בבית הספר היסודי. זה חוזר אליי עד היום: 'שמנדוזה', 'דבה', מה לא. הרגשתי כאילו עשו לי טובה כשהזמינו אותי לימי הולדת".

אלינה לפני 

הביטחון העצמי שלך היה בקרשים רק בגלל המראה החיצוני?

"לא, אצלי זה תמיד היה ככה. יש בנות שמנות שמקרינות ביטחון עצמי, אבל אני הייתי גם שמנה וגם ביישנית, אז בכלל לא היה לי סיכוי. דבר אחד מזין את השני. לדעתי לא נכון לומר שהכול תלוי אך ורק במה שאת מקרינה, כי רושם ראשוני זה דבר חשוב. זה נורא לקלוט שאנשים לא נמשכים אלייך ולא רוצים להכיר אותך רק כי את שמנה. יצא לי לצאת עם חברות לברים כשהייתי במשקל

 שיא, וצרם לי מאוד כשמישהו ניגש אליהן ולא אליי, למרות שיש לי חבר בבית. לא שהייתי יוצאת כל כך הרבה, אבל כשזה קרה זה צרם. הרגשתי כמו הבחורה הדבה שצריך להזיז כדי להגיע לכוּסית".

איך הירידה במשקל השפיעה על הביטחון העצמי שלך מול גברים?

"בחורות שמרזות מצפות שפתאום ייפלו עליהן מספרי טלפון מהשמיים. אם יש מחסום גדול של חוסר ביטחון שמורכב מכמה גורמים - אז עכשיו גורם אחד נפל, זה הכול".

איך התחילה מערכת היחסים שלך עם החבר?

"היינו באותה כיתה בתיכון. הוא עזר לי במתמטיקה אחרי בית הספר והתחברנו. אחרי כמה חודשים הברזנו יחד משיעור תנ"ך כדי ללכת לאכול פלאפל. כשישבנו שם שאלתי אותו אם בא לו להיות החבר שלי".

וואו, מאיפה האומץ?

"אז לא הייתי במשקל שיא ואף פעם לא ראיתי את עצמי כמכוערת. השאלה היחידה היא לאן את מכוונת: החתיך של הכיתה? כנראה שלא הייתי משיגה אותו. אבל הבחור החמוד הזה שעוזר לי במתמטיקה? יש סיכוי שאכפת לו מעוד דברים חוץ מכמה אני כוסית. כשהתחלנו לצאת חששתי מה הוא יחשוב עליי במצבים אינטימיים, אם הוא ייגעל כשהוא יראה אותי, אבל כשזה באמת קרה לא הרגשתי חוסר נוחות. זה לא היה כזה שטחי".

שני זאבים בדרך חזרה מהבית של סבתא

כשהייתה בכיתה י"א, נרשמה יפית קולט בת ה־24 מפתח תקווה ל"שומרי משקל". היא השתתפה בקבוצה באופן פעיל כחצי שנה, ומאז המשיכה לבדה בדיאטה והשילה 33 ק"ג ממשקלה לאורך השנים. "יש אנשים שצריכים את התמיכה, אבל אני ידעתי שיש בי מספיק כוח רצון כדי להמשיך לבד", היא אומרת. משקל השיא של יפית היה 97 ק"ג, שהשתרעו על 1.73 מטר. "ראיתי את המשקל ופחדתי מאוד מה־100. חשבתי, 'אמא'לה, מה קורה פה?!' ופשוט לקחתי את עצמי בידיים".

גם יפית גדלה כילדה שמנה, שוויתרה ברצון על מסיבות סיום בית ספר בלונה גל מחשש שיראו אותה בבגד ים. "אני זוכרת שביום ההולדת העשירי שלי הלכתי מהבית של סבתא לבית שלי, ושני בחורים שישבו על הכביש אמרו לי: 'ילדה, איזו שמנה את, תעבירי קצת מהשומנים שלך לחזה'. זה היה אחד

 הרגעים שממש שברו אותי. אני זוכרת שהגעתי הביתה ועוד ראיתי את העוגה מחכה לי יפה כזה על השולחן. לא רציתי בכלל לגעת בה, אבל בסוף אכלתי פי שניים ממה שהתכוונתי".

את החבר הרציני הראשון שלה הכירה יפית בגיל 17. "אז הורדתי את חמשת הקילוגרמים הראשונים, וזה נתן לי פוש".

איך הכרתם?

"הייתי במכולת והוא פשוט התחיל לדבר איתי. זה היה מאוד מוזר לקבל את תשומת הלב הזאת פתאום. אני זוכרת שקבענו להיפגש והייתי נורא חסרת ביטחון. הגעתי לפגישה עם ג'ינס וטי־שירט גדולה. דיברתי איתו המון על חוסר הביטחון הזה, כנראה שאיפשהו ביקשתי ממנו חיזוקים. הוא היה הנשיקה הראשונה שלי, הסלואו הראשון שלי - הכול. אבל מבחינה פיזית הייתה לי בעיה להשתחרר, ובסופו של דבר הוא נפרד ממני אחרי שנתיים. אחריו היה לי קשר נוסף של שלוש שנים וחצי, ועכשיו יש לי חבר כבר שנה וחצי".

