גוי של מסך

דווקא בחג המולד הגיעו אלינו ארצה הסרטים "הסיפור על-פי בארני" ו"הולי רולרס", העוסקים בשאלות של זהות הגבר היהודי האמריקני. ואם זה לא מספיק, גם בן עמנו בן סטילר חוזר אלינו עם "פגוש את הפוקרס הקטנים". ישו מתהפך בקבר, אם הוא בכלל שם עדיין: סטילר, פול ג'יאמטי, ג'סי אייזנברג וג'סטין ברת'ה מרימים ראש ביום חגו.

ג'יאמטי והופמן ב"סיפור עפ"י בארני". נו שוין

בעצם, זה לא בלתי מתקבל על הדעת בהתחשב בכך שכרייסט נולד יהודי - כזה שהתלבט בעצמו בשאלות של זהות והוביל ללידת הנצרות. אבל הסרטים החדשים שיצאו פה אצלנו מדווחים על הטרנד המתחדש של היהודי הקולנועי, וכך אימצנו גם אנחנו כמה וכמה גויים, תוך התעלמות מחוק השבות. אלייז'ה ווד, אל פאצ'ינו, שון פן ואחרים גילמו דמויות של יהודים וכמעט שכנעו גם אותנו שהם כאלה, לא פחות מאדם סנדלר ודסטין הופמן.

אלייז'ה ווד

השחקן נמוך הקומה ותכול העיניים נצרב בתודעה כהוביט פרודו ב"שר הטבעות", אך גילם גם יהודי צעיר וחביב בסרט "הכל מואר", המבוסס על רב המכר של ג'ונתן ספרן פויר. ווד גילם באופן אמין למדי את הגיבור, יהודי אמריקני שנוסע לאוקראינה כדי להתחקות אחר עקבות האשה שהצילה את סבו במהלך מלחמת העולם השנייה.

ווד ב"הכל מואר". צמחונות זה כשר

במבט ראשון ווד לא נראה קשור לסטריאוטיפ היהודי בשום צורה, אבל אם מתעמקים בו קצת - מקבלים מראה של חנון מלומד וחיוור, ממש כמו תלמידי השטייטל של פעם, רק בלי הכיפה והזקן. תוסיפו לזה את משקפי הראייה הגדולים שהוא מרכיב בסרט והבעותיו החששניות וחסרות הביטחון שמלוות אותו כמעט בכל סרט בו הוא משחק, והנה לנו צעיר יהודי מזרח אירופאי לתפארת.

אל פאצ'ינו

פאצ'ינו אמנם מזוהה קודם כל כגנגסטר סיציליאני, אבל לפעמים כשאיטלקים קשוחים מתבגרים, גם הם זקוקים לקצת יידישקייט. כך מצא את עצמו פאצ'ינו משחק את אחד היהודים הכי מפורסמים בעולם: שיילוק, המלווה בריבית בגרסה הקולנועית מ-2004 למחזה השייקספירי "הסוחר מוונציה". השילוב של כישורי המשחק עם אפו העצום, הביאו לכך שהוא נראה תואם לחלוטין לאופן בו היינו מדמיינים בעיני רוחנו את שיילוק, במיוחד כשהוא פוצח במונולוג המרגש והידוע.

פאצ'ינו כשיילוק: "אני יהודי"

פאצ'ינו נכנס כל כך לדמות, שלאחר העיבוד הקולנועי התואם למקור הוא רצה עוד, וקיבל. כיום הוא משחק את אותו תפקיד, בעיבוד עדכני יותר, על במות ברודוויי. כשכיפה שחורה על ראשו ופאות על לחייו, פאצ'ינו מוכיח שבעצם אין הבדל גדול כל כך בין מאפיונר איטלקי, למלווה בריבית יהודי.

שון פן

מתברר שהקשר היהודי של פאצ'ינו התחיל הרבה לפני ששם כיפה על הראש. אי שם ב-1993 בסרט "דרכו של קרליטו" של בריאן דה פאלמה, פאצ'ינו גילם פושע מן המניין שמנסה לחזור למוטב, אך נגרר בחזרה לעולם הפשע בעיקר בגלל חברו הטוב ועורך דינו היהודי: דיוויד קליינפלד, הלוא הוא שון פן.

איטלקי-יהודי וההפך. פן ופאצ'ינו ב"דרכו של קרליטו"

פן, שנושא גנים יהודיים למרות היותו בן לאם קתולית, התברך גם הוא באף לא קטן ויודע לחלץ מעצמו הבעות פנים תחמניות כשהוא נדרש לגלם את הסטיגמה של עורך הדין היהודי שכל מעייניו נתונים למזומנים, זה שידרדר את הגיבור הנוצרי לתהום הנשייה החומרי. התלתלים המחרידים ששמו לו על הראש והחליפות בהן הוא חנוק גורמות לו להיות משכנע ברמה שלא היינו מבקשים לפשפש בציציותיו כדי להאמין שמדובר ביהודי מלידה, או לפחות מברית מילה.

דניאל קרייג

מה נראה יהודי בדניאל קרייג? האמת ששום דבר, ובכל זאת, הבמאי אדוארד זוויק חשב שהוא יתאים בדיוק לדמותו של הפרטיזן טוביה ביילסקי בסרט "התנגדות" מ-2008. קרייג מגלם אחד מארבעה אחים יהודים שנמלטים ליערות פולין במהלך מלחמת העולם השנייה, ובהמשך מקימים מחנה של ניצולים יהודים נוספים ואף מחזירים מלחמה.  

ביילסקי, טוביה ביילסקי. קרייג בפעולה.

ג'פרי ראש

השחקן האוסטרלי הוותיק שזכה בכל פרס אפשרי, לא היה עושה זאת לולא היה מגלם יהודי כתפקיד חייו. ב-1996 שיחק ראש את דיוויד הלפגוט, נגן הפסנתר המחונן אך המתוסבך מ"ניצוצות". גילום הלפגוט שחווה התמוטטות נפשית זיכה אותו בפרסים רבים, כולל גלובוס הזהב והאוסקר. כך הפך ראש לקנגרו הראשון שזכה בפסלון המוזהב על משחק, וחזר הביתה עם התואר עמוק בכיס, דווקא כיהודי.  

ראש. מנגן על המצפון היהודי ב"ניצוצות"

רוברטו בניני

אולי זה המזג החם או העובדה שגם אצלנו ממש אוהבים פיצה, אבל יש משהו באיטלקים שגורם להם להיכנס היטב לנעלינו. לראייה, רוברטו בניני זכה להכרה בינלאומית כקומיקאי, שחקן ובמאי עוד לפני "החיים יפים" ב-1997, אך רק אחרי הסרט הזה הוא זכה באוסקר על משחק, פרס הסרט הזר ופרס הפסקול.

בניני. ספגטי כשר

הסרט עורר ביקורת בשל ההעזה להכניס הומור בסרט העוסק בשואה, אך מצד שני קיבל ביקורות שהללו אותו, בשל אותה תעוזה בדיוק. בניני גדל כקתולי ותכנן להיות כומר לפני שהפך לקולנוען, אך בחר להציג בסרט דמויות איטלקיות-יהודיות. הוא לא התמיד בכך, וחבל. כשניסה למצוא תפקיד דרמטי שונה לאפו גדול המימדים, נענה בכבוד המפוקפק של פרס הראזי לשחקן הגרוע ביותר, על "פינוקיו" מ-2002. 

ג'ייסון ביגס

יהודי או לא יהודי, אם אתם מחפשים שחקן שיגלם דמות של אחד כזה, כנראה שתפנו קודם כל לביגס, שהתברך במראה הג'ואיש קיד (שילוב של אדם סנדלר ודיוויד שווימר) שסידר לו לא מעט עבודות בהוליווד. כבר בגיל 17 זיהה הרברט ביגל את הפוטנציאל העברי הגלום בו וליהק אותו לדרמת הנעורים היהודית "Camp Stories", לצד אליוט גולד וג'רי סטילר.

מאב לבן. ביגס ויוג'ין לוי ב"אמריקן פאי"

הפריצה הגדולה הגיעה כג'ים לוונסטין ב"אמריקן פאי". למזלו, העירום בקומדיה מרומז בלבד, כך שהמלהקים השונים יכלו לסמוך על מילתו. אפילו וודי אלן נתן לו

תפקיד ראשי כג'רי פלק בסרטו "כל דבר אחר". לוונסטין, פלק, רובי רוזנפלד, דארן סילברמן, ארתור בריקמן ועוד - ביגס עשה לעצמו שם של יהודי כשר. גוי של מסך. כזה שכל יידישע-מאמה תשמח לאמץ לחיק בתה, בלי לבדוק בציציות.

והמיועד: מייקל סרה

קחו את וודי אלן - הסירו ממנו את המשקפיים, מיחקו את הקמטים והזריעו לו את הפדחת הצחיחה ואת מי תקבלו? מייקל סרה. גרסה לא כשרה וצעירה ב-53 שנה, אולם הנוירוזה היהודית-אשכנזית בוקעת מכל תו בפניו או מיתר לא מכוון בקולו. כמו ביגס, בניני ופאצ'ינו, גם לכוכב הקנדי בן ה-22 יש שורשים איטלקיים, אולם בכל הנוגע להתנהגות, לדיבור ולמימיקות, הוא זועק "אני חנון אמריקני פחדן" - או במלים אחרות, "יהודי אנוכי".

גיטריסט על הגג. סרה כסקוט פילגרים ב"האקסים של החברה שלי"

עכשיו רק הגיע הזמן שהמלהק הנכון יגלה את הפוטנציאל הגלום בו ויזמן אותו לגלם אברך מתבגר בברוקלין, סטודנט הלום הורמונים בקולג' פרטי, או את דמותו של מיכאל מושונוב (על כל ייצוגיה בקולנוע הישראלי). מייקל, מיכאל? אנחנו בהחלט ממליצים לגייר אותו קולנועית. לתשומת לבך, השר ישי או כבוד הרב שפילברג.