גם אם שיקרת, חברת הביטוח חייבת לפצות

הלכה זו נקבעה באחרונה על-ידי השופט ערפאת טאהא, מבית משפט השלום בצפת, בעניין תביעה נגד חברת "כלל ביטוח", שסירבה לפצות נוסעי רכב מבוטח. הטענה בה השתמשה החברה: ברכב נהגה נהגת צעירה, בניגוד לתנאי פוליסת הביטוח. כלל ביטוח טענה כי המבוטח מסר לה מידע כוזב על זהותו של הנהג בעת התאונה, משום שידע כי הנהגת לא הורשתה לנהוג בו לפי תנאי הפוליסה. זאת כדי לזכות בפיצוי שלא כדין.

בית המשפט קיבל את טיעון החברה בעניין פטור מתשלום נזקי רכוש (צד ג'), אבל קבע כי ביטוח חובה שונה במעמדו ובמהותו מכל ביטוח עסקי אחר, שניתן למטרות עסקיות ומסחריות. "במשטר ביטוח החובה, חברות ביטוח אינן נתפסות כגופים פרטיים שפועלים למטרות כלכליות גרידא, אלא קיימים פיקוח וחישוקים סטטוטוריים, אשר מגבילים עד מאד את יכולתה של חברת הביטוח לקבוע תנאים וסייגים לחבותה", אומר השופט בפסק הדין.

"מדובר בתביעת נזיקין, אשר מטרתה פיצוי הנפגע בגין הנזק הממשי שנגרם לו, והשבת המצב לקדמותו. לא עומדים מאחורי הזכות לפיצוי שיקולים עסקיים או מסחריים, וזאת בניגוד לביטוחים אחרים, שבמהותם הם ביטוחים עסקיים או מסחריים, שמטרתם להיטיב עם המבוטח בקרות מקרה הביטוח". הוסיף ואמר.

השופט לא קיבל את טעוניה של כלל ביטוח, שטענה כי בחוק חוזה הביטוח קיים סעיף (25) הקובע שאם מסרו המבוטח או המוטב למבטח "עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו". לגירסת השופט ערפאת טאהא, החלת הוראות חוק חוזה הביטוח באופן גורף על פוליסת ביטוח חובה, מחטיאה את כוונת המחוקק וחותרת תחת ההסדר המיוחד הקבוע בחוק ובפקודה.

"מסירת מידע כוזב, בכוחו לשלול פיצוי מכוח הפוליסה בה המידע הכוזב הוא כן חיוני ורלבנטי. ברם, אם אין בכוחו של אותו מידע בכדי להשפיע על חבות המבטח בפוליסה אחרת (פוליסת החובה), ואינו רלבנטי לאותה פוליסה, אין בכוחו של מעשה המרמה כדי לשלול את הזכאות על פי הפוליסה השניה.