מתי נדרשת הסכמה לקבלת טיפול רפואי? מדריך
החוק במדינת ישראל קובע שלפני כל הליך רפואי יש צורך לקבל את הסכמת המטופל. האם הסכמה בעל פה מספיקה או שיש צורך בחתימה של ממש? ומה ניתן לעשות במקרה שהצוות הרפואי לא ביקש את הסכמתנו? מדור חדש של עו"ד אופיר מילר על סוגיות משפטיות בעולם הרפואה
לא אחת אנו שומעים על מקרים בהם מטופלים קיבלו טיפול רפואי ללא כל הסכמה מצדם או שלא הוצגו בפניהם כל הסיכונים הקיימים בטיפול. מי מאיתנו שעבר ניתוח בשנים האחרונות וודאי זוכר כי לפני שנכנס לניתוח (שאינו ניתוח דחוף) הוחתם על טופס הסכמה. מה משמעות החתימה? ומה קורה במקרים בהם לא הוצגו לפנינו כל הסיכונים?
מתי יש צורך בהסכמה לקבלת טיפול רפואי?
בשנת 1996 נכנס לתוקף חוק זכויות החולה שקובע, בין היתר, כי אין לתת טיפול רפואי למטופל ללא הסכמה מדעת. משמעותה של הסכמה מדעת, כאמור בחוק ובפסיקה, היא שבפני המטופל עמד כל המידע הרפואי הנדרש לצורך קבלת ההחלטה, לרבות האפשרות להיוועץ עם רופא או מומחה נוסף.
החוק והפסיקה מטילים את האחריות למסירת המידע על הצוות הרפואי. על הצוות הרפואי למסור למטופל מידע על האבחון ודרכי הטיפול, הסיכונים הכרוכים בו (לרבות תופעות לוואי) וכן תיאור דומה של טיפולים רפואיים חלופיים. כמו כן, על הצוות הרפואי לציין האם הטיפול הוא חדשני. את המידע חייב הצוות הרפואי למסור בשלב מוקדם ככל האפשר ובאופן שיאפשר למטופל לקבל החלטה ללא כל לחץ ולאחר שבחן את החלופות השונות.
רק במקרים חריגים, בהם עלולה מסירת המידע לגרום לנזק בריאותי או נפשי למטופל, פוטר החוק את הצוות הרפואי מחובת מסירת המידע לצורך הסכמה מדעת ומחייבו להיוועץ בוועדת האתיקה, הקיימת בכל מוסד רפואי, לצורך כך.
חוק זכויות החולה מפרט גם את האופן שבו יכולה להינתן הסכמתו של המטופל לטיפול. בהתאם לחוק, הסכמה מדעת יכולה להינתן בכל דרך: בכתב, בעל פה או בדרך של התנהגות. במקרים של ניתוח, צנטור כלי דם, דיאליזה, הקרנות, כימוטרפיה, וטיפולי הפריה חוץ גופית מחייב החוק לקבל את הסכמתו של המטופל בכתב.
חשוב לדעת כי במקרה של מטופל קטין (כלומר, בן פחות מ-18) או מטופל שהוא חסוי, כלומר זקוק לאפוטרופוס, אין חובה לקבל הסכמה ממנו אלא ממי שאחראי לו.
מתי ניתן להגיש תביעה?
במקרים בהם הצוות הרפואי (רופא, אחות או כל אדם אחר מהצוות הרפואי)
פועל בניגוד לכללים שהוזכרו קודם לכן ומבצע במטופל פעולה חודרנית או אחרת ברת סיכון, מבלי שקיבל את הסכמתו מדעת לביצוע הפעולה או מבלי שסיפק לו קודם לכן מידע מלא לגבי הצורך בביצוע הפעולה, סיכויי הצלחתה, הסיכונים ועוד. במקרה מסוג זה, הצוות הרפואי ייראה כמי שביצע את הפעולה במטופל ללא הסכמתו ובניגוד לחוק זכויות החולה. במידה וכתוצאה מכך נגרם לו נזק הוא יוכל להגיש תביעה כנגד הצוות הרפואי, הן בעילת רשלנות רפואית והן בשל פגיעה באוטונומיה (הזכות שלנו לשלוט על הנעשה בגופינו
חשוב לזכור כי גם אם בפועל הניתוח או הטיפול הרפואי התבצעו "על פי הספר" וללא רשלנות, אך בסופו של יום נגרם נזק למטופל, אם הוא לא הסכים לטיפול או לא נמסר לו מלוא המידע
הנדרש על פי חוק, עדיין ייתכן וקיימת רשלנות רפואית וניתן לקבל פיצוי על הנזק שנגרם.
דוגמה לכך ניתן לראות במקרה הבא. אישה עברה ניתוח פלסטי בעפעף עינה ולצערה הניתוח לא הצליח והעפעף נראה רפוי ומכוער. מומחה מטעמה, אשר בדק אותה, קבע כי המנתח לא התרשל בביצוע הניתוח, אך היה עליו להזהיר אותה בדבר תוצאות הניתוח, וזאת לאור העובדה שהיא מעשנת וייתכן שהעור שלה לא יגיב כראוי. בית המשפט קבע כי באי מסירת המידע פגע המנתח
בהסכמתה מדעת לניתוח ופסק לטובתה פיצויים בסך 60 אלף שקלים.
האם חתימה על טופס הניתוח מספיקה?
בית המשפט פסק כי חתימה על טופס הניתוח אינה מספיקה לשם מילוי דרישת החוק. החתימה צריכה להיות משולבת בהסבר נאות על מהות הטיפול והסיכונים.
הפסיקה גם מייחסת משקל רב לתזמון החתימה על טופס ההסכמה. ככל שהחתימה סמוכה יותר לשעת ביצוע הניתוח, יראו בה כניתנת ללא הסכמה מדעת מאחר ולא היה למטופל זמן סביר להתייעץ ולהבין את מלוא המידע הנמסר לו.
הכותב הוא שותף בכיר במשרד עורכי הדין מילר ושות'. הכתבה אינה תחליף לייעוץ משפטי אלא כללית בלבד. בכל הליך משפטי או אחר מומלץ לפנות לעו"ד להתייעצות ולהמשך הטיפול.
לפנייה לכתב/ת 
