הונדה אינובה 125 - קטנוע בסיסי, ובכל זאת יקר

הונדה אינובה הוא אחד משני הדגמים הזולים ביותר של מותג הקטנועים היפני בישראל, יחד עם הניו-ליד הצנוע. שלא במקרה, שניהם מיוצרים במדינות הנחשבות לדרג ב': הניו ליד בהודו, האינובה בתאילנד. אלא שבעוד הראשון הוא קטנוע קונבנציונלי, האינובה הוא הקטנוע היחיד בשוק המקומי שאינו מצוייד בתמסורת ואריאטור, אלא בתמסורת חצי-אוטומטית (ארבעה הילוכים עם העברה רגלית, ומצמד אוטומטי). הוא גם היחיד עם חישוקי "17, גודל המקובל בעולם האופנועים.

למעשה, האינובה הוא גרסה מוגדלת ל"סופר-קאב", טוסטוס ה-50 סמ"ק הסופר-פופולרי, ששם את הונדה על המפה מסוף שנות ה-50 ואילך. מאז גם הפך לכלי הרכב הממונע שיוצר בכמות הגדולה ביותר בעולם - 60 מיליון יחידות.

האינובה מצוייד במנוע 125 סמ"ק, וזהה למעשה לכלים המשווקים בהצלחה רבה במדינות מזרח אסיה, תחת שמות אחרים - Wave ו-Supra. אבל כל זה לא מבטיח לו הצלחה אצלנו. לעומת מתחריו, האינובה בהחלט זכאי להגדרה "פרימיטיבי". לא פלא שהוא משווק ככלי עבודה טהור, למעסיקים בשוק המשלוחים.

שורה תחתונה

האינובה הוא כלי בסיסי, פשוט וזול - אבל לא מספיק זול כדי להיות אטרקטיבי למשתמש הפרטי, עקב ליקויים רבים בעיקר בתחום התפעול והשימושיות. למעשה, פשוט לא נעים להשתמש בו בגלל תיבת ההילוכים ורעש המנוע, בעיקר כאשר הוא נאלץ להתמודד עם שפע קטנועים אוטומטיים שקטים ונוחים וזולים.

מצד שני, כדאי לקחת בחשבון כי הוא אטרקטיבי בסעיף ההוצאות השוטפות - ובסעיף זה פשוט אין לו מתחרים. עם רקורד אמינות ללא תחרות, ככל שמחזיקים בו לטווח ארוך יותר, כך תגדל הכדאיות הפיננסית שלו; אבל ספק רב אם השליחים שיקבלו אותו לעבודה, יכירו למעסיקיהם תודה על-כך.

חסר לכם פירוט? אחרי הטבלה תמצאו כזה בשפע 

מנוע וביצועים

האינובה מצוייד במנוע מיושן, מקורר אוויר ובעל שני שסתומים בלבד אך עם הזרקת דלק. הוא ממוקם מלפנים בין רגלי הרוכב, רועש ורוטט. את מלאכתו הוא עושה היטב בעיקר בשני מצבים: זינוק מהמקום בזכות הילוך ראשון-קצר, ומהירות מרבית בקצה ההילוך הרביעי. הסבלנות השתלמה, וה-GPS שלנו הראה לבסוף 105 קמ"ש מכובדים בישיבה זקופה, ואפילו 114 קמ"ש כאשר משתופפים. קחו רק בחשבון שזה לוקח  נמוךה-ר-ב-ה זמן להגיע לשם. הפערים הגדולים בין ארבעת ההילוכים הופכים אותו ללא ממש שימוש מחוץ לעיר, למרות המהירות המרבית המפתיעה.

בתוך העיר לעומת זאת, צצה בעיית תפעול תיבת ההילוכים. מהלך הדוושה ארוך מאד והסידור הפוך מהמקובל: העלאת הילוכים על-ידי דריכה מטה, מהילוך ראשון ואילך. מלבד סכנת הבלבול למי שאינו מורגל בכך, תפעול ההילוכים גס, בלתי נעים, וכמעט ולא ניתן לביצוע חלק. הוא גם דורש הפעלת כוח רב מדי, בעיקר בהורדת הילוכים (העלאת דוושה מעלה). אגב, דוושת ההילוכים מתפעלת גם את המצמד: לחיצה עליה - לאחד הכיוונים - מנתקת את התמסורת.

