נכס ציבורי, בחזקה פרטית. למי שייך החרמון?
כיצד יתכן שאתר טבע ייחודי כלל אינו נגיש לחלק גדול מהציבור שידו אינו משגת לשלם עבור הכניסה לשטחו? מדוע מושב אחד גובה את התשלום כאילו מדובר בנכס פרטי? קרקע בוערת
בשבועות האחרונים אלפי מבקרים נהרו לעבר אתר החרמון שנפתח בעקבות הסופה והשלג הרב שנערם בו. טורים ארוכים של מבקרים השתרכו מהכניסה לאתר וזמן המתנה הארוך ותשלום הכניסה הגבוה, לא הרתיעו אותם.
תרחיש זה שחוזר על עצמו שנה אחר שנה, שוב מעלה את אותה שאלה - איך אתר טבע ייחודי כל כך, אינו נגיש לחלקים נרחבים בציבור - אלה שידם אינה משגת לבקר בו?
מזמן הבנו כי חוף הים אמור להיות פתוח ונגיש לכל, גם למעוטי היכולת שבינינו. אולם, לגבי אתר החרמון מודעות זו משום מה טרם התגבשה, למרות שגם במקרה זה מדובר בנכס ציבורי אשר הבעלות עליו היא של המדינה - כלומר, של כולנו.
למרבה הצער, כאשר מבקרים באתר החרמון, הבעלות הציבורית אינה מורגשת כלל. האתר מצוי בחזקת מושב נווה אטי"ב, שגובה דמי כניסה מהציבור המעוניין לבקר בו, כאילו היה מדובר בנכס בבעלות פרטית.
מהתכתבות עם מינהל מקרקעי ישראל בעניין, הסתבר כי משנות ה- 80 המדינה מאפשרת למושב להחזיק וליהנות מפירותיו הכלכליים של אתר החרמון וזאת על אף שכפי הנראה ההחזקה לא הוסדרה באופן חוקי והמדינה לא זכתה לקבל תגמול הולם עבור השימוש המסחרי שנעשה בו.
כמו כן, הסתבר כי במשך השנים, הרחק מהעין הציבורית, התנהל לאיטו משא ומתן בין מינהל מקרקעי ישראל למושב נווה אטי"ב ביחס לשטח המשבצת של המושב, בכוונה להסדיר את המשך האחזקה הבלעדית של החרמון בידי המושב.
דרוש דיון ציבורי שקוף
ראשית, אין זה הולם כי הסדרת האחזקה והשימוש באתר החרמון תתבצע בסתר ולא במסגרת דיון ציבורי שקוף. שנית, הסדרה זו לא תוכל לבטל את האופן שבו נמסר האתר ליישוב, את הקצאת המשאב הציבורי ללא מכרז מסודר וולא תשלום הולם לקופה הציבורית וספק אם תוכל להכשיר את מחדלי העבר.
ברור שנדרש לתחזק את האתר ולכך יש עלויות לא מבוטלות. עם זאת, מבחינה עקרונית, ניתן לטעון שהכספים שנגבים בכניסה לאתר החרמון, היו יכולים באותה מידה לסייע למטרות ציבוריות חשובות ואף לישובים בקו העימות בצפון, כולל גם (אבל לא רק) את מושב נווה אטי"ב. במקום זאת, ישוב אחד בלבד גוזר את הקופון בזכות הפקדתו של אתר טבע לאומי וייחודי זה בידיו.
אתר החרמון מהווה דוגמא נוספת למדיניות החלם שננקטת פעמים רבות ביחס למשאבים ציבוריים. נכסי ציבור יקרים נמסרים לידים פרטיות, בנזיד עדשים, תוך פגיעה בעקרונות של שוויון וצדק החלוקתי להם מחויבת המדינה ותוך הגדלת הפערים, הגדולים ממילא, בחברה הישראלית.
המינהל: המו"מ יסתיים בקרוב
ממינהל מקרקעי ישראל נמסר בתגובה: "אכן מתנהל משא ומתן שעומד להסתיים בקרוב, אך משא ומתן זה לא התנהל במחשכים כפי שמתואר, ואף ניתן לו פומבי בעבר, לא אחת. אתר החרמון ניתן למשבצת נווה אטי"ב כאמצעי ייצור על ידי הממשל הצבאי ברמת הגולן בשנות ה-80.
"לפני כמה שנים ביקש המינהל להוציא את האתר מחזקת המושב ומאז מתנהל משא ומתן בין המינהל למושב על תנאי ההשבה. בעיקרון הקרקע אמורה לחזור למינהל כדי שיוציא אותה למכרז והמינהל יגבה דמי שימוש רטרואקטיביים מהמושב".
מנווה אטי"ב נמסר בתגובה: "נא לפנות לממשלת ישראל שהעלתה אותנו על הקרקע, ולשאול אותה באיזו זכות היא ניתנה לנו".
הכותבת היא רכזת האגודה לצדק חלוקתי
לפנייה לכתב/ת 
