הבנים בוכים בלילה: קורבנות המין שותקים מבושה
אלפי נערים וילדים הותקפו השנה על-ידי בני גילם, רבים העדיפו לשמור על כך בסוד. "הם אומרים לעצמם - אם עברתי פגיעה מינית, סימן שמשהו בגבריות שלי לא בסדר. אלה הסטיגמות שעדיין קיימות בחברה שלנו", מסביר איש מקצוע
פרשת ההתעללות בירושלים, שבה נפל נער בן 14 קורבן למסכת מעשי אלימות קשים ותקיפה מינית מצד חבריו לספסל הלימודים, היא מקרה קיצוני של תופעה חמורה ורחבת היקף, שההתמודדות עמה סבוכה ומורכבת. רק בשנה האחרונה, טיפלו באגודה להגנת הילד (אל"י) בלא פחות מ-3,000 פניות הנוגעות לתקיפה מינית, כשבמחצית המקרים היו הקורבנות בנים.
שנתיים של סיוט - כתבות אחרונות ב-ynet
- בסביבת התוקפים בטוחים: "הכל היה בהסכמה" הנער שהתעללו בו: נתתי הכל, החזירו כאב וסבל
- הורים בבי"ס על ההתעללות: להיות קשובים לילדים
- ילדי ביה"ס על ההתעללות: כולם בהלם. לא לסלוח
נתונים דומים התקבלו גם מהמועצה לשלום הילד, שם מסרו כי ב-2009 טיפלו הרשויות ב-2,519 נפגעי תקיפה מינית עד גיל 14, ש-37 אחוזים מהם היו בנים. במקביל, טופלו אשתקד 291 תוקפים עד גיל 14, כש-95 אחוזים מהם היו בנים.
רובם הגדול של המקרים לא זכו לתהודה תקשורתית, אחד מהם הוא סיפורו של א'. כשהיה בן שמונה וחצי, ניגשו אליו בבית הספר שני תלמידים מהכיתות הגבוהות. הוא לא הכיר אותם ולכן קצת חשש, אבל נרגע כעבור זמן קצר, כשהחלו לדבר איתו והיו נחמדים אליו. א' היה מאושר מהיחס שקיבל מגדולים ממנו, וחשב שהם עתידים להיות חבריו.
אבל בזמן השיחה, התגנב לפתע ילד שלישי מאחור והפשיל את מכנסיו. לפני שהספיק להבין מה קורה, שלפו מי שהיו עד לפני רגע בני שיחו את הטלפונים הסלולרים וצילמו אותו.
המדריך שחשף את ההתעללות מדבר
"גופו של הנער מצולק"
בועז פיילר
בראיון ל-ynet סיפר מדריכו של הנער שנפל קורבן למסכת ההתעללות הסדיסטית מצד חבריו, כיצד גילה לראשונה את הזוועה
אחרי שהתמונות נשמרו, הסבירו לילד ההמום כי מעתה ואילך הוא חייב לשתף עמם פעולה. מאותו רגע, החלה מסכת ההתעללות המינית בו.
מחשש שתוקפיו יממשו את איומיהם ויספרו על מעשיהם להוריו ולתלמידים בבית הספר, נאלץ א' למלא אחר הדרישות. מעת לעת הפכו מעשי ההתעללות אלימים יותר ויותר, כשבמקביל המשיכו התוקפים לצלם את הנער במערומיו והפיצו את התמונות. כשהרגיש א' כי הגיע למבוי סתום שממנו לא יוכל להיחלץ, ניסה לשים קץ לחייו. למרבה המזל, הוא לא הצליח, והאירוע הביא להתרת קשר השתיקה הארוך ולחשיפת הפרשה כולה. "העדפתי למות כי לא יכולתי לסבול יותר", אמר א' לגורמים שטיפלו בו אחרי המעשה.
"הילדים לא סומכים על המבוגרים"
הסיבה לדממת האלחוט שעליה שומרים הקורבנות נובעת מחשש גדול ומשתק מהבושה שתיווצר אם הדבר יתגלה, בהיעדר אוזן קשבת שניתן לתת בה אמון. "רק מעט מאוד ילדים מעזים להתלונן והשאר לא מדווחים. הם מקסימום מספרים לחבר טוב, כי לא סומכים על המערכת", סיפרה שרה, תלמידה בת 14, על כיצד נראים הדברים מנקודת מבטם של בני גילה."צריך לטפל בבעיה כדי שהילדים יתחילו לסמוך יותר על המבוגרים ועל המערכת. הילדים לא מאמינים ומפחדים שכולם ידעו, אז הם מעדיפים שלא לספר", סיפרה שרה - והדגישה כי לא מדובר בפחד חסר בסיס, אלא במציאות שבאה לידי ביטוי לא אחת בעבר. "היו מקרים של ילדות שהתלוננו ואז פתאום כולם ידעו. שמעתי על מקרה של ילדה שהתלוננה על הילד שלמד איתה והתעלל בה. סילקו אותו מבית הספר, ואיכשהו מהר מאוד כולם ידעו את השם שלה. זה רק פגע בה".
