השחקן אלון דהן: עם ריטלין למדתי מחזה ב-3 שעות
הוא משחק במקביל ב-6 הצגות ונמצא בחזרות לעוד שתיים - אבל האתגר האמיתי של השחקן אלון דהן הוא השעמום. הוא הלך לבדוק מדוע הוא מאבד סבלנות וריכוז, וגילה שהוא סובל מ-ADHD. אחרי אבחון, טיפול ועם כדור ריטלין בתיק, הוא מרגיש הרבה יותר טוב: "בגיל 38 עשיתי מסע קטן. הבנתי איך העניין עובד"
איך מתמודדים עם חוסר ריכוז במקצוע שדורש ריכוז מירבי, ושבו האדם חשוף למאות אנשים שצופים בו? שחקן הקאמרי אלון דהן שעה לעצת חברים, והלך לבדוק מדוע הוא משתעמם מהר, חסר סבלנות ומאבד ריכוז. היום, אחרי אבחון וטיפול, הוא מעיד: "אני מרגיש שיפור, הצלחתי להבין איך העניין עובד".
דהן זכור אולי יותר מכל כפקח הנרגן בסדרת הטלוויזיה "שמש". מאחוריו עשרות תפקידים בתיאטרון ולאחרונה שיחק מול דביר בנדק בסרט "סיפור גדול".
"מעולם לא חשבתי שיש לי הפרעת קשב וריכוז", מספר דהן ל-ynet, "תמיד חשבתי שככה זה אצל כולם, שכשחקן אני יכול להגיע ברגעים מסויימים לדיוק אבל לא תמיד יכול לשמר את זה, שזה בסדר אם אני משתעמם מהר או חסר סבלנות או מאבד ריכוז. הציעו לי לבדוק את העניין הזה במרפאת מומחים לקשב וריכוז ואמרתי למה לא, ננסה".
להגיע לריכוז גם בדברים משעממים
דהן מעיד שלא ידע בדיוק למה לצפות, ומטרתו העיקרית היתה "להגיע לסוג של דיוק, ריכוז ומצוינות במקצוע". הוא מסביר שפעמים רבות, בשל חוסר ריכוז, לא הצליח להגיע לדברים שרצה להגיע אליהם:. "כשהייתי עולה על הבמה ומשחק, יום אחד הייתי עושה זאת בצורה מסויימת וביום שלמחרת בצורה אחרת, בצורה שלא היתה מספיק מדויקת וטובה כמו ביום הקודם. את זה רציתי לשפר".
"הלכתי למכון ולאחר בדיקה שעשיתי מול מחשב, ניהלתי במשך שעתיים עם הרופא שיחה מרתקת, שבמהלכה הוא הסביר לי על עצמי הרבה דברים שידעתי שהם קיימים אבל לא ייחסתי להם חשיבות. ידעתי, למשל, שאם משהו מעניין אותי אז אני בסופר ריכוז, והוא גרם לי לרצות להתעניין בדברים שפעם לא התעניינתי בהם, רק בשביל להגיע לריכוז. הוא גם הסביר לי כל מיני דברים שידעתי שאני עושה ולא ידעתי למה אני עושה אותם".
בימים אלה נמצא דהן בחזרות בו-זמנית לשתי הצגות בקאמרי, ומשחק במקביל בשש הצגות: "זה שהצגה רצה בערב, זה ממחסן אחר במוח, אבל כשאני עובד על שני תפקידים זה דורש ממני המון ריכוז שבדרך כלל לא היה לי", הוא מספר, "הרבה פעמים בחזרות מצאתי את עצמי היפר-אקטיבי במחשבות. כשמדברים עליי או מתעסקים בי אני בהיפר ומאוד בעניין, אבל ברגע שעוברים לדבר על מישהו אחר אני נכבה ונרדם, פשוט יושב בצד ומנקר".
