התנאי לשחרור ממאסר עולם: תרומת כליה לאחות

רק לפני כמה ימים, כשהמוני אמריקניים היו עסוקים בחגיגות חג המולד, ציינו האחיות גלדיס וג'יימי סקוט 17 שנים מאז האירוע שבגינו הן נמצאות מאז ועד היום מאחורי סורג ובריח. בהכרעה שנויה במחלוקת נשלחו השתיים למאסר עולם על שוד של 11 דולר, ובמהלך ריצויו חלתה הצעירה שבהן, ג'יימי. כיום היא נאלצת לקבל מדי יום טיפול דיאליזה, שעליו משלם מדי שנה משלם המסים במדינת מיסיסיפי 200 אלף דולרים.

בעקבות זאת, וכשברקע מהדהדות חוות דעת של משפטנים שגרסו כי שתי האחיות כלל לא ביצעו את אותו שוד, הביע מושל מדינת מיסיסיפי, היילי ברבר, נכונות לשחרר אותן - בתנאי שגלדיס, בת 38, תתרום לאחותה הצעירה כליה ובכך תחסוך את עלות הטיפול לרשויות המדינה.

גלדיס (מימין) וג'יימי סקוט. שחרור בתנאים מגבילים - ומשונים (צילום: AFP)

האירוע התרחש בערב חג המולד ב-1993. האחיות שיכנעו שני גברים להסיע אותן למועדון לילה, וכשהיו בדרכם למקום העמידה ג'יימי פנים שהיא עומדת להקיא וביקשה מהנהג לעצור. באותו הזמן, עקבו אחרי הרכב שלושה נערים במכוניתם, וכשהרכב שבו היו האחיות עצר - שלפו הנערים אקדח ודרשו את כספם של מציעי הטרמפ.

כל שהיה להם באותו הזמן היו 11 דולרים, שהועברו במהרה לידי השודדים. מאוחר יותר,  הצליחו שוטרים להתחקות אחריהם, אך בעד שמסרו הנערים הפלילו את שתי האחיות ובתמורה זכו לעונש קל יחסית של כמה חודשי מאסר. לרוע מזלן, נשלחו ג'יימי וגלדיס למאסר עולם.

עוד לפני שנגזר עונשן, לא שיחק מזלן של שתי האחיות פעם נוספת. עוך הדין ששכרו לא טרח לזמן עדים לטובתן, ואחרי שנתיים נשלל רישיון עבודתו בשל טיפולו הרשלני באותו התיק. במרוצת השנים, ניסו ארגוני שחורים לפעול להמתקת עונשן של שתי האחיות, שהמקרה שבגינו נשלחו לכלא הייתה הסתבכותן הראשונה עם רשויות החוק. באותם ארגונים ראו בפרשה כולה סממן מובהק לגזענות, וגרסו כי המסר העולה ממנה הוא כי חיי נשים שחורות אינם שווים הרבה מעבר ל-11 דולרים.

הרעיון שעלה כעת לשחרר את השתיים בתמורה לתרומת הכליה לא הגיע ביוזמת השלטונות, אלא כהצעה של גלדיס - שפנתה למושל ברבר, במכתב שבו ביקשה ממנו לחון אותה ואת אחותה. הוא כבר הספיק להיפגש ביום חמישי האחרון עם נשיא האגודה הלאומית לקידום שחורים (NAACP), טוד גיילוס, ששיבח את ברבר ואף קבע כי ההחלטה לשחרר את השתיים בתמורה להשתלת הכליה מהווה "דוגמה זוהרת" לדרך שבה עשה המושל שימוש בסמכותו להעניק חנינה.

המושל היילי ברבר אינו דמות זניחה בפוליטיקה האמריקנית. הוא שימש בעבר יו"ר המפלגה הרפובליקנית ואף נחשב לאחד המועמדים למרוץ לנשיאות מטעמה ב-2012. עם זאת, למרות ההתלהבות הרבה שבה התקבלה היוזמה בארגון השחורים, היו מי שהסתכלו עליה בעיניים בעייתיות הרבה יותר.

הרופאים הסתייגו: "זה קצת יותר מתמריץ חזק מאוד"

ארתור קפלן, מנהל מחלקת הביו-אתיקה של אוניברביטת פנסילבניה, אמר כי מעולם לא שמע על מהלך מסוג זה וטען כי צעד המביא אדם לוותר על איבר מגופו מהווה עבירה על החוק. "מי שמתנדב לתרום כליה, עושה את זה כאדם חופשי. ברור שבמקרה שבו מתנים שחרור של אסיר בכך, זה קצת יותר מתמריץ חזק מאוד לעשות זאת".

ההצעה שניתנה לשתיים מוגבלת בשנה, ואם לא יתבצע המהלך בתוך שנה - הוזהרו השתיים כי ישובו לכלא.

אמן של האסירות, אוולין, סיפרה לתוכנית הבוקר של רשת NBC כי שמעה לראשונה על האפשרות שבנותיה ישוחררו מהכלא מכתב של עיתון בעיר ג'קסון. היא עצמה מתגוררת בפלורידה, ובראיון סיפרה שנודע לה על ההתפתחויות בזמן שהייתה בנסיעה. "הייתי פשוט בהיסטריה ולכן הייתי חייבת לעצור את המכונית בצד הכביש, כי הייתי כל כך נרגשת".

"הפינגטון פוסט" ציין כי בהיסטוריה האמריקנית כבר היו בעבר מקרים שבהם שוחררו אסירים בכפוף לתנאים משונים במיוחד שקבעו מושלי המדינות. מושל דרום דקוטה, למשל, שיחרר 36 אסירים בתנאי שיסתלקו מהמדינה. במקרה אחר, הפעם בפלורידה, שוחרר על-ידי המושל אדם שהורשע בפשע בתנאי שיקבע את מקום מושבו במרילנד. למרות זאת, נראה כי התנאי לתרום כליה מהווה שיא חדש באותה רשימה.