לעצב אין סוף, קשה לדבר על אבי בלשון עבר

שמונת הימים האחרונים היו לא קלים בכלל, בלשון המעטה. ידענו והנחנו מה יהיה הסוף המר, אבל קיווינו למשהו אחר, נס כלשהו. לצערנו זה לא מה שקרה וכולנו בכינו את פטירתו של אבי כהן ז"ל. אני חושב שאין מה להוסיף מילים בנושא של כמה מצער ומה גודל האובדן. לעצב פשוט אין סוף.

מדובר בחבר קרוב ואתה רואה לכל אורך הימים האחרונים את הטרגדיה מול העיניים. הסיפור העצוב נגע במגוון רחב של אנשים בקרב הציבור, גם במי שלא הכיר את אבי באופן אישי. היה מדהים לראות כמה חברים היו לו וכמה אזרחים שלא הכירו אותו באו לתת לו כבוד אחרון. זה מראה הרבה על הבן אדם. גם דורית וגם הילדים סופגים טרגדיה כזו בגיל כל כך צעיר, זה משהו שאי אפשר לתאר. לא פעם יצא לי לחשוב מה היה קורה אילו זה היה קורה לי וזה משפיע עליי חזק.

אני ואבי הכרנו מגיל 14, שיחקנו יחד בכל התקופה במכבי ת"א, כולל עד היציאה שלו לחו"ל ובחזרה שלו לקבוצה.

היינו לתקופות די קרובים וגם התראינו לא מזמן באיזה אירוע. היה כיף לראות אותו, היה כיף להיות איתו, הוא תמיד היה שמח, איש נעים הליכות שנהנה מכל רגע.

אבי היה כל כך מאושר מזה שתמיר שיחק באנגליה וזה עשה לו הרבה נחת. בנוסף, הוא תמיד דאג לכל עניין ארגון השחקנים, מפעל שהוא נהנה ממנו ביותר. הוא ואריה אלטר לקחו את זה כמפעל חיים. באמת היה כיף לראות אותם בתקופה שהייתי מאמן, באים ומדברים עם השחקנים ודואגים להם.

היו חברים שהיו איתו בקשרים יותר קרובים, שהיו מבלים ויוצאים יחד, אבל תמיד ידעתי שאבי יהיה בשבילי אם אזדקק לו. הייתה חוויה לראות את אבי כשחקן, היציאה שלו קדימה עם הכדור והשליטה הטכנית הזכירה לנו את בקנבאואר. אני לא מוצא היום שחקן בליגה שלנו עם כזו יכולת אישית כמו שהיתה לו, עם כזה שקט נפשי, שחקן שבהגנה היה עובר שחקנים בשקט ולא סתם מעיף כדורים.

המסע האחרון.‏ (צילום: דרור עינב)

1

2

3

4

5

6

7

את הדברים שאיפיינו אותו אי אפשר לקנות או ללמד. אבי נולד עם הדברים הללו, אולי כי התחיל את הקריירה כחלוץ. כשאני הגעתי למכבי ת"א בגיל 14 נכנסתי לתפקיד החלוץ והוא עבר לקישור.

עד גיל 17-18 הוא היה קטנצ'יק נמוך וקצת עגלגל, לא מהיר במיוחד, אבל מאוד טכני. במעבר בין נוער לבוגרים הוא חזר מהפגרה איש אחר.

פתאום ראינו בחור חסון גבוה, היה מדהים מה שהוא עשה בשלושה חודשים. אבי התפתח בצורה בלתי רגילה ואז הגיע יענקל'ה גרונדמן, שהפך אותו לבלם אחורי. כולם הרימו גבה ואז הגיע איזה משחק שהוא שיחק וצביקה רוזן, שאבי בעצם החליף אותו, בא ליענקל'ה ואמר לו: 'נראה לי שמצאת את המחליף הראוי', ומאז אבי נשאר כל התקופה כבלם.

לאבי תמיד היתה אישיות כובשת. גם כשהוא היה בליברפול שאלנו אותו כשהוא היה חוזר לארץ איך אתה מסתדר עם האנגלים והוא היה אומר שהוא הפך אותם לישראלים. הוא התחבר שם לשחקנים בעלי שם עולמי. באותה תקופה ליברפול היתה כמו ברצלונה של היום. הוא היה שם מגן שמאלי, למרות שרגל שמאל שלו הייתה החלשה וכאן בארץ הוא היה רוצה לשחק רק באמצע.

תמיד היתה לו אישיות כובשת. אבי כהן (צילום: דרור עינב)

כשמדברים על כוכב זה מכלול של דברים, מישהו שיש לו יותר פלוסים מלשחקן רגיל. לא רק מבחינת היכולת, אלא גם מבחינת האישיות שלו.

אני חושב שכל התמונות וקטעי הווידאו ידברו בעד עצמם גם לדורות הכדורגל הבאים וגם למשפחה, שמפה אני מוסר לה שלא תדע עוד צער ושיהיו חזקים.

הסתכלתי היום על הטקס המאוד מרשים והמצמרר שעשו באיצטדיון ר"ג אמרתי לעצמי כמה חבל שאדם לא יכול לראות בחייו את הכבוד וההערכה שרחשו לו. עכשיו כל מה שנשאר זה הזיכרון. לעולם לא אשכח, חבר.

• הביא לדפוס: נרי ברנר