הפרעת הקשב והריכוז שיבשה לדהן גם תחומים אחרים בחיים. "פשוט לא הצלחתי להקשיב או להסביר את עצמי במדויק. קרה שלא הבנתי למה חוזרים על דברים 20 פעם ואני באמת לא מתעניין. הדברים הקטנים האלה, שנהייתי מודע להם בעקבות ההתבוננות בנושא הקשב והריכוז בקריירה ובחיים שלי, גרמו לי להיות יותר בשליטה ולנסות לעבוד על עצמי. הרופא גם נתן לי ריטלין בשביל לפקס אותי, למרות שהוא אמר שאני לא חייב, וביום שישי האחרון לקחתי כדור בפעם הראשונה בחיי. התוצאה: הצלחתי ללמוד בעל פה מחזה שלם בשלוש שעות, מה שהיה לוקח לי פעם שבוע. אני מעריך שאם הייתי עושה את זה בלי הכדור, הייתי נרדם אחרי שעה".
לשים לב לקהל במקום לבמה
ד"ר בועז רפפורט, מומחה בקשב וריכוז שטיפל בדהן, מסביר שדהן הצליח לשמור על רמת ריכוז טובה רק במצבים אדרנליים - היכן שיש מתח של עבודה, לחץ או עניין. "בכל המקומות האחרים שלא מעוררים אותו", הסביר רפפורט, "יש סכנה של שקיעה מבחינה קוגניטיבית, מין נמנום והירדמות קוגניטיבית, ואז הוא מועד לפספוסים כשהוא לא שם לב למה שצריך ובמקום זה הוא שם לב לדברים אחרים. למשל, על הבמה, במקום להיות ממוקד במה שקורה, הוא יכול לשים לב למה שעושים באותו רגע כל מיני אנשים בקהל".
ההגדרה לכך, מסביר רפפורט, היא מוּסחות-יתר לגורמים חיצוניים: "כשהעניין יורד, אז בשונה מאחרים אלון מוסח הרבה יותר מ'רעשים יומיומיים'. הוא אמור להתעלם מרעשים כאלה, כמו שלפקיד בחברה יש רעשים שהוא צריך להתעלם מהם כגון מזגן, פלורוסנט או פקידה אחרת שמדברת בטלפון לידו. מוסחות-יתר היא חלק מהפרעת הקשב, ולכן במקום לשים לב למה שצריך הוא רואה דברים אחרים שאינם מעניינו באותו רגע, ותשומת ליבו הולכת לשם. כשאדם יודע את הדברים האלה, הוא יכול להתחיל לסגל התנהלות ולברר איזו סביבת עבודה טובה לו. לא כל אדם שמוסח צריך שקט מוחלט, זה לא תמיד חייב להיות סטריליות מוחלטת או שקט ממש, אבל הוא צריך לגלות מהי הסביבה שטובה לו".
דהן מבקש לציין שגם בלי הריטלין, הוא חש בשינוי: "מספיק לי לדעת שיש לי את כדור הריטלין בתיק, וזה די מרגיע אותי גם בלי להשתמש בו. הצלחתי להבין איך
העניין עובד. ככה באמצע החיים, בגיל 38 עשיתי מסע קטן אל נבכי הקשב והריכוז בחיי, כאדם סקרן היה לי קל להגיע לנושא כאל משחק עם עצמי, לנצח הרגלים ישנים ולהעמיד את עצמי לבחינה חיובית ולא לביקורת שיפוטית. אני מבקש לציין ולא להתנצל כי הפרעת הקשב והריכוז שגיליתי הייתה קלה ולא חמורה, בהגדרה הרפואית. כמה ממכריי בטח יביעו פליאה על החשיפה, אבל אני אומר שהיה לי באמת ובתמים כיף לעבור את התהליך".
"חז"ל דיברו בחשיבות "נדיבות ההקשבה" בין אדם לרעהו, בין איש לאישתו, בין מורה לתלמיד בהקשר של חוויית השיחה", מוסיף דהן, "הגישה שלי לנושא לא נובעת מתוך הגדרת הבעיה כמו מתוך שיפור התכונה האנושית והשימושית של הקשבה וריכוז".