גרושה, עם כיסוי ראש
תופעת הגירושין בעולם החרדי צוברת תאוצה. שלוש נשים, אמהות לילדים, נחשפות בסרט תיעודי, ומספרות על הקשיים, הבדידות ויחסה של החברה אליהן
הסרט "לבד" - פרויקט הגמר של שמואל מינקוב, בוגר בית הספר לקולנוע "מעלה" - פותח בקביעה כי "עד לא מזמן הייתה זו תופעה נדירה בחברה החרדית, אך בשנים האחרונות מתרבים מאוד מקרי הגירושין". טובי, רבקי וזהבה, שלוש גיבורות הסרט המתגוררות בבני ברק, הסכימו להיחשף ואף לחשוף את ילדיהן - וזו בהחלט עדיין תופעה נדירה במגזר החרדי.
"הן הסכימו לחשיפה משום שהנושא בוער בהן", מסביר מינקוב. "חשוב להן לדבר ולהעלות את הבעיה למודעות. יש להן הרבה מאוד אומץ לספר את הסיפור שלהן".
"גט זה גמר טוב"
טובי בת ה-28 משתייכת למגזר הליטאי. היא אם לשלושה, וגרושה מזה כשלוש שנים. "כשרציתי להתגרש גיליתי שאני בהריון", היא מספרת בסרט בגילוי לב. "אנשים חושבים שגט זה דבר לא טוב, אך לפעמים זה בדיוק ההפך... ג"ט זה גמר טוב".
את זהבה, מרואיינת אחרת, אנו פוגשים בתחילת הסרט בנקודת חולשה ופחד מפני הבדידות. בסופו מתברר כי היא שיקמה את חייה ונישאה בשנית. יחד עם בן זוגה היא מגדלת את ארבעת ילדיה מנישואיה הראשונים, ואת שני ילדיהם המשותפים. "בזמנו אף אחד לא ידע שאני בתהליכי גירושין", היא מספרת בסרט. "אף אחד – כולל ההורים שלי. כשעשיתי את הצעד הזה הייתי בטוחה שאהיה מנודה. שיוציאו את ילדיי מבתי הספר. לקחתי בחשבון שעדיף שאעבור לעיר אחרת, ואתחיל חיים חדשים בשביל הילדים, שיהיה להם בית נורמלי".
רבקי, אם לשלושה ילדים המשתייכת לפלג החסידי, נפרדה מבעלה לפני יותר משבע שנים. דווקא היא, בשקט הכואב שהיא מקרינה, מצליחה לגלם את מכלול הבעייתיות שחוות נשים חרדיות חד-הוריות. באחת מנקודות השיא של הסרט, ערב חג הסוכות, מתועדים שני ילדיה הצעירים כשהם עמלים על בניית סוכה כשאר שכניהם, מכמה קרשים וחיפוי נייר. הם יושבים בסוכת הדמי הקטנטנה ומייחלים שהייתה אמיתית.
להימנע מהמלכוד הצהוב
מינקוב אף הוא עוף נדיר משהו בעולם הקולנוע: בן 45 ואב לשבעה, שהחליט - במקביל לעיסוקו כמחנך - לפנות ללימודי קולנוע. על סרט הגמר שלו, שהוצג בסוף השבוע במסגרת טקס הגמר של בית הספר לקולנוע "מעלה", עבד למעלה משנתיים. "זה מרתק לגעת בעולם שאתה בטוח שאתה מכיר אותו, אך מגלה להפתעתך שאינך מכיר אותו כלל", הוא אומר. "עד למפגש מקרי למדי עם אהרן מלאך, יו"ר ארגון 'אם הבנים שמחה', המטפל בגרושות במגזר החרדי – הייתי בטוח לתומי ששם התופעה נדירה למדי".
הבמאי מעיד כי השתדל להימנע מליפול למלכודות צהובות. "אותי עניינה ההתמודדות ביומיום, בחגים, בימי ההולדת של הילדים", הוא אומר. "השתדלתי לא להתעסק יותר מדי עם הסיבות לגירושין, כי לא עניין אותי לעשות סרט על מה שהיה. המטרה היא עכשיו, ההווה. הסרט נבנה והתפרק עשרות פעמים. לא ידענו מאיפה להתחיל ומה להכניס. היו המון קטעים טובים, והעריכה שלו בלבד לקחה שנה".
בחודשים הארוכים שקדמו לסרט, עמל מינקוב על בניית מערכת יחסים המושתת על אמון עם הנשים. "בהתחלה היה חשד", הוא מודה. "הן לא ידעו מי אני, ומה אני הולך לעשות. אבל די מהר נוצר קשר טוב. המון חומרים נפלו בעריכה, כגון
דיבורים על הקשיים בתוך המשפחה המורחבת. אני מאוד הלכתי איתן. הן סמכו עלי לגמרי, והאמון הצדיק את עצמו, מבחינתן".
טובי, רבקי וזהבה נכחו בפרמיירה של הסרט, וראו את עצמן לראשונה על המסך. "עד אז, לא הראיתי להן דבר ממה שצילמתי", הוא אומר. "בהצגת הבכורה הן מאוד התרגשו. ראיתי אותן יושבות ובוכות".
מינקוב איננו מתכוון לנוח, והוא מתכנן מיני סידרה על הציבור החרדי. "זו רק נגיעה אחת בעולם לא מוכר", הוא אומר, "הסרט הזה יצא מתוך מטרה להראות שיש אנושיות, ילדים ובני אדם כמו בכל מקום, אך כשהמוטיב הגברי לא נמצא, זה בולט בחברה הזו עשרת מונים".
לפנייה לכתב/ת 
