שנת שמיטה
תשכחו מהאלבומים שעשו את השנה - אילו אלבומים הרסו את השנה? MGMT נפלו חזק במלכודת האלבום השני, אגילרה בעיקר מחקה אחרות, דה נשיונל משחזרים את עצמם והרצח היחיד של ברנדון פלאוורז מהקילרז הוא של הקריירה שלו
סוף השנה נושא עימו כמות בלתי נגמרת של סיכומים: מי היה אלבום השנה? מי היה זמר השנה? כל רשימה מתעקשת לאתר את הלהקה או את האלבום שסימלו בשבילם את 2010 והיוו פס הקול של סוף העשור. הרשימה שלפניכם עושה בדיוק את ההיפך: לדעתנו, לא ברור מי ראוי באמת לתואר "אלבום השנה", אבל אנחנו יודעים בדיוק למי לא מגיע התואר הרם. הנה האמנים שלדעתנו פישלו, אכזבו או סתם לא סיפקו את הסחורה בזמן. בלי שמץ של מרמור, קבלו את רשימת האלבומים שהרסו לנו את השנה.
כריסטינה אגילרה - "Bionic"
מה שהבדיל במשך שנים את כריסטינה אגילרה משאר פקאצות הפופ שקיפצו להן בלבוש מינימלי והדביקו לנו להיטי פופ למוח בסופרגלו, היה מרכיב אחד חשוב: הקול. קולה של אגילרה סימן אותה כשונה, מעניינת ואיכותית יותר מהאחרות, במיוחד כשהושוותה לבריטני, המסופמפלת עד כאב. גם המעבר מ"מלוכלכת" לנערת פיפטיז נשואה (ליהודי!) וחובקת עולל קטן תרם לתדמית הציבורית החיובית.
עטיפת "ביוניק". פחד מדור הזמרות החדש
ואז הגיע "Bionic", בחודש יוני האחרון. לא פחות מ-18 קטעים יש באלבום העמוס והמיותר הזה, ואף אחד מהם לא מגיע לקרסוליים של יציאה כמו "Fighter", נניח. לאגילרה עדיין יש קול, והוא בא לידי ביטוי בבלדות המעטות והזניחות שיש כאן. אבל רוב האלבום נשמע כמו ניסיון נוראי לחקות את מה שליידי גאגא עושה טוב יותר. אולי זה הפחד מהדור החדש של זמרות הפופ, מזן גאגא ו-Ke$ha, שמתבססות בעיקר על הפקה מהוקצעת ותדמית פרובוקטיבית.
אולי זאת העובדה שכבר הספיקה להפרד מבעלה וכוכבת פופ חד הורית שמחליפה חיתולים זה לא הדבר הכי לוהט בסביבה כרגע, אבל בכל מקרה, "Bionic" הוא אלבום שמנסה בכוח לחקות את דור כוכבות הפופ החדשות, והוא כולו בליל של אלקטרוניקה וליריקה בשקל. וחבל, כי מכריסטינה ציפינו ליותר.
ברנדון פלאוארז - "Flamingo"
בשנתיים האחרונות יש שמועות חזקות שגורסות שהקילרז היא להקה ממש גרועה. ברצינות, כל מי שבעבר נתן להם קרדיט על שירים כמו "Mr. Brightside" ו-"When You Were Young", נכנע בשלב האלבום השלישי, שיצא בשנה שעברה. אולי הייתה זו שאלת ה"אנושיים או רקדנים?" התמוהה שהציב בפנינו ברנדון פלאוורז, שגרמה לגל המיאוס מהלהקה, אולי סתם העובדה שאותו אלבום נהיה ממש קשה להאזנה מהרצועה הרביעית והלאה.
"Jilted Lovers". ברנדון פלאוורז באלבום רוצח קריירות
כשפלאורז, ללא ספק סולן כריזמטי אבל לא זמר גדול, שחרר בספטמבר האחרון את "Flamingo", לא מעט אנשים סרבו לתת לאלבום צ'אנס ראוי. אלה שכן, גילו שגם כשפלאוורז לבדו, הוא נוטה ליצור מוזיקה שיותר ממזכירה את זו של חללית האם שלו, על שלל רוצחיה. פומפוזי? קליט? מתוק מדי? הכל נכון. "Flamingo" הוא לא אלבום הסולו שפיללנו לו, אבל לפחות חובבי הקילרז יכולים להינות מאלבום נוסף של ההרכב האהוב עליהם. נסו את "Jilted Lovers & Broken Hearts" ותראו שמדובר באלבום די רוצח. קריירות.
"MGMT - "Congratulations
אחח אחח... מבחן האלבום השני הגיע והציון: עובר בקושי. בן גולדווסר ואנדרו ווינגארדן שחררו ב-2008 את "Oracular Spectacular" לקול צהלות ושבחים ובאמת שהגיעה להם כל מחמאה. MGMT היו הבשורה החדשה, ההוכחה שאפשר לחדש ולעניין גם בסוף העשור, כששילבו בהצלחה פופ, רוק ופסיכדליה. "Kids" ו-"Time To Pretend" נטחנו ברדיו ובמועדונים והנה נולד לנו הרכב חדש שאפשר להתגאות בו.
חברי MGMT, גולדווסר וויינגארדן. חיה אחרת לגמרי
אבל אם עוד יכולנו לסלוח להם על ההופעה המזעזעת שנתנו בארץ בשנה שעברה, עם צאת אלבומם החדש "Congratulations" באפריל האחרון, היה ברור שמדובר בחיה אחרת לגמרי. למעט שיר הנושא ועוד רצועה פה ושם, מדובר באלבום בעל יכולות תיקשור נמוכות ביותר, במיוחד עבור המאזין שציפה לעוד מהחומר הטוב של "Oracular" המקפיץ.
קטעים של 12 דקות, מינונים גבוהים של פסיכדליה ותכנים קשים יותר לפיצוח, והנה לכם אלבום שצריך להגיע עם תווית אזהרה. בהמשך התגבשה דעה שגורסת כי מדובר באלבום לא רע, מהסוג שצריך להתרגל אליו. אבל גם אחרי לא מעט נסיונות, ובמיוחד כשמשווים אותו לקודמו, "Congratulations" הוא אלבום יומרני, מנופח ומעיק להאזנה.
דה נשיונל - "High Violet"
את האלבום האחרון שלהם, "High Violet", שחררו דה נשיונל תחת עומס ציפיות אדיר: אחרי שב-2007 הוציאו את "Boxer", ללא ספק יצירת המופת החשובה והמוצלחת ביותר שלהם עד אז, אוזני המעריצים והמבקרים חיכו בקוצר רוח ליציאה החדשה של ההרכב. כשחודש מאי סוף סוף הגיע, ואיתו 11 השירים החדשים, רבים ממעריצי הלהקה הרגישו שלמרות שמדובר באלבום לא רע, "High Violet" טומן בחובו לא מעט אכזבה.
צפו: The National עושים את "Terrible Love"
למרות שירים כמו "Terrible Love" ו-"Sorrow", בסך הכל מדובר באלבום די בינוני, גם אם נכנס היישר למקום השלישי במצעד הבילבורד האמריקאי והיה להצלחה מסחרית. זה לא שמדובר בקטסטרופה מוחלטת, ממש לא. פשוט אחרי הציפיה האדירה וההערכה שצברו, ציפינו מדה נשיונל לקצת יותר מאשר שחזור אנמי של האלבום הקודם שלהם.
בלונד רדהד - "Penny Sparkle"
בפעם האחרונה שבדקנו, בלונד רדהד הייתה להקה בועטת עם סאונד ברור וייחודי. גם כשנטתה לכיוון האווירתי יותר באלבומה הקודם "23", היה ברור שלשלישייה מניו יורק יש עוד הרבה להציע, גם אם המוזיקה שלה קיבלה גוון פופי חלומני משהו.
ואז הגיע "Penny Sparkle" בסוף ספטמבר והחליט להנציח את בלונד רדהד
כלהקה בתהליך התקלקלות מואץ. הפקה חסרת מקוריות, שירים מתקתקים מדי - מי אתם ומה עשיתם עם הלהקה המלוכלכת והמצויינת ההיא שהושוותה לסוניק יות'? בחלק מהקטעים יש כאן ניסיון מוזר להשמע כמו מרקיורי רב, אבל גם הוא לא מוצלח במיוחד וכמעט כל רצועות האלבום לוקות בחוסר מקוריות שקשה לחבב, במיוחד אם זוכרים את הכיוון המוזיקלי של ההרכב בתחילת דרכו.
ברצינות, "23" היה אלבום מעולה, גם אם מעט קשה לעיכול עבור המאזינים המושבעים. עכשיו מגיע הקשקוש המשעמם הזה, שברגעים מסויימים נשמע כאילו קאזו מקינו והתאומים לבית פאצ'ה מאיימים להרדם בעצמם מהמוזיקה האיטית ולא מעניינת שלהם.
אילו אלבומים איכזבו אתכם השנה? שתפו אותנו בטוקבקים
לפנייה לכתב/ת 