גורמים מקצועיים הסבירו כי המצב שתיארה שרה, התואם באופיו את ההתרחשויות בפרשת ההתעללות בירושלים, גוזר על הקורבנות נזק כבד וארוך טווח שעמו ייאלצו להתמודד במשך שנים ארוכות. קרוביהם של הנערים החשודים בהתעללות אמנם התייצבו לימינם ותיארו את שרשרת המעשים כ"משחק ילדים שיצא מפרופורציה", מה שבעיני ערן האן, מנהל קו הסיוע לגברים נפגעי תקיפה מינית, מהווה דפוס קבוע של פגיעה, שבאותו גיל גורמת להשלכות הרות גורל על האישיות שמתעצבת באותן שנים.
לקרובים יש צורך להציל
"ישנם ילדים בגילאים האלה שמתחילים את התקיפה כמשחק, שבו הם פוגעים מינית במי שנתפש בעיניהם חלש יותר. הרבה פעמים זה קורה כשההורים רחוקים והרבה בנים נמצאים יחד, במסגרות כמו פנימיות", הסביר האן - שציין כי ל-90 אחוזים מהמקרים אחראים תוקפים שמכירים את הקורבנות.תופעה קשה
איך מטפלים בילד שפוגע מינית?
לין גרנרוט-קפלן
"יש ילדים שהם עברייני מין ולא יעזור אם יקראו להם בשמות אחרים", אמר ד"ר יצחק קדמן. מה גורם לילד לפגוע מינית ואיזה טיפול ימנע את מעשה הזוועה הבא?
בקו סיוע לגברים נפגעי תקיפה מינית התקבלו אשתקד 900 פניות חדשות, ובקו המיוחד לגברים דתיים - 400. ב-80 אחוזים מהמקרים היו הקורבנות קטינים. "הפגיעה שנוצרת קשה מאוד, במיוחד בגלל שבגיל 12-14 מתעצבת הזהות האישית והמינית. כל נושא המין הופך למשהו אלים ולאמצעי להפעלת כוח, וגורם לקורבן להתחבט בשאלות רבות כדי לנסות ולהבין מדוע דווקא הוא עובר את מסכת ההתעללות", הסביר האן.
"הם אומרים לעצמם: אם עברתי פגיעה מינית, סימן שמשהו בגבריות שלי לא בסדר. אולי בחרו בי כי אני הומו - ועוד. אלה באמת הסטיגמות שעדיין קיימות בחברה שאנחנו חיים בה. עדיין קשה מאוד לאנשים לראות בגבר קורבן לתקיפה מינית, למרות שבפועל כל אחד מתוך שישה גברים עובר תקיפה מינית במהלך חייו".
שלא כמו בפרשה בירושלים, ציין האן לחיוב את המודעות הגוברת בחברה לצורך לגלות ערנות לפגיעות מיניות. לדבריו, היא הובילה לאחרונה לכך שלקו הסיוע שהוא מפעיל מתקשרים בני משפחות של קורבנות מתוך רצון לקבל לידיהם כלים שיאפשרו להם לסייע ככל שניתן לקרוביהם. "יש להם צורך להציל, ובניגוד לקורבנות עצמם, אצלם לא קיים אלמנט הבושה. זה הוביל להגדלת כמות הפניות", סיפר האן.
דוגמה לתופעה שתיאר הייתה פנייה שרק לאחרונה התקבלה במועצה לשלום הילד, דומה מאוד באופייה לפרשה בירושלים. באותו מקרה, נפגע בתוך בית הספר ילד בן 12 על-ידי שניים מחבריו לכיתה. במשך חודשים הוא נצר את הסוד בלבו, עד שאזר כוח והצליח לדבר על שעובר עליו. אמו מיהרה לפנות לאנשי המועצה לשלום הילד, שסייעו לה להגיש תלונה במשטרה.
מי צריך לפקוח עיניים?
נשיאת אגודת אל"י, חניתה צימרמן, האשימה כי את הערנות שהפגינו חלק מההורים חייבים לגלות גם במערכת החינוך, בניגוד לטיפול הלקוי שניתן לדבריה בפרשה בירושלים. "בית ספר שבו מתרחשת התעללות כל כך ממושכת ומגוונת שאינה אירוע נקודתי לא יכול להיקרא בית ספר טוב, אלא מוסד שסובל מבעיות קשות ולא עומד בסטנדרטים. ניתן היה לראות את הסממנים למה שעבר הנער לא רק על הקורבן, אלא גם על אלו שפגעו בו".
מספרי הטלפון של מרכזי הסיוע
קו הסיוע לגברים נפגעי תקיפה מינית – 1203
אגודת אל"י (אגודה למען ילדים) – 1800-223-966
לפנייה לכתב/ת 
לא מספרים (אילוסטרציה)
צילום: נמרוד גליקמן
מומלצים
