שיעור מולדת
אחרי שזכו בתחרות "המורה של המדינה," נסעו המורים המצטיינים לבקר בבתי ספר יהודיים באמריקה ומצאו בית רחוק מהבית. מפגש שכולו אהבת ישראל, בקהילות שבהן ציונות היא לא מילה גסה, כפי שפורסם ב"24 שעות" של "ידיעות אחרונות"
כשרפאל סולם נכנס לכיתה בבית ספר יהודי בבולטימור שבארה"ב, הוא לא יכול היה שלא להתרגש. "היו תלויים שם דגל ישראל, מפת ארץ ישראל, תפילה לשלום החייל ותמונות מנופי הארץ," הוא מספר. "ריגשה אותי הציונות שלהם, הגאווה על כך שהם מכירים את ישראל, מדברים עברית ואפילו שרים שירי ארץ ישראל. הרגשתי שהם שומרים על הגחלת."
סולם הוא אחד משישה מורים מצטיינים שזכו אשתקד בתחרות "המורה של המדינה" שיזמו "ידיעות אחרונות," מפעל הפיס, הסתדרות המורים ו.ynet- יחד עם שלוש זוכות נוספות - יהודית לבקוביץ,' רות רווה וקידושה רויטמן-במנולקר - הוא נסע בחודש אוקטובר האחרון לבקר ולהתארח בבתי ספר בקהילות יהודיות בצפון אמריקה, מסע שבו זכו כפרס על הצטיינותם. הזוכים טסו לארה"ב בטיסת אל על, ואת הביקור כולו אירגנה ותיאמה הסוכנות היהודית. שני זוכים נוספים, דליה רייך ויוסף בנאת, לא יכלו להצטרף לנסיעה.
"המורה של המדינה הוא פרויקט סופר-מוצלח, שהפך לחלק מהנוף שלנו," אומר מנכ"ל הסוכנות, אלן הופמן. "בזכותו התודעה למעמד המורה התעצמה. הציבור מכיר בחשיבות המורה הטוב, המנהיג והמוצלח בתהליך החינוכי, ומתחיל להבין שאם לא יהיו יותר 'המורים של המדינה, של בית הספר ושל הכיתה,' מערכת החינוך בישראל לא תגיע למקום שהיא חייבת להיות בו."
כואבים את הכאב שלנו
כל אחד מהמורים הזוכים מצא דרך ייחודית ללב מארחיו. עבור יהודית לבקוביץ' היה זה סיפורה האישי כאלמנת מלחמת יום הכיפורים. "סיפרתי להם את הסיפור שלי," היא נזכרת, "וגם על פרויקט הנצחה שיזמתי בשם 'סיפורו של חייל,' במסגרתו התלמידים נפגשים עם משפחות שכולות, שומעים את הסיפור של הבן או האב שנפל, מה היה החלום שלו, תחומי ההתעניינות שלו - ואז כותבים עבודה על הנושא שהעסיק אותו. העבודות מוצגות בבית הספר ביום הזיכרון. המארחים שלי החליטו לאמץ את הרעיון לקראת יום הזיכרון הבא."
סולם שיתף את מארחיו בחיים בדרום בצל הקסאמים".זה מאוד עניין אותם," הוא מספר. "תיארתי להם איך אנחנו מתגוננים ואת ההתמודדות עם אזעקת 'צבע אדום.' הם מאוד התרשמו מכך שיש לנו רק חצי דקה להגיע למרחב המוגן."
מארחיה של קידושה רויטמן-במנולקר התעניינו במיוחד במשט הטורקי לעזה ובמסמכי מלחמת יום הכיפורים שפורסמו לאחרונה. "היה מדהים לגלות כמה הם אוהבי ישראל ומתעניינים במה שקורה אצלנו," היא אומרת. "הם כואבים את הכאב שלנו ועושים ככל יכולתם למען המדינה, כל אחד בדרכו. במיוחד נגע בי המפגש של התלמידים עם שני נכי צה"ל, כשראיתי כמה הם התרגשו מהסיפור שלהם. התרשמתי גם מהפעילות נגד ההתבוללות ומלימודי השפה העברית. הם משקיעים בזה המון ונעזרים בתוכניות לימודים חדשות."
לסוכנות היהודית יש עניין מיוחד בפרויקט "המורה של המדינה" נוכח מעורבותה ההולכת וגדלה במערכת החינוך היהודי בצפון אמריקה. "התפיסה שלנו היא שאסור להתמקד רק בפירות של העץ, וצריך גם להשקיע בטיפוח העץ עצמו - כלומר, בחינוך היהודי ובזהות היהודית," אומר הופמן. "לכן גם שלחנו בשנה שעברה 1,500 ישראלים צעירים בוגרי צבא למחנות קיץ, שם הם נפגשו עם 100 אלף חניכים יהודים-אמריקאים מכל הזרמים. זו הייתה חוויה מעצבת לא רק עבור החניכים, אלא גם עבור הישראלי הצעיר שמפנים בדרך זו את החיבור לעם היהודי.
"השנה גם הכפלנו את מספר הישראלים המשובצים בקמפוסים אמריקאיים: 40 צעירים נשלחו לשהות שנה בקמפוסים שבהם יש דה-לגיטימציה של ישראל. במסגרת פרויקט 'מסע' יגיעו השנה לארץ 11 אלף צעירים, לשנה של לימודים, התנדבות ופעילות משותפת עם ישראלים בני גילם."
"לחזק את הקשר בין ישראל לתפוצות"
ביוזמת הסוכנות, המורים הזוכים נשלחו לקהילות יהודיות שמקיימות שיתוף פעולה עם העיר שבה הם מלמדים. יהודית לבקוביץ,' מורה למדעים, מנהלת אשכול פיס, מרכז מדע וטכנולוגיה וסגנית מנהלת חטיבת בר-לב בכפר סבא, נסעה לקולומבוס שבאוהיו, המקיימת קשרים עם כפר-סבא; רפאל סולם, מורה למקצועות טכנולוגיים בתיכון אורט ע"ש אדיבי באשקלון, נשלח לבולטימור שבמרילנד המקיימת קשרים עם אשקלון; רות רווה, מחנכת ומורה להיסטוריה ואמנות בבית הספר ברנקו וייס ברמלה התארחה בניו-ג'רזי, המשתפת פעולה עם רמלה; וקידושה רויטמן-במנולקר, מורה לגיל הרך, מחנכת ומורה לאנגלית ולמצוינות בבית הספר גבים בבאר-שבע - ביקרה במונטריאול שבקנדה, שותפתה לפרויקט של באר-שבע. "פרויקט 'שותפות '2000 הוא פרויקט של שיתוף פעולה בין עיר בישראל לקהילה יהודית בצפון אמריקה," מסביר הופמן. "הרעיון הוא לחזק את הקשר בין ישראל לתפוצות."
ואכן, המורים הישראלים הופתעו מהקשר החם של הקהילות לישראל. "יש שם הרבה מאוד פעילות בנושא ישראל," מספרת רווה. "הם אוהבי ישראל, יודעים עברית ומבקרים בארץ. בתוך המרוץ לכסף ולהישגיות שקיים שם, אתה רואה אצל היהודים הרבה רגעים שבהם הם עוצרים לרגע ומדברים על ערכים, חינוך ליהדות ומשמעות. זה לא משהו ברור מאליו כיום. היה גם מאוד מעניין לראות וללמוד על מעמד המורה בקהילה שם - התנאים הנהדרים והיחס מעורר הקנאה. אגב, במהלך ביקור שלי באחד מבתי הכנסת, באמצע התפילה הם העלו הצגה על פרשת השבוע, והיו צריכים מישהי בהריון, אז בגלל שאני בהריון הם לקחו אותי לתפקיד."
"גיליתי קהילה פתוחה וחמה עם אנשים נפלאים," מתפעלת גם לבקוביץ.' "הם מאוד מאוגדים וחשוב להם לשמור על הקשר היהודי בתוך הקהילה. סיירתי בבתי הספר ובבתי הכנסת, ונחשפתי לזרמי היהדות השונים. במפגשים נתתי הרצאה על הפעילות שלי ועל החינוך בכפר-סבא. דיברנו גם על מנהגים ועל מה זה אוכל ישראלי."
"המסע חיזק את הבחירה לחיות בישראל." משמאל: רפאל סולם, קידושה רויטמן במנולקר, רות רווה, מנכ"ל אל על אליעזר שקדי ויהודית לבקוביץ' בנתב"ג, רגע לפני הטיסה לאמריקה (צילום: צביקה טישלר)
חיוכים באו"ם
שיאו של המסע היה ביקור בניו-יורק. המורים הזוכים השתתפו בסמינר שבמהלכו סיירו בעקבות היהודים הראשונים שהגיעו לאמריקה, ביקרו בקונסוליה הישראלית בעיר ופקדו את בניין האו"ם.
"באו"ם לא נתקלנו בעוינות," מדווח סולם. "קיבלו אותנו בחיוך. הרגשנו כמו שגרירים. ברגע שנודע להם שאנחנו ישראלים, נתנו לנו גם להיכנס למועצת הביטחון לכמה דקות."
"גם הביקור באולם העצרת היה מאוד מרשים," מוסיפה לבקוביץ.' "הרגשת שאתה נכנס להיכל שבו קובעים גורלות של עמים, מדינות ואנשים. ישבנו בדסק של ישראל וחווינו את התחושה של שגריר ישראל באו"ם בהצבעות." מה תרם לכם המסע באופן אישי?
רויטמן-במנולקר: "הוא חיזק לי את הקשר עם יהדות התפוצות. המורים שם עובדים מכל הלב, מתוך תחושת שליחות. אני מאמינה בדרך הזו, כי ככה גם אני עובדת. אהבתי את הפתיחות ואת הקבלה של האחר. אני גם מאמינה שלימוד בקבוצות קטנות, כנהוג בקנדה, תורם לקידום הילדים."
סולם: "למדתי להכיר יותר את הקהילה היהודית בארה"ב ואת נושא ההתנדבות. מאוד השפיעו עליי התמיכה ההדדית בתוך הקהילה והעבודה בחברותא. התלהבתי במיוחד מהאווירה בכיתות: המורים מלמדים בשלווה ובנועם, הכל קורה בשקט ובסובלנות. כדאי ליישם זאת גם אצלנו."
רווה" :זה היה ביקור משמעותי. הוא הרחיב אופקים, נתן כוח, פתח לי את הראש לחשוב על כל העניין של חינוך יהודי בבתי ספר לא דתיים בארץ, ומה זה אומר. המסע הזה חיזק את הבחירה שלי לחיות בישראל ולגדל פה את ילדיי כיהודייה."
היכנסו לאתר התחרות , מלאו את טופס המועמדות, ספרו לנו מי המורה שלדעתכם ראוי לזכות בפרס הצטיינות ובהכרה ציבורית, ואולי הוא יזכה להיות אחד מששת המורים המצטיינים אשר ייבחרו על ידי ועדה של אישי ציבור מובילים.
- ניתן להגיש מועמדות עד 21 בינואר 2011 באתר
- ניתן להגיש מועמדות גם של מורים עליהם הומלץ בשנה שעברה ולא זכו
לפנייה לכתב/ת 
