"מת לחיות" חי בטקסס
חבורת חובבי קולנוע מבצעים עיבודים מקוצרים ודלי אמצעים לסרטים אהובים באמצע הרחוב. בין הקטעים שהציגו בשבוע האחרון: גרסאות ל"מת לחיות" ו"שכחו אותי בבית"
ג'ק בלאק, מאחוריך. אנחנו מכירים גרסאות מקוצרות ודלות תקציב רבות לסרטים אהובים החל עבודות של מעריצים שמעלים אותן ליוטיוב, גרסאות אנימציה עם ארנבים ואת האדפטציה הקולנועית לעניין ב"קדימה: תריץ אחורה" של מישל גונדרי עם ג'ק בלאק. בחור אחד בשם סאם אדיסון, הגדיל לעשות, כשאת העיבודים המקוצרים שלו לשוברי קופות הוא מבצע ברחוב, באוסטין, טקסס.
לא, זה לא ג'ק בלאק. גרסת "מת לחיות תלת ממד" ברחוב באוסטין
אדיסון, שחקן מתחיל ובחור מגודל בעצמו, החל להופיע עם גרסאות דלות תקציב ומרובות קרטונים כשלמד קולנוע בג'ורג'יה. הוא וכמה חברים החליטו לשעשע את עצמם וקהל מצומצם כשהופיעו על מרפסת ביתו עם גרסה משלהם ל"פארק היורה". לאור ההצלחה הם כינו את עצמם קבוצת "תיאטרון בית הרציחות הישן" על שם אותה מרפסת בבית בו התרחשו כמה רציחות במאה ה-19, וביצעו גרסאות משלהם ל"הטורף" ו"מלך האריות" עד שנפרדו דרכיהם עם סיום הלימודים.
אך לא אדם עם חזון כאדיסון יאמר נואש. הוא העביר את מפעלו לאוסטין טקסס, שידועה בפסטיבלי המוזיקה והקולנוע שנערכים בה כל שנה, וכעיר שתושביה חובבים מוזרויות באופן כללי. הוא הצליח להרים שם הפקות רחוב, שהאחרונה שבהן היתה הופעה כפולה: "מת לחיות ושכחו אותי בבית בתלת ממד". אדיסון מחליף את ברוס וויליס בתפקיד הבלש הקשוח ג'ון מקליין, כולל השקעה בתלבושת הולמת של גופייה ורגליים יחפות למרות הקור הטקסאני.
יחד איתו משחקים חברים עם שלל פאות ושפמים מודבקים כולל פאה בלונדינית מרשימה כדי לגלם את מקולי קאלקין, פנסים מרצדים ואפקטים קוליים שמשמשים כדי להתמקד על הנעשה על הבמה המאולתרת.
מקולי קאלקין נראה מבוגר משהו. גרסת הרחוב ל"שכחו אותי בבית".
בראיון לאתר "movifone" סיפר אדיסון, שהגרסאות בנות 45 הדקות לסרטים לא מתיימרות לשחזרם במלואם: "לספר את הסיפור בצורה הגיונית זה לא מה שחשוב, כל עוד אנחנו נשארים נאמנים לאנרגיה המקורית של הסרט. בחרתי בשני הסרטים האלה כי הם סרטי חג המולד האהובים עליי, ויש דמיון בין שניהם, עם גיבור אחד שנלחם נגד כל העולם".
כנראה שלא מתפתח כאן בהכרח מדיום חדש, אך אדיסון הנחוש כבר חושב על ההפקה הבאה, שעשויה להיות גרסת רחוב ל"הנוסע השמיני". בינתיים, ההפקות הקודמות נמצאות ביוטיוב, כך שתוכלו לשפוט בעצמכם אם מדובר בפרודיה נוסטלגית מוצלחת של אוהבי קולנוע, או בבדיחה גרועה של אנשים משועממים באמת.
לפנייה לכתב/ת 
מה הוא היה חושב על זה? וויליס
מומלצים