נשמע כאילו לא הייתה לך בכלל בעיה להכיר מישהו, למרות המשקל.

"נכון, הם תמיד ניגשו אליי. למרות חוסר הביטחון שלי, איכשהו תמיד הכרתי מישהו לקשר ארוך טווח. עם זאת, הייתי מודעת לבעייתיות שיש לי, בעיקר בכל מה שקשור לאינטימיות".

איך זה בא לידי ביטוי?

"למשל, גם היום קשה לי להתכרבל עם החבר שלי. גם אם הוא סתם נוגע לי ברגל, אני מזיזה אותו. עד היום אני לא מרגישה בנוח להתפשט לידו, להיחשף".

איך את מסבירה את זה שגברים בכל זאת נמשכו אלייך? מה הסוד שלך?

"אני בדרך כלל מנסה לשדר ביטחון, אני מאוד מאמינה בזה. מה זה אומר? למשל, לעמוד בגב זקוף. זה גם משהו בהליכה. פעם הייתי נכנסת למקום והולכת מאוד כפוף. גם אם את לא מרגישה את זה, תעשי כאילו את כן. אצלי הם היו מגלים את האמת רק בדייט השני או השלישי".

הנרקוד?

כיף לשבת עם שלוש בחורות לכוס קפה עם סוכרזית ולהשוות צלקות קרב. הגעתי לכתבה בטוחה במה שוודאי אגלה. אכן, רבים קווי הדמיון: כמו אלינה, גם אני זוכרת היטב את הרוע של ילדים בגילאי היסודי. כמו שירה, אינני רואה טעם לשחק אותה יפת נפש ולטעון שבחורה במשקל עודף חמור יכולה, באמת ובתמים, להיות מאושרת. כמו יפית, גם אני התכווצתי בחשש תקופה ארוכה, עת עברתי ברחוב ליד קבוצה של נערים היושבים "על הברזלים". אולם המסקנה החותכת היא שלכל אחת מאיתנו יש את המטען האישי שלה, שהיא נושאת כתחליף לקילוגרמים שהשילה. איך המשקל השפיע עליי? כנראה בציניות שפיתחתי ובפחד להתקרב אל מישהו באמת. בקשו ממני לשעשע אתכם בהגיגים ואהיה המוקיון שלכם, אך מלבי שלי לא אחשוף.

הורדתי 36 ק"ג בשנה וחצי האחרונות, אחרי שנרשמתי לקבוצה של שירה וסרמן. מילים לא יוכלו לתאר את ארץ הפלאות שאליה הגעתי: פתאום מישהו פותח לך את הדלת ומחייך, סתם כך, בכניסה לבניין. פתאום את קונה שמלה מ"זארה" ולא רק מחכה לחברה מחוץ לתא המדידה.

באשר לרומנטיקה, גיליתי שקשה למחוק ניסיון של 22 שנות חיים ולהחליפו במציאות אחרת, רגילה יותר. באותה השנה, בדומה לדנה ספקטור, גם אני

 הכרתי את א' שלי. כמובן, יצאתי לפני כן עם בנים, אך איש מהם לא קנה מקום של ממש בלבי כמו א'. "את נורא יפה הערב", אמר לי סתם כך, עת הלכנו בערב קריר באזור הסינמטק בתל אביב. השפלתי מבט וקיוויתי שהסומק הבוער בלחיי לא יסגיר אותי. אולם הוא הבחין, ולפתע הרצין והישיר מבט יוקד: "יש לך קושי של ממש לקבל מחמאות נועה, את יודעת את זה?".

- "סליחה", מלמלתי.

- "למה זה?", המשיך לשאול.

- "אני לא יודעת", התפתלתי במקומי, "כנראה קשה לי להאמין לאנשים".

- "למה שאשקר לך?".

- "לא יודעת", השבתי.

- "אז תפסיקי עם זה", גער בי.

- "אשתדל".

- "יופי".

המשכנו לשבת דוממים עוד רגעים מספר, כשלפתע הוא התרכך ושבר את שתיקתו: "שכחי את מה שאמרתי, את לא חייבת לשנות כלום. את מושלמת כמו שאת".

בדומה לדנה ספקטור ול־א' שלה, גם אנחנו לא צלחנו. הפעם לא היה לי את המשקל העודף להאשים, מה שהפך את המכה לכואבת יותר. עדיין, השיחה המטופשת הזאת הייתה הדבר היפה ביותר שגבר אמר לי, דווקא בפשטות ובגמלוניות שלה. כי זה בכלל לא משנה מה יהיה איתך ברגע שהסלואו יסתיים. עדיין כל בחורה, רזה או שמנה, פשוט ממתינה לבחור החמוד שיושיט לה יד וישאל: "תרקדי איתי?".