נפטר 'מפריח השממה התורנית' הרב יששכר מאיר

ראש ישיבת הנגב, הרב יששכר מאיר, מבכירי וזקני ראשי הישיבות ומלמדי התורה בציבור החרדי, הלך בסוף השבוע לעולמו. הרב מאיר, בן 83 במותו, נפטר בבית החולים בלינסון בפתח-תקווה שבו היה מאושפז בשבועות האחרונים בשל דלקת ריאות קשה.

בימים אחרונים, בהמלצת הרב חיים קנייבסקי – שהגדיר בעבר את המנוח "מורי ורבי בישיבה" - נוסף לו השם "חיים", כסגולה לרפואתו. חרדים רבים התפללו בימים האחרונים לזכות הרב החולה, ואלפים צפויים להשתתף במסע הלוויה. הוא יצא בשעה 11:00 מישיבת הנגב בנתיבות, אל בית העלמין בעיר.

הרב מאיר היה לרב ליטאי בכיר, אך נודע בעיקר בזכות פעילותו למען בני עדות המזרח ותושבי עיירות הפיתוח, ונחשב בציבור החרדי ל"מקים אוהלה של תורה" בכל דרום הארץ. בציבור החרדי הוא מוכר כמי ש"הביא את הבבא-סאלי לנתיבות" ויחד עמו הפריח את השממה התורנית בעיר וחבל הארץ. תלמידיו של הרב מאיר אומרים כי המקובל הספרדי העביר אליו לפני מותו את "כוח הברכה" שלו וכי הוא עצמו – על אף ענוותנותו - מעולם לא הכחיש זאת.

כמי שלא זכה לילדים, חי ומת ערירי, אלפי תלמידיו – חלקם הגדול חוזרים בתשובה – היו לו לבנים. אחיינו, יו"ר "עזר מציון" הרב חנניה צ'ולק, ליווהו כל ימיו.

יש מקום

הרבה לפני יואב ללום, לחם הרב מאיר לקבלתן ללימודים של תלמידות ספרדיות למוסדות החינוך החרדים-אשכנזים. מספרים עליו כי כששמע שתלמידה מזרחית נדחתה על-ידי בית ספר אליו נרשמה מנימוק של חוסר מקום, הוא

הגיע יחד איתה לאותו מוסד עם כסא שהביא מביתו, ואמר: "עכשיו יש מקום".  

מספרים עליו כי כל חייו סבל ממחלות שונות, "אך הן רק חיזקו אותו" והוא פרסם מכתבי עידוד לאנשים במצבו. לאחר שאיבד את הראייה המשיך ללמד תורה, כשהוא זוכר בעל פה טקסטים מדויקים מהתלמוד ומפרשיו. לעתים היה מתעלף תוך כדי שיעורים שמסר, וכשהתעורר המשיך מייד את הלימוד בנקודה בה הוא הופסק.

נתיב חייו של ראש הישיבה המנוח לא אופייני למרביץ תורה מהציבור הליטאי האליטיסטי: הוא נשלח ללמד יהדות בקזבלנקה שבמרוקו - עד שלשלטונות נודע כי הוא מחזיק בדרכון ישראלי וגירשוהו מהמדינה, העלה ארצה ילדים יהודים מהעיירה צ'רנוביל ברוסיה לאחר פיצוץ הכור הגרעיני שם, לימד וחינך בישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה, הדרים והקים את ישיבת הנגב בנתיבות ועוד עשרות מוסדות תורה באופקים, תפרח, ירוחם, שדרות ועוד.