אפשר לפחות להתנחם בצריכת דלק מצויינת, כנראה הטובה ביותר בכלי דו-גלגלי כלשהו הנמכר בישראל, בשל התמסורת הישירה המוותרת על ואריאטור בזבזני. במבחן הגענו לממוצע מרשים של 40 ק"מ לליטר.

נוחות והתנהגות

בעיף הנוחות מקבל האינובה ציון סביר, לא יותר. המושב השטוח והצר נוח במפתיע, גם למי שיושב מאחור. תנוחת הרכיבה טובה, אך נפגמת על-ידי דוושת ההתנעה (קיק-סטרטר) בצד ימין, המפריעה לכף הרגל. המיתלים רכים למדי, אך מהלכם קצר ונסגר מהר על-ידי מהמורות עירוניות. המנוע הרועש והרועד, הופך את הקטנוע ללא נעים בנסיעה רצופה ומהירה.

הצמיגים הגדולים אמורים תיאורטית לתרום לנוחות הנסיעה - אך רק בתיאוריה. לעומת זאת, מכיוון שהם צרים ובחתך גבוה, תחושת הניהוג יוצאת נשכרת. גם הבלמים זוכים לציון חיובי. בלם הדיסק הקדמי מספק כוח בלימה ניכר, עם מעט מדי רגש במנוף. בלם התוף האחורי מופעל באמצעות רגל ימין, וקשה מאד לחוש מה הוא עושה.

ביום-יום

האינובה צר ומאד קצר. לכן הוא גם בעל קוטר סיבוב קטנטן וכושר תמרון מצויין בתנועה. מצד שני, כושר טיפוס מדרכה התגלה כסביר בלבד. אגב, צריכת הדלק הנמוכה היא בונוס לכיס, אך מיכל דלק זעיר - רק 3.7 ליטר "על הנייר" - מגביל את טווח הנסיעה. בפועל אגב, נכנסים פחות, גם ממתינים עד שמחוון הדלק (תצוגת LCD, המאפיין המודרני היחיד כאן) יתחיל להבהב. מיכל הדלק ממוקם תחת המושב, מה שמותיר מקום לתא סמלי שאינו יעיל במיוחד, ובוודאי רחוק מלהכיל קסדה. המשמעות היא שאם אנחנו רוצים את הפרקטיות לה אנו מורגלים ברוב הקטנועים, אין ברירה אלא להתקין ארגז.

המבנה של האינובה אינו ממגן בפני מזג האוויר, מצד שני יש פחות חלקי פלסטיק יקרים שיישברו במקרה נפילה. נזכיר עוד שקל מאד להתניע את האינובה עם הדוושה הרגלית, וזה ניתן לביצוע בכל הילוך (כמו-גם המתנע החשמלי, אגב). פרט מוזר: כאשר אחד ההילוכים משולב והמנוע דומם, לא ניתן להסיע את האינובה קדימה, אלא אחורה בלבד.

מחיר ואחזקה

נראה לנו כי כלי מיושן כמו האינובה, אמור לעלות לא יותר מ-10,000 שקל. בפועל מחירו גבוה ב-40% - כ-14 אלף שקל ואחריות לשנה (מדוע לא שנתיים?) ללא הגבלת ק"מ. זה בפירוש יקר מדי. כאמור, האחזקה השוטפת זולה יחסית ממספר סיבות. טיפולים - לא זולים - מתבצעים מדי 4,000 ק"מ, אך בהעדר רכיבי ואריאטור יקרים, טיפול גדול (אחת ל-16,000 ק"מ) אינו יקר. בנוסף, שרשרת ההנעה טבולה בשמן ואטומה, כך שהיא צפויה להאריך חיים לנצח.

המשמעות היא שעלות טיפולים מצטברת זולה משמעותית מזו של קטנוע קונבנציונלי. והפער רק הולך וגדל עם הזמן והקילומטרים. כאן טמון יתרונו הגדול של האינובה, וזהו יתרונו היחיד.