הכלה זורקת זר, החתן זורק חסה. חתונה בסין

בסין של ימינו בה אני חיה, ילידי שנות ה-80, המכונים דור ה-ME, פרי מדיניות הילד היחיד במשפחה, מעלים את שיעור הגירושים במדינה. כ-30% מנישואי הדור הזה נכשלים, כשב-2009 לבדה התגרשו 1.7 מיליון זוגות. יש הטוענים שסיבה לכך היא שגדל כאן דור של ילדים שממוקדים בעצמם ולא יודעים לחלוק את חייהם עם אחרים, ויש האומרים שהצעירים פשוט מאמצים תרבות פתוחה יותר בקשר למוסד הנישואים. כך או כך, פרידות הן דבר כואב. עם זאת, בחרתי להציג דווקא רגע אופטימי בחיי הנישואים, דרך החתונה של הו צ'ן וסון ז'ה, בה זכיתי להשתתף כאורחת, מתוך היכרות עם סון ז'ה, שהוא בנה של ראש החוג בו אני מלמדת.

זה היה אירוע אקלקטי של צבעים, טעמים ותרבויות, תופעה שמייצגת היטב את סין העכשווית. הטקס המתוכנן בקפידה נמשך כשעתיים, עם מוזיקה מערבית, שלוש שמלות כלה מתחלפות, שלוש תסרוקות מעוצבות, עוגה בשלוש קומות, יין, אוכל סיני בגלים שאכילתו לוקחת עוד שעתיים, הרבה פרחים כולל הזר שנמצא תחילה אצל החתן ועובר לכלה, ובלי קפה. מוגשים פירות ללא מתוקים, ואין ריקודים. הרבה קווי דמיון, הרבה הבדלים.

סוּן ז'ה, אדריכל צעיר ויפה בן 25, והוּ צ'ן, בוגרת ניהול ועובדת בחברה מערבית, יפה ותמירה, התחתנו בשרשרת של אירועים.

בשלב הראשון התחתנו באופן רשמי כשנרשמו במשרד ממשלתי.

לאחר מכן הצטלמו השניים בסטודיו ונסעו לבילוי וצילומי חוץ על החוף באי סאן-יה. הם בילו מעין שבוע דבש, הצטלמו בסדרת תמונות של חתן-כלה, וכך הכינו חלק מהתוכנית האמנותית לאירוע השיא: חתונה עם 200 מוזמנים במלון חמישה כוכבים, בשדרת צ'אנגן,"קו האמצע" של בייג'ינג, השדרה האימפריאלית שלמדה משהו מפאריז והגדילה ראש.

לפני הכניסה לאולם ניצב שולחן קבלה ועליו מעטפות אדומות, בהן שמים האורחים את הכסף. הסטת וילון לבן אוורירי הכניסה אותי לאולם ובו במה רחבה שמסלול לבן מוביל אליה, שדרת פרחים לאורכו ו-20 שולחנות עגולים, עשרה אורחים בכל שולחן. הצבעים השולטים הם לבן לטוהר הבחירה והרבה ורוד לעומק התקווה שבדרך. החתן והכלה ייכנסו רק עם תחילת הטקס.

החתן מחכה עם הזר לכלה

החתן נכנס ראשון, ומחכה לכלה על המסלול, עם הזר בידיו. היא מגיעה מלווה על ידי אביה, וכשהיא פוגשת בחתן הוא לוחץ את ידה ומעביר לה את הזר. מנחה מקצועי מביים את העניינים, כולל ענידת טבעות. הם חוזרים על הבטחת הנישואים שהמנחה אמר, כמו הרב וכמו הכומר. אחר כך חיבוק, והנה זה בא: הנשיקה, שלאחריה השתחוו השניים למחיאות הכפיים ושאגות השמחה של הקהל.

חברים וחברות בירכו, החתן התרגש. יו-יו, החברה של האמא של החתן, שהיא גם קצת חברה שלי, ניגבה במפית את הדמעות. מוזיקה מערבית קצבית הטעינה חשמל באולם. הכלה נעמדה בגבה לחברות שהתייצבו על המסלול וזרקה את הזר לאחור. בת דודתה תפסה אותו. על כרית קטיפה הגיעה חסה אמריקאית כדורית. החתן הסתובב לאחור וזרק אותה לחבריו, שנערכו לעמדת תפיסה. אבל זה נגמר בחוץ, כי החסה עפה הצידה.

החתן והכלה יוצאים להחליף בגדים אחרי ההמולה, ובינתיים עורך המנחה חידון נושא פרסים. הוא שואל מה יהיה צבע השמלה הבאה של הכלה? יו-יו מנחשת: אדום או כחול. לא נכון, השמלה תהיה צהובה דווקא. גיבורי השמחה חוזרים אלינו. היא בשמלת מלמלה בקרם-צהוב ובתסרוקת קלה יותר.

הם ניגשים למלאכת חיתוך העוגה, והחותנים מברכים. ההורים לוחצים ידיים ומתחבקים, המוזיקה רוגשת, זה מרגיש כמו שיא שני בטקס. הקהל מוחא כפיים שוב, בועות ממלאות את הבמה וכולם אומרים לחיים.

שרימפס ממולא ומרק סנפירי כריש

שלב הארוחה הרשמית מתקרב. עד עכשיו הוגשו חטיפים, פיצוחים, שתייה קלה, יין וסיגריות, שהן חלק מהאירוח הנדיב. המנות הראשונות הגיעו והונחו על הזכוכית במרכז השולחן. מרק סנפירי כריש, שהוא המרק הטעים ביותר שאכלתי עד כה בסין, שרימפס ענק ממולא ודג. צלחות אחר צלחות נלקחות וחדשות מחליפות אותן: קציצות עם פטריות, בשר חזיר עם ירקות, בקר עם אורז ועוד.

מרק מתוק מסויה אדומה מסמן שמתקרבים לסוף, ולסיום מגיע מגש פירות. בזמן הארוחה שבים אלינו הכלה והחתן. היא מפתיעה בשמלה אדומה בהירה, קצרה ומחויטת. הם משיקים כוסות ומדליקים סיגריות עם האורחים. סון ז'ה עליז, חברותי ומאוד משוחרר. ניכר שהיין מסיר עבותות של איפוק סיני.

עונדים טבעת זה לזו לעיני האורחים הנרגשים

כל החגיגה הזו עולה לא מעט להורים: את האוכל מחשבים לפי שולחן, 6,000 יואן לכל אחד מ-20 השולחנות. השמלה הלבנה והצהובה של הכלה עלו 1,000 יואן לשמלה. היא נסעה בחיפוש אחריהן לעיר סוצ'ו, לרחוב מיוחד בו תופרים שמלות כלה, כדי לקנות אותן שם במחיר מוזל.

לבוש החתן הסתכם ביותר: החליפה, "פראדה" מקורית, 14 אלף יואן, גם החולצה, העניבה והנעליים כולם של מותגי יוקרה, עלו לא מעט. תשלום לחברת הארגון של האירוע עבור האולם, המנחה, העיצוב, הפרחים והצילום עלו עוד 80 אלף יואן. בסך הכל עלות השמחה 200 אלף יואן, שהם 110 אלף שקל שלנו. זה הרבה מאוד כסף כאן.

מפריחים בועות סבון לכבוד הזוג המאושר, אחרי ששניהם החליפו בגדים

ועכשיו, כשהם יוצאים רשמית אל החיים המשותפים, צריך לקנות דירה קטנה, יד שנייה, במקום טוב בעיר, בשלושה מיליון יואן. "אז כמה נותנים?" שאלתי את אחד הסטודנטים שלי כשאני עומדת מול המעטפות האדומות. "בין 500 ל-1,000" הגיעה התשובה, אז שילשתי את הסכום.

למרות שאינם קוראי עברית, אאחל גם כאן מזל טוב לזוג ולמשפחה, ובהשראת שם המלון בו נערכה החתונה, שבתרגום מילולי נקרא "גן, בנייה, מדינה", אני מברכת אותם שיבנו את חייהם המשותפים כגן בסין הצומחת והמשגשגת.

• זוגות שסיפורם המלא ותמונותיהם יתפרסמו בערוץ יחסים יקבלו במתנה ספר רומנטי אישי בכיכובם, מתנת בני רן הוצאה לאור.