בדרך לבי"ח: הפרמדיק יילד את אשתו באמבולנס

עפר שפירא, פרמדיק במרחב דן בתל אביב, יילד כבר מספר רב של נשים במסגרת עבודתו, אך הוא מעולם לא חשב כי ייאלץ ליילד את רעייתו, אדווה. למרות זאת ביום ד' האחרון, כשהם באמבולנס בדרכם לחדר הלידה, לא נותרה לו ברירה והוא עשה זאת. כיום, כשהשניים בביתם וחובקים את בתם הבריאה מעיין הוא יכול לנשום לרווחה.

"עטפנו אותה בשמיכה ונכנסנו לבית החולים"

"בסביבות השעה שמונה בערב התחילו לאדווה צירים והתחלנו להתארגן ללכת לבית החולים", מספר שפירא ברוגע. "בגלל שיש לנו בבית ילד גדול יותר חיכינו להורים שיגיעו לשמור עליו".

אבל עד שהגיעו ההורים לדירת הזוג בתל אביב הצירים הפכו תכופים מאוד והתרחשה ירידת מים. אך גם זה לא העלה אצל שפירא את החשש שמא הלידה קרובה מאוד והוא ייאלץ להיות זה שמיילד את רעייתו. "למרות שהייתה ירידת מים אני הייתי בטוח שיש לנו עוד הרבה זמן עד הלידה והייתי רגוע. הזמנתי אמבולנס, כדי שיהיה לנו נוח ובטוח יותר להגיע לחדר הלידה אחרי ירידת המים וכשהוא הגיע יצאנו לדרך, לחדר הלידה".

עפר ואדווה שפירא, עם התינוקת מעיין. "היא סמכה עליי" (צילום: עופר עמרם) 

שפירא, שהוא כאמור פרמדיק מנוסה, התקשר כשיצאו לדרך לבית החולים, על מנת ליידע אותם שהם מגיעים. "ברגע שסיימתי את השיחה אדווה הרגישה שהלידה ממש מתקדמת וביקשה שאבדוק מה קורה. אני זוכר שלפני שבדקתי אותה עוד חשבתי שאני עושה את זה רק כדי להרגיע אותה, ושאין סיכוי שהתינוקת באמת יוצאת. אבל כשהסתכלתי כבר ראיתי את הראש מתחיל לצאת וכל מה שנותר לי לעשות היה להוציא ערכת לידה וליילד אותה, כשהמתנדב שנסע לידי באמבולנס מגיש לי את הכלים שהייתי זקוק להם".

הלידה הייתה מהירה כל כך, שכאשר נכנס האמבולנס לחניית חדר המיון שפירא כבר הספיק לחתוך את חבל הטבור. "חתכתי את החבל, עשיתי הערכה ראשונית לילדה וראיתי שהכל בסדר, עטפנו אותה בשמיכה ואז נכנסנו לבית החולים".

- לא היית לחוץ לכל אורך הלידה מכך שמדובר באשתך?

"לא יכולתי להרשות לעצמי להיות לחוץ, כי הייתי צריך להיות מרוכז לחלוטין בלידה. אמנם יילדתי בעבר נשים,

אבל לא הכרתי אותן ולא היה לי אליהן רגש אישי. היה לי רק רגע קטן של לחץ, כשנזכרתי שנייה לפני שהלידה התחילה בלידה הראשונה, שבה היו לנו סיבוכים. אבל כשהתחילה הלידה לא הייתה לי ברירה אלא להיות רגוע ומרוכז והדחקתי כל חשש שהיה לי".

- ואדווה לא חששה מכך שהלידה מתרחשת באמבולנס ולא בחדר לידה?

"היא סמכה עליי וידעה שכבר עשיתי את זה בעבר אז היא לא חששה. היא פעלה לפי ההוראות שלי וידעה שהתינוקת יוצאת אל הידיים הנכונות".

- מתי הרשת לעצמך להירגע? 

"רק אחרי שחתכתי את חבל הטבור. עשיתי את זה ואז התפניתי לנשק את אשתי ולקלוט את כל מה שהיה, להבין שזו הבת שלי, ולהתרגש".

ההורים המאושרים, יחד עם בתם הקטנה שקיבלה את השם מעיין, השתחררו אתמול לביתם כשהם רק מתחילים לעכל את מה שהתרחש בלידה. "אנחנו רק עכשיו מתחילים לקלוט מה באמת קרה וכמה מזל היה לנו", אומר שפירא. "לידה היא משהו שיכול להסתבך, ולכן עדיף לערוך אותה בחדר לידה עם כל מה שצריך מסביב. מזל שלנו שזה נגמר ככה ולא היו שום סיבוכים".