נפילה בסולם ג'ייקוב

אחרי טיול בשבת מקסימה, מצאנו את עצמנו בחצר של חברים בכרכור, מתלבטים יחד היכן נאכל צהריים. מסעדת אל-באבור באום אל-פחם הסמוכה עלתה לרגע כאופציה, אבל נפסלה בגלל התורים האימתניים המשתרכים לפתחה בשבתות. חשבנו גם לעשות על האש. זה תמיד יוצא הפתרון הכי זול והכי טעים – אבל העצלנות ניצחה אותנו. כך בסופו של דבר נפל הפור על מסעדה כפרית מסקרנת בשם "המזווה של ג'ייקוב‭,"‬ שנפתחה לפני קצת יותר משנה במושב אביאל הסמוך. בסופה של נסיעה קצרה מצאנו את עצמנו במגרש החנייה המאולתר של המקום, המארח את סועדיו על מעין רחבת כורכר קטנה שעץ אזדרכת שפל צמרת פורש עליה את צילו.

אחרי עיון קצר בתפריט, התברר שהמקום, הצמחוני בבסיסו, מתמחה בעיקר בארוחות בוקר ובמאפים למיניהם, ואפילו מגיש תה אחה"צי בסגנון הבריטי, על כל גינוניו. אבל בגלל השעה וגם מפני שכבר היינו רעבים מאוד, העדפנו מנות שנראו מתאימות יותר לארוחת צהריים: סלט ירקות עם גבינת עיזים, צלחת חמין בשרית, פשטידות רועים, קיש אספרגוס, ולילדים – פסטה עם רוטב עגבניות ופוקצ'ה עם ציפוי של פיצה.

אחרי המתנה שהייתה לכל הדעות ממושכת מדי, המנות החלו להגיע בעצלתיים: סלט הירקות היה רענן מאוד, עם הפתעות כמו נבטים וגרעיני רימון. כמה פיסות של קממבר עיזים שהונחו עליו הפתיעו באיכותן הגבוהה. גם מנת החמין ‭60)‬ שקלים) הייתה גדולה ומשביעה והוגשה על כל דקדוקיה, כולל הביצה החומה – אבל למען האמת לא הייתה טעימה במיוחד, כנראה בגלל הססנות או עדינות יתר עוד בשלב התיבול.

(צילום: אלעד גרשגורן)

פשטידת הרועים שקיבלנו הייתה מאכזבת מאוד: אולי שמה העלה את הציפיות ממנה, אבל מה שהגיע לשולחן בפועל היה קערה לא מרשימה שבתחתיתה כמות מועטה ביותר של בשר בקר טחון ומעליה מעין מכסה שהורכב ממחית של תפוחי אדמה ובטטה – מנה חיוורת, דלה בטעמיה וקטנה בממדיה, שתומחרה באופן מוגזם ‭50 –‬ שקלים.

גם קיש האספרגוס, שהגיע אל השולחן באיחור שמאפיין טיסות יוצאות בחברות תעופה קיקיוניות, התגלה כמשולש קטן של פשטידה פשוטה – מהסוג שמכינים מתערובת של ביצים, גבינה לבנה וקמח. לידה נחו שני גבעולי אספרגוס מעולפים שבושלו יתר על המידה. גם כאן המחיר ‭35 –‬ שקלים – היה מוגזם לחלוטין.

מנות הילדים היו סבירות. לא ברור רק למה להכין פוקצ'ה בציפוי של פיצה, ולא להכין פשוט את הפיצה עצמה.

אבל ההפתעה הגדולה ציפתה לנו כשהגיע החשבון ‭480 –‬ שקלים למנות שהוזכרו כאן, בחישוב שכלל גם, באופן חצוף למדי, דמי שירות של לא פחות מ‭12-‬ אחוזים. אמנם היינו ארבעה מבוגרים וארבעה ילדים, אבל לא קשה לחשב שאם היינו נשארים כדי לסיים את הארוחה עם קפה ועוגות, החשבון היה מטפס בקלות לאזור ה‭600-‬ שקלים, ואולי צפונה מכך – עלות כמעט שערורייתית לארוחה שלא השביעה איש מאיתנו.

לסיכום, התאכזבנו מאוד במזווה של ג'ייקוב – גם מהאוכל וגם מהמחיר. החוכמה האמיתית במסעדה אינה להביא אליך את הסועדים בפעם הראשונה, אלא לגרום להם לחזור גם בפעם השנייה והשלישית. ואנחנו לא נחזור.

המזווה של ג'ייקוב, מושב אביאל, ‭04-6181839