אל נא תאמרו לה שלום

כבר בתקופות שיפה ירקוני שרה את שיריה, הם נשמעו נוסטלגים. "ומאז רק אבקש את אותה שלהבת אש", היא נכספה בשיר "קרה זה רק הפעם". "היו זמנים", היא התגעגעה וגם ביקשה מעשייה "על אותם הימים ועל מה שהיה".

אמש (יום ד') התקיים במועדון "צוותא" בתל אביב מופע שנקרא "הכי יפה בעולם" לכבוד יום הולדתה ה-85 של ירקוני. המופע, שנוצר באהבה וכך גם נחווה, ערג לתקופות שלא יחזרו, וגם הצדיע לשירים שירקוני העניקה להם זהות לא פחות משהם העניקו לה. מחוץ לאולם השלימה את החוויה תערוכת צילומים מהקריירה המפוארת שלה, שהחלה בשנות הארבעים.

מופע שנעשה באהבה, רק כלת השמחה הייתה חסרה (צילום: עופר עמרם)

אבל כלת השמחה עצמה נעדרה. בשנים האחרונות היא חולה באלצהיימר. האם מתוך הערפול תצליח לחוש את האהבה, כשהמופע המצולם יוקרן בפניה, כפי שהבטיח בועז פייפר, עורך הערב והמנחה?  

השיר הראשון שהקליטה (ושנחשב כשיר הפופ הישראלי הראשון) היה "עיניים ירוקות" (הלל אביחנן ברגמן), והוא פתח את ההופעה בביצוע פייפר, שמיהר לצרף אליו את מיטל טרבלסי לדואט "קרה זה רק הפעם".

ישראל יצחקי. עלה לבמה והאווירה השתנתה

לטרבלסי קול גדול ומרשים - זהו יתרונה וחסרונה. דווקא עוצמתה עם עוצמת פייפר, החווירו את השיר לעומת האופן המינורי יותר שבו בוצע בעבר (ירקוני עם שמשון

 בר נוי, ואריק איינשטיין עם יהודית רביץ). כשטרבלסי ביצעה מאוחר יותר את השיר האחרון שירקוני הקליטה, "עכשיו עברו שנים" (מילים רביב לוי, לחן דנה אשכנזי), היא מיתנה מעט את קולה, וכך נחשף חינו ביתר בהירות.

גם מאיה אברהם ניחנה בקול מעורר כבוד והוא ניכר בכל שיר ששרה אתמול, למשל "ארצנו הקטנטונת". עם זאת, למרות תועפות הרגש והעומק המוזיקלי, הביצוע שלה היה שטוח מבחינת ההבעה. "קופאות ידיך, אותן אנשק, מחוג דוהר על שעון", שרה אברהם את המילים של טולי רביב ב"אל נא תאמר לי שלום", אבל לא הצליחה להמחיש את תחושת הבהילות. מאוחר יותר, היא שינתה נימה כששרה בקריצה את הטנגו "חביבי" (מילים: שמואל פישר, לחן: אדמונד עגן).

קפלן. משכנע בשירה הכנה שלו

בניגוד לזמרות, שלא תמיד ניכר בהן שהתחברו למילים, הזמרים שכנעו בכנותם. ירמי קפלן שר את "כשהיינו ילדים" (אורי אסף ומשה וילנסקי) בעדינות שקטה, וריגש בהתכוונותו אל המילים ששיאן הקודר הוא "דבר לא עוד". כך גם הבלוז הרך שהלביש על "פמלה" (בועז שרעבי וזמירה חן) שירקוני היתה הזמרת ראשונה שהקליטה אותו. גם בן ארצי העמיק חרישית בשיר העגום "שלכת" ("עמוק עמוק העצב בעיניים" של יעקב אורלנד ומרדכי זעירא).

פתאום עלה לבמה ישראל יצחקי, בן גילה של ירקוני וכוכב ענק בזמנו, והאווירה השתנתה. לבוש טיפ-טופ, נמרץ בשירתו ובתנועותיו, הוא הצליח להחיות תקופות נושנות. "ידידיי היקרים", הוא כינה את הקהל, שרובו הכיר אותו בזמן אמת, והסביר: "כל מי שנמצא כאן יקר ליפה ולי מפני שהוא שמר לנו אמונים". 

ארצי בצילה של ירקוני. העמיק חרישית

יצחקי שר את "אנו ניפגש" - דואט שתפר (עם בובי פנחסי) לו ולירקוני ולדבריו זהו הדואט הראשון בזמר הישראלי. חסרונה של ירקוני בלט עוד יותר והמילים הכאיבו כשיצחקי שר: "בליבי אנצור. אותך תמיד אזכור. כך נשבעתי אמונים". הקהל מחא כפיים בפראות, כמעט בנואשות, ובועז פייפר בישר על הבטחת "צוותא" לארגן ליצחקי מופע משלו.

טרבלסי. לא בטוח שהתחברה למילים

הרכב ווקאלי צעיר ומוכשר בשם "מלח מים" שרו את "באב אל וואד" (חיים גורי ושמואל פרשקו). הם שרו יפה, כמעט יפה מדי, עד כדי כך שבהתחלה נוצר מעין מאבק בינם לבין הקהל. הלהקה שרה באופן נקי שהדגיש את פאר הלחן,

אך הבליע את כאב המילים. הקהל רצה להצטרף ולממש את זכותו העממית על השיר, אך הביצוע האמנותי הקשה עד שלבסוף הקהל נכנע והשתתק ביראת כבוד.

מאוחר יותר הוחלפה ההשתאות בהנאה פשוטה ובהשתתפות פעילה כש"מלח מים" פצחו במחרוזת שירי ילדים של ירקוני: "אן דן דינו", עגלה עם סוסה" (הגברת שישבה בכיסא שלפניי הדגימה בהתלהבות תנועות ידיים של עגלון), "דובון יומבו", "אחותי הקטנה", "הדואר בא" (שכה מוזר לשיר אותו בעידן האינטרנט), "ריח דבש וריח מנטה" ועוד.

לאורך כל המופע הנגנים המשובחים פיארו את המופע בכלי נגינתם. פטר ורטהיימר, שמאז שנת 77' הופיע עם יפה ירקוני, בכלי נשיפה, רמי הראל (שניהל מוזיקלית) בקלידים, איתן איצקוביץ' בתופים וגלעד אפרת בקונטרבס.

הופעה מושקעת ומספקת, לצד געגועים לירקוני

רק בסוף הערב, החלה ההופעה של יפה ירקוני עצמה. היא שרה, צעירה ויפה, מתוך קטעי וידיאו, והקהל מחא לה כפיים בחוזקה ושר איתה להיטי-עבר כמו "היו זמנים", "שיר הפינג'אן" ו"האמיני יום יבוא". האם ירקוני אכן האמינה? "אני מאמינה שיום אחד אמצא את הרגע הנכון להגיד 'זהו'", היא דיברה על פרישתה העתידית בראיון טלוויזיוני שחתם את המופע. אבל יפה ירקוני מעולם לא אמרה "זהו". וכך, לצד תחושת הסיפוק מההופעה המושקעת, נותרו ההחמצה והמועקה של עניין לא פתור.