"אולי לבית"ר חסר מנהיג". אלבארס בראיון פרידה
המגן הצ'יליאני, שעזב השבוע את ירושלים אחרי ארבע שנים, נזכר בימים יפים יותר בקבוצה, עדיין כועס על אלי גוטמן ומצייר את בעיית הכדורגלן הישראלי. ראיון נוקב
זהו, אחד השרידים האחרונים שעוד נשארו מהרכש שנעשה בתקופת הפזרנות של ארקדי גאידמק, הלך. כריסטיאן אלבארס הגיע לבית"ר ירושלים על ידי יצחק שום לפני כמעט ארבע שנים, כשחקן קבוע בהרכב נבחרת צ'ילה. אחרי עונה ראשונה חלומית, שכללה דאבל כמובן, חלה דעיכה.
דעיכה ברמת ההשקעה של גאידמק, הביאה עימה דעיכה ביכולת הקבוצתית וכמובן שגם ברמת ההישגיות של הקבוצה. וכך, במקום לככב במונדיאל בדרום אפריקה, ניסה אלבארס את מזלו כמושאל בליגה המקסיקנית לפני שחזר לבית"ר. על הדרך הוא כמעט וחתם בהפועל תל אביב, אבל רק כמעט. השבוע, אחרי שנפרד בפעם האחרונה מבית וגן, הוא יכול לסכם תקופה.
"בסך הכל נהניתי בבית"ר. זה מועדון שהתחברתי אליו מאוד, גם בגלל הקהל וגם בגלל השאיפה התמידית לתארים", אמר אלבארס בראיון פרידה ל-ynet, רגע לפני שהמריא בחזרה למולדתו. "חשוב להבהיר שלא עזבתי בגלל עניינים מקצועיים, אלא בגלל עניינים אישיים, למרות שברור שגם מבחינת הקבוצה יש לא מעט דברים שהשתנו".
"לדעתי הציפיות לא היו גבוהות מדי"
ואכן, מבחינת אלבארס, לא מעט דברים אכן השתנו בבית"ר ירושלים מודל 2010/11. מבחינה מקצועית, החיבור עם המאמן אורי מלמיליאן דווקא עבד מצוין ברגע שהצ'יליאני עבר לשחק בקישור האחורי והצטיין ב-0:0 מול הפועל תל אביב. אלא שמהרבה בחינות, אלבארס, ביחד עם דאריו פרננדס וכריסטיאן גונסאלס, הרגיש ניכור מסוים.
מלמיליאן. אלבארס: "כשאתה זר, אתה חייב תמיכה מסביב" (אלי אלגרט)
עבור שלושת הדרום-אמריקנים של בית"ר, מערכת היחסים עם הצוות המקצועי, עם שחקני הקבוצה האחרים וכיוצא מזה גם עם התקשורת והקהל, היתה יכולה להיות טובה יותר. "אנחנו לא מחוברים", מודה אלבארס ועל הדרך אולי גם מסביר את חוסר היציבות של הקבוצה העונה. "קשה לשים את האצבע על הסיבה מעבר לכך שהכל שונה, הן מבחינת הסגל והן מבחינה מקצועית".
"קורה שלפעמים דברים לא מסתדרים ואין חיבור. כשמדברים על הזרים, צריך לזכור שמדובר בשחקנים מנוסים עם המון כדורגל, אבל כנראה שמשהו שם לא התחבר. אף אחד לא טרח להטמיע את הזרים בין הישראלים, אולי היה חסר איזה שחקן כמו דוד אמסלם, שמעון גרשון או אריק בנאדו שיסייע בחדר ההלבשה".
"עידן טל ותומר בן יוסף היו היחידים שניסו להתחבר אלינו. כשאתה זר אתה חייב את התמיכה מסביב. אתה לא דובר את השפה, לא תמיד יכול להתחבר למנטליות וחייב לקבל איזשהו פידבק. אולי בקבוצה העונה חסר מנהיג שיעזור בדברים האלה וזה מתבטא גם בהיבטים אחרים. יש דברים שלא היו קורים בעבר וקרו העונה".
"לא יכול להיות שמדליפים כאן כל דבר"
אחת התופעות שהכי הפריעו לאלבארס, היא תופעת ההדלפות. "היו מקרים שחצי שעה אחרי האימון כבר היית יכול לקרוא באינטרנט מה נאמר בחדר ההלבשה. אלה דברים שלא מתקבלים על הדעת בדרום אמריקה. שם יעצרו שחקן אם יידעו שהוא מדליף. במיוחד העונה, זה הפך כאן לדבר נורמלי. לא יכול להיות שמדליפים כאן כל דבר, זה פשוט מרגיז".
אלבארס מתכוון בעיקר לאסיפות קבוצתיות מקצועיות, אבל גם לביקורת שהוטחה כנגד שחקנים מסויימים על ידי חבריהם לקבוצה. מקרה נוסף היה אותה רשימה שחורה. "אחרי אחד ההפסדים, שמעתי שנכנסתי לרשימה של אלה שמועמדים לעזוב וזה פגע בי", הסביר אלבארס. "מאותו רגע למעשה, החלה להתבשל אצלי ההחלטה לעזוב, למרות שסביר להניח שבסופו של דבר הייתי נשאר אלמלא היו לי גם סיבות אישיות".
מה שהשאיר את אלבארס בבית"ר, היה אותו משחק בו ניסה אותו מלמיליאן לראשונה כקשר אחורי. "למפגש מול הפועל ת"א עליתי במוטיבציית שיא. גם בגלל המצב של הקבוצה באותה תקופה וגם בגלל שמבחינתי, היה מדובר בסוג של דרבי אישי מול אלי גוטמן. ידעתי שאני יכול להצליח בתפקיד הזה, אבל מבחינתי היה חשוב לחזור גם עם תוצאה טובה".
"גוטמן היה יכול לבוא אליי ולהסביר את המצב"
הצ'יליאני כבר החל להתאמן בקיץ בהפועל, אבל בסופו של דבר לא הוחתם על ידי גוטמן, מה שהשאיר אצלו לא מעט צלקות. "גוטמן אמר לי שהוא מאוד רוצה אותי. סוכמו כל התנאים, הגעתי לארץ, עברתי בדיקות רפואיות ואפילו התחלתי באימוני כושר. בשלב מסויים הוא החליט ללכת על חלוץ וזה בסדר, אבל מה שקרה אחר כך לא מקובל".
"הוא הרי ידע מה קורה ויכול היה לבוא אליי ולהסביר לי את המצב, אבל הוא החליט להכפיש את שמי בעיתונים כשחקן שלא נמצא בכושר, כשחקן שמן, למרות שברור לכולם שלא התאמנתי במשך תקופה ואחרי הכל, עדיין מדובר היה בפתיחת העונה. זו היתה ביקורת לא רצינית. ציפיתי ממנו להתנהג אחרת והתאכזבתי", טוען אלבארס, שמודה כי מאוחר יותר חשש מהצורה בה יקבל אותו הקהל הבית"רי.
"היה ברור לי שאוהדי בית"ר לא יאהבו את זה שהלכתי להפועל וזה הפריע לי, אבל בתור כדורגלן זה מסוג הדברים שיכולים לקרות. יש מעברים הרבה יותר קיצוניים בעולם, אבל ידעתי שבאותה תקופה, הסיכוי שאחזור לבית"ר אפסי וזו היתה האופציה הכי רלוונטית מבחינתי. אני שמח שבמשחק מול הפועל החזרתי קצת והקהל ידע להעריך את זה".
"יש כמה צעירים מוכשרים, אבל עדיין צריך חיזוק"
בכלל, אלבארס נהנה בתפקיד הקשר האחורי בבית"ר. "למרות שאני מגן ימני במקור, זה תפקיד ששיחקתי בו בעבר ונהניתי לבצע אותו", מודה הצ'יליאני, שהפך לעוגן של הקבוצה בעמדה הזו בחודשים האחרונים. "השתלבתי טוב וחבל שלא יצא לי לשחק בעמדה הזו לצד דאריו פרננדס, שהוא לדעתי הקשר האחורי הכי טוב בסגל".
אז מה הוא ממליץ למועדון בהמשך הדרך? "בית"ר זו קבוצה גדולה שתמיד צריכה לשאוף לתארים. יש כמה צעירים מוכשרים, אבל הקבוצה עדיין צריכה חיזוק נכון. לאלי דסה, אריאל הרוש וחן עזריאל, שעדיין צריך לעבוד הרבה מבחינה מנטלית, יש פוטנציאל גדול. דסה חייב לעבוד על הפיזיות, כי מדובר בשחקן מהיר ואינטיליגנט, שיודע לנוע עם הכדור. אם הוא יתעסק רק בכדורגל ולא במסביב, הוא יגיע לרמות הכי גבוהות".
כשהוא מסכם את השנים בבית"ר, לאלבארס קל לבחור רגע מועדף. "לעולם לא אשכח את גמר הגביע ב-2009 שהגיע אחרי עונה לא קלה. כבשתי את השער הראשון והוכחנו להרבה אנשים את החוזק האמיתי שלנו, כשניצחנו את האלופה מכבי חיפה. גם הדאבל שנה לפני כן היה מדהים. בסך הכל אני מאושר מכך שהעריכו אותי ואשמח לחזור לכאן. אולי בתור מאמן".
לפנייה לכתב/ת